קישורים
חפש בארכיון דף קשר הדפס עמוד זה כתוב לנו עשה מנוי לדף קשר לאתר עלון שבות לאתר ישיבת הר עציון לוח זמני היום ארכיון דף קשר לדף השבוע
לפתיח
החדשות
  'קניין' - אטימולוגיה והלכה / ספי מרקוס
 טוב למות בעד ארצינו
 פתיחת מסכת ברכות / ר' משה מושקוביץ
מחצית השקל / שמעוני גרטי
תגובה למאמרו של אורן זונדר (''הסדר במשבר'', דף קשר - ‎997) / עמית גבריהו
חטא העגל / דוד סגל
צימוקים
קובץ וורד 2000


חטא העגל / דוד סגל

בפרשת השבוע אנו קוראים על חטא העגל, ראשית הסיפור הוא בדרישת העם מאהרון: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם אל אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו א-לוהים כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (לב, א).
לכאורה, ישנו חוסר התאמה בין דרישת העם ובין הנימוק לה, דרישתם היא שאהרון יעשה להם א-לוהים, אך הם מנמקים דרישה זו בעובדה שמשה בושש לבא, ולכאורה הבקשה לא-לוהים יכולה לעמוד בפני עצמה גם אילו לא היה משה מתעקב, ומה הקשר בין קום עשה לנו א-לוהים לעיקובו של משה?
מוכח מהפסוק ששתי כתות דרשו את העגל, וכל אחת דרשה אותו מטעם אחר. כת אחת דרשה את העגל משום שהיה חסר לה א-לוהים ואילו כת אחת דרשה את העגל כתחליף למשה, דהיינו - מנהיג.
חלילה לא-ל שבני ישראל דרשו א-לוהים אחרים, והלא הקב"ה יתברך שמו נגלה אליהם בכבודו ובעצמו. מוכח מכאן שהכת שדרשה את המנהיג אלו בני ישראל, ואילו הכת שדרשה א-לוהים אחרים אלו הערב רב, שהיו רגילים במצרים לעבוד עבודה זרה על פי מסורת אבותם.
ונראה שהדברים מדויקים בפסוק המובא בהמשך: "ויאמרו אלה א-לוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שם, ד). יש כאן פניה לעם ישראל במילים "אלה א-לוהיך", משמע שהפניה היא מאנשים שאינם ישראל ואלה הערב רב, וברור מהפסוק שהם רואים בעגל א-לוהים ולא מנהיג. ובהמשך הפרשה אומר הקב"ה למשה: "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" (שם, ז), והרי קיימא לן שבני ישראל היו עבדים, ובעבדים שייך לשון הוצאה ולא העלאה, אם כן מוכח להדיא שהעלאה קאי בערב רב, והם הפונים לעם ישראל בלשון "אלה א-לוהיך".
ואכתי קשה מדוע בפסוק הבא שוב כתוב: "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא", הרי היה הקב"ה יכול להמשיך את דבריו בפסוק הקודם "לך רד כי שחת עמך..." ולהוסיף גם את התוכחה הזאת, ולא היה צריך להתחיל בדיבור חדש?
אפשר לענות עפ"י שיטתנו שקיימא לן שהיו שתי כתות וכל תוכחה מופנת לכת אחרת. התוכחה בפסוק זה מופנת כלפי בני ישראל, מדוע הם מבקשים מנהיג האין הקב"ה מספיק להם, הרי הוא הוציאם ממצרים וקרע להם את הים ולכן לא היו צריכים לשאול מעצמם מנהיג אחר, על כן חרה אפו בהם. אך התוכחה בפסוק הקודם מופנית כלפי הערב רב שעשו להם עגל וקראו עליו "אלה א-לוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", שחטאם כאמור חמור בהרבה, שכן הם מחפשים א-לוהים אחרים.
יהי רצון שנשכיל ונפנים, שגם בימים קשים אשר נראה שאנו הולכים כצאן אשר אין להם רועה נשליך יהבנו על ה'.