/ איתמר ניצן[*]

בחלומי ויאמרו הזקנים אל בֹעַז:

"הֶן ה' עִמְךָ! והִנֶה עַז שִמְךָ!
קנה שדה יהודה אשר בבית לחם
לפני אפרים בנימין ומנשה עורֶרָה גבוּרַתֶךָ
וּלְכַה לגאולה לנו!"

ויען בעז: "לא אגאל את שדה בת עמי,
לא אגאל, פן אשחית נחלתי."

וַיֶשֵב בעז בנחלת בני דן,
וַיָבֹא עַזָתָה ויאהב בנות פלשתים.
ולא הקים שם לאחיו כשלה ואוֹנָן,
ויחלוץ נעלו ויפר ברית אחים.

וַיֵשְבוּ הזקנים נאלמים, נדהמים,
כי עזב חסדו את חיים ומתים.

ועל כן עקרה לא ילדה שִבְעַה,
ולא היה משיב נפש לְכַלְכֵל שיבתה.
כי הֵמַר בעז לבת עמי מאוד,
וַיִקְרַא שמה בישראל- מָרָא.

ואשלוף נעלַי מעל לרגלַי,
ואשים עפר על רֹאשִי ואקרע בגדַי.

ובעז לא הוליד את עובד,
ועובד לא הוליד את ישי,
ישי לא הוליד את דוד
ובן דוד מעולם לא נולד...

הה אֵ-לִי! להקיץ- - - להקיץ- - -

[*] ^{מוקדש ליושבי המאחזים, המוסרים נפשם להקים שם ישראל על נחלתו. עשו חיל באפרתה, וקראו שם בבית לחם.}