• 'מקום אחר' - לגורם ההצלה במגילת אסתר / איתמר ניצן
  • ואנכי הסתר אסתיר
  • מקום אחר

'מקום אחר' - לגורם ההצלה במגילת אסתר / איתמר ניצן

"כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר..." (אסתר ד', יד)[‎1].

מגילת אסתר מתארת את הצלת היהודים מהמן ועלייתו לגדולה של מרדכי. היא עושה זאת על ידי הצגת מערכת מופלאה של אירועים הנראים לא קשורים זה לזה, אך לבסוף צירוף כולם מביא להצלת היהודים. ללא ספק רוצה בעל המגילה להראות שמישהו מגן על היהודים, ומגלגל את המאורעות באופן שהם ינצלו.

יהודי דתי בן זמננו הקורא את המגילה מגיע למסקנה שה' מגלגל את המאורעות, ולכן מקובל לומר שהמגילה מייצגת את הנסים הנסתרים, ומראה שה' אכן פועל בהיסטוריה.

אם אכן זו מטרת המגילה יש לתמוה מדוע לא מוזכר בה שם ה', ומדוע לא נאמר בה במפורש שה' הוא המסובב את המאורעות. בניגוד למצופה, נראית המגילה כספר חילוני, וסביר שאילו לא היינו מניחים מראש שכותב המגילה היה יהודי שהאמין בהשגחה, היינו אומרים שמדובר בחילוני המאמין בגורל שמשום מה גורם להצלתם של היהודים[‎2].

בכדי לחדד את השאלה נשווה את המגילה לספרים נוספים בתנ"ך. במקומות רבים בתנ"ך מסופרים סיפורים הנראים כסיפורים טבעיים לחלוטין, ללא נס וללא נביא, אך אחד הגיבורים בסיפור, או המספר, טורחים להדגיש לנו שמי שמנהל את הענינים הוא ה', והסיבה לאירועים היא סיבה דתית. נביא מספר דוגמאות לדבר:

"ויתן ה' אלוקי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל ויכום..." (מלחמת יפתח, שופטים י"א, כא).
"ויהי כי חטאו בני ישראל לה' אלקיהם המעלה אתם מארץ מצרים... ויתאנף ה' מאד בישראל ויסירם מעל פניו..." (גלות עשרת השבטים, מלכים ב' י"ז ז, יח).

כך גם בספרים עזרא ונחמיה המתארים, כמו מגילת אסתר, אך ורק מאורעות הנראים טבעיים, ואין בהם אף לא נס גלוי אחד:

"ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי אתה חשכת למטה מעונינו ונתתה לנו פליטה כזאת. הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה" (עזרא ט', יג-יד).
"ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלקים את עצתם ונשוב כלנו את החומה איש אל מלאכתו" (נחמיה ד', ט).

השקפת עולם וסגנון כתיבה אלו, הנותנים הסבר דתי למאורעות ההיסטוריים המתוארים, ניתן למצוא באופן בולט גם בספרים שנכתבו לאחר המגילה, כגון ספרי החשמונאים, ספר יהודית, ואגדות חז"ל. גישה זו היתה כה דומיננטית בעם ישראל, עד שאף יוסף בן מתתיהו בספריו 'קדמוניות' ו'מלחמות היהודים', כותב הסברים היסטוריוסופיים. יוספוס אומר, לדוגמא, שהרומאים הגיעו כעונש מה' על חטאי הקנאים (מלחמות היהודים ד' ו), וכן הוא אומר שבגזרת שמים שינו הרוחות את כיוון נשיבתן, העיפו את חצי מגיני גמלא, ושרפו את חומת מצדה[‎3] (שם, ד' א, ז' ח).

יש הטוענים שהשמטת שם שמיים, והסברים היסטוריוסופיים מהמגילה נועדו בכדי שהקורא יגיע לבדו למסקנה שה' הוא שמגלגל את האירועים ההיסטוריים, וכך ישתכנע בכך יותר.

טענה זו מעניינת אך בעייתית. מאחר והראנו שהספרים האחרים בתנ"ך, ובעם ישראל בכלל, נוקטים בטקטיקה הפוכה לחלוטין. זאת בגלל שבמידה והקורא מניח מראש שה' מגלגל את מאורעות העולם, הצורך שלו בסיפור קטן יותר ממי שמסופק בכך. ומי שמסופק בכך יגיע למסקנה שגורלם או מזלם של ישראל הגן עליהם, ולא אביהם שבשמיים.

מה גם שהסבר זה יכול להסביר מדוע בתיאור האירועים לא מוזכר שה' פעל, אך אין כל סיבה לא לומר זאת לאחר מכן, כשם שספר מלכים אומר במספר פסוקים (שחלקם הובאו לעיל) שסיבת גלות ממלכת ישראל היא חטאיהם.

כמו כן, הסבר זה אינו מסביר מדוע בתקנות של מרדכי ואסתר לא מוזכרת הודאה לה' כחלק מתקנות החג, שהרי לפי ההסברים המקובלים, ההודאה לה' וחיזוק האמונה הנובע ממנה הם מטרות החג העיקריות.

כדי לראות מי לדעת מחבר המגילה הוא הגורם להצלת היהודים, ננסה לבחון את המקומות בהם גולש מחבר המגילה מתיאורם האובייקטיבי של העובדות, לתיאור של סיבות, ומהלכים כלליים.

שני המקומות הבולטים ביותר לכך הם דברי החכמים וזרש[‎4] להמן, ודברי מרדכי לאסתר. החכמים וזרש אומרים להמן שאם הוא החל ליפול בפני היהודים, הם ינצחו אותו:

"אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו" (ד', יב).

מרדכי אומר לאסתר שגם אם היא לא תנסה להציל את היהודים הם ינצלו:

"כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר..." (ד', ד).

בדברי שניהם ישנה הנחה האומרת שישנו משהו שיגרום להצלת היהודים. לפי זרש במידה ויהודי מתחיל לנצח את המן הוא ינצחו, ולפי מרדכי גם לפני שהיהודים מתחילים לנצח ללא ספק הם ינצלו, אך לא ידוע כיצד. מקובל להסביר שדברי זרש נובעים מתפיסה האומרת שיש גורל שיגן על היהודים ויפיל את המן[‎5]. האם אין זה גם ההסבר לדברי מרדכי, שלא אומר שה' יציל את היהודים? אך האם ניתן לתת הסבר כזה שלכאורה סותר את השקפת העולם היהודית המקובלת?

ואנכי הסתר אסתיר

במסכת חולין נאמר: "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר' " (קלט:). מקובל להסביר על פי זה, שמגילת אסתר מתארת נסים נסתרים והצלה במצב של הסתר פנים, ושמסיבה זו לא מוזכר בה שם ה'. אך בגלל אי הזכרת שם ה' במגילה, נראה לי שהסתר הפנים עליו מדברת המגילה חריף יותר ממה שמקובל לחשוב.

בגמרא מובאת שאלה מדוע נגזרה כליה על ישראל:

"שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?" (מגילה יב.).

שאלה זו נובעת מכך שבמגילה לא נאמר מדוע נגזרה כליה, וכדרכה של המגילה אף לא נאמר שהגזירה נובעת מרצון ה'. ננסה לבחון בקצרה את נושא הסתר הפנים, ולאור זה לבחון את השאלה מחדש.

הרמב"ם והרמב"ן אומרים שכתוצאה מחטאיו, עלול אדם להיות נעזב על ידי ה', ונמסר הוא לשליטת המקרה:

"ולפיכך יהיו הקרובים אליו בתכלית ההגנה, רגלי חסידיו ישמר, והרחוקים ממנו מסורים למקרים שיפגעו בהם, ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות, כהולך בחשך אשר אבדנו בטוח..." (מו"נ, מהד' הרב קאפח, ג' י"ח).

כאשר אדם נעזב אל המקרים יכול להיות שהוא יפגע, כפי שמתאר הרמב"ם, אך אם מזלו ישחק לו, הוא יוכל להינצל מכל רע. במידה ואדם זה נפגע - אין זה נובע מכך שה' בחר לפגוע בו, אלא אך ורק מכך שה' לא מנע זאת.

באופן יותר כללי, אנו מוצאים בתנ"ך שני סוגים של רעות: רעות הנובעות מענישה ישירה של ה', ורעות הנובעות מכך שה' מסתיר את פניו ואינו מגן על האדם.

דוגמאות בולטות לענישה ישירה של ה' הן פרשיות הקללות שבתורה, וחלקים מתיאור החורבן באיכה:

"בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב... דרך קשתו כאויב ניצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין..." (ב', ב, ד).

בניגוד לכך ניתן לראות במספר מזמורי תהילים צרות הנובעות מעזיבת האדם אל המקרים, וחוסר הגנה של ה' עליו. בתהילים מ"ד מתאר המשורר את עזרת ה' לישראל בזמן הכניסה לארץ:

"אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו-לנו פעל-פעלת בימיהם בימי קדם. אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם. כי לא בחרבם ירשו-ארץ וזרועם לא-הושיעה למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם" (ב-ד).

לאחר מכן אומר המשורר שה' עזב את עמו, ואף פגע בו באופן ישיר בעת היציאה לגלות:

"אף-זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו. תשיבנו אחור מני-צר ומשנאינו שסו למו. תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו. תמכר-עמך בלא-הון ולא רבית במחיריהם" (שם, י-יג).

אך בסוף המזמור כאשר מתאר המשורר את המצב בזמן הגלות בה הוא נמצא, הוא לא אומר שעם ישראל סובל בגלל שה' מעניש אותו בצורה אקטיבית, אלא שה' מסתיר את פניו, והעם סובל בגלל שהגויים רוצים להרוג בו:

"כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה. עורה למה תישן אדני הקיצה אל-תזנח לנצח. למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו. כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך" (שם, כג-כז).

ה' מתואר בסוף המזמור כסביל ולא כפועל, ובעל המזמור אף מבטא זאת בצורה קיצונית שאלמלא מקרא כתוב לא ניתן לאומרו "עורה למה תישן". ללא ספק מתוארת כאן עזיבה של עם שלם אל המקרים בתקופת הגלות[‎6].

על פי דברים אלו, אין צורך לשאול מדוע נגזרה על ישראל גזירת כליה, כפי ששאלו את רשב"י תלמידיו. גזירת כליה נגזרה משום שהמן רצה בכך, ואחשורוש רצה למלא את רצונו, ומכיון שה' לא מנע מהם מלגזור את הגזירה. אם אכן כך סבר מחבר המגילה, הסיבה שאין במגילה הסבר היסטוריוסופי לגזירת המן היא שאין כלל הסבר כזה.

הסבר זה איננו סותר את השגחת ה' ואת מושגי השכר והעונש. ניתן לומר שאדם או עם יהיו נעזבים אל המקרים, אבל עדיין ה' משגיח על כל מעשיהם, ויביאם במשפט על כל נעלם. אך משפט זה נוגע לשכר ולעונש בעולם הבא, ובעולם הזה הם נעזבים אל המקרים. באם הם יסבלו לא יגן עליהם ה', אך מן הסתם יחשיב זאת כחלק מעונשם. ואם אמנם ישחק להם מזלם לא ימנע זאת ה' מהם, אך אולי זה יחשב להם כחלק משכרם.

גם אם מקבלים הסבר זה, הגורס שתתכן עזיבה אל המקרים של עם ישראל ככלל, אין צורך לומר שעם ישראל עלול לכלות, חלילה. יתכן שה' אמנם עוזב את העם אל המקרים ומאפשר פגיעה חלקית בעם, אך במידה ויחמיר המצב עד כדי סכנה ממשית לקיומו של העם, יצילנו ה'.

על פי טענה זו, שה' מתערב בכדי למנוע את כליית עם ישראל, ניתן היה להסביר את הצלת העם בימי מרדכי. בכדי למנוע את הכלייה, סובב ה' את המאורעות כך שהעם ינצל. אך אין בכך עדיין פתרון לשאלה בה פתחנו, מדוע לא מוזכר במגילה שה' הוא שמציל את העם.

מקום אחר

ניתן להציע, שסיבת ההצלה היא אכן גורל מיוחד של עם ישראל הגורם להצלתו, כדברי זרש ומרדכי. אנו, כמובן, נֹאמר שגורל זה נקבע, והוענק לישראל על ידי אביהם שבשמיים.

זוהי תפיסה קיצונית של המושג 'הסתר פנים'. ההבנה המקובלת של מושג זה היא שהצרות נובעות מהסתרת פני ה', אך ההצלה מהן נובעת מחסד ישיר של ה'. טענתנו היא שעל פי מחבר המגילה, כאשר העם בגלות, גם הצלתו איננה נובעת מהשגחה ישירה של ה'.

ניתן להציע שכאשר עם ישראל גולה מארצו, וה' מסתיר את פניו ממנו, כפי שראינו במזמור מ"ד בתהילים, ה' נותן לו הבטחה שהוא ישרוד את כל מאורעות הגלות, ואולי אף ינצל מחלק מהצרות שם באופן מלא, ולעיתים אף יצליח במעשיו. מאחר וכפי שראינו במזמור, ה' מסתיר את פניו וכביכול 'ישן', הצלת העם לא נובעת מפעולה ישירה של ה' ברגע הצרה, אלא מכוח שהוטבע בעם ישראל ובמציאות שנים רבות קודם. אפשרות זו, של כוח המוטבע בעולם ופועל בהמשך באופן עצמאי, כל עוד ה' לא מתערב במציאות באופן אקטיבי, אנו מוצאים בפרק א' בבראשית:

"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו-בו על-הארץ, ויהי-כן" (יא).

ה' ברא את העצים עם הכוח לייצר זרעים ולגדל עצים נוספים. כעת, כל עוד ה' לא יפסיק זאת באופן פעיל, ימשיכו העצים לגדול ולעשות פרי. אפשרות זו היא הכרחית בכדי להבין את המושג 'עזיבה אל המקרים' שהראנו בתהילים וברמב"ם, שהרי אם המציאות איננה פועלת לבדה, וכל דבר בה הוא מעשה ה', לא קיימים בעולם מקרים כלל.

מדברים אלה עולה שקיימים שלושה סוגים של מעשים בעולם: א. מעשים הנשלטים ישירות בידי ה', כגון הניסים הגלויים והנסתרים. ב. "המקרים" - מעשים הנובעים מבחירה חופשית שנתן הקב"ה לברואיו, וממערכת רנדומלית שהוא ברא בעולמו.
ג. מעשים הנגרמים מכך שה' קבע בעולמו מערכת של חוקים, הגורמים לכך שדברים יקרו בהכרח, אך ללא התערבות ישירה של ה'. דוגמא לדבר: צמיחת העצים, ולטענתנו, מניעת השמדתו של עם ישראל.

בגלל כוח הישרדות זה שטבע ה' ביהודים, ידע מרדכי שהיהודים ינצלו בדרך כל שהיא, והוא אומר שיכול להיות שבגלל כוח זה הגיע אסתר לבית המלכות:

"כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (ד', ד).

כאמור, בכוח זה הכירו גם חכמי המן וזרש, ובגללו הם הסיקו שהמן יפול בפני היהודים.

אמנם, כפי שאמרנו הגורל המציל את היהודים נקבע בידי ה', אך המשמעות לכך שמדובר בקביעה כללית שהיהודים ינצלו, ולא בהצלה ספציפית מהצרה היא גדולה. הצלה כללית זו, שאיננה נובעת מהשגחה של ה' באותו הזמן, מעידה על נתק שהיה קיים אז בין ישראל לאביהם שבשמים. זאת בגלל שהצלה שכזו היא פונקציונלית בלבד, היא אמנם גורמת לכך שהיהודים שורדים, אך היא לא מראה על קשר לה' באותו הזמן. לכן היא מחדדת את מושג הסתרת הפנים, ומסבירה היטב מדוע לא שם ה' לא מוזכר במגילה.

מחבר המגילה מדגיש לנו רעיון זה בכך שהוא מתעלם במופגן מכל אלמנט דתי השייך להצלת העם. כאשר אסתר מבקשת ממרדכי שהיהודים יצומו עליה, סביר להניח שהיא ביקשה גם שיתפללו עליה, שהרי גם בהסתרת הפנים הקיצונית ביותר יש מקום לתפילה, כפי שרואים בתהילים מ"ד. אך בכדי להדגיש שההצלה איננה פעולה ישירה של ה', בקשה זו הושמטה מדברי אסתר.

טענה זו מסבירה גם את המשקל הרב שניתן במגילה לפור, הוא הגורל לפני המן. בעל המגילה מייחס חשיבות רבה לפור בכך שהוא מתאר את הפלת הפור גם כאשר הוא מסכם את הסיבות לתקנת הפורים (בסוף המגילה), ומדגיש את היפוך הגורל: "...חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם... על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור..." (ט' כד, כו).

נראה שמחבר המגילה האמין בכוחו של הפור (בגמרא מצינו שיש השפעה לגורלות ולמזלות, אלא שה' יכול להתערב ולשנותם) והוא בא להדגיש את העובדה שהצלת היהודים הייתה למרות שהמן פעל בהתאם לגורל. במידה והיה מדובר בהתערבות ישירה של ה' העובדה שהמן הפיל פור נראית חסרת משמעות לחלוטין שהרי מובן וברור בתנ"ך כולו שכשם שה' יכול לשבור את חוקי הטבע הוא מסוגל לשבור את חוקי המזלות. אם כן, לא הייתה סיבה להדגיש את העובדה שהופל פור ובטח שלא לקרוא לימים על שמו. לפי דברינו, שמדובר כאן בהתנגשות בין גורל שהכתיב ה' מראש, לפיו ינצלו היהודים, לבין הגורל הרגיל, ההדגשה ברורה. ההדגשה באה בכדי לומר שהגורל המגן על היהודים חזק יותר מכל גורל אחר, ולכן הצלת היהודים מובטחת תמיד.

מחבר המגילה רומז לכך שסיבת ההצלה היא גורל קבוע הפועל לטובת היהודים, גם בכך שהוא חוזר עשרות פעמים על המילה 'יהודים' על הטיותיה השונות. בכך הוא מראה שהמאבק הוא בין המן לבין היהודים, ללא גורם נוסף המתערב בסיפור באופן פעיל.

ביטוי נאה לרעיון שהעלנו ניתן לראות בפסוק: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (ח', יז). פעמים רבות בתנ"ך נאמר שנפל פחד על גויים שנאבקו בעם ישראל, וחלקם, כגון רחב והגבעונים, אף 'התיהדו', אך שם מודגש שה' גרם לפחד. כך גם באירוע ללא נס גלוי, במלחמת גדעון:

"...אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל נתן האלקים בידו את מדין..." (שופטים ז', יד).

נראה שכותב המגילה מדגיש שבניגוד לאירועים שהוזכרו לעיל, הגויים פחדו מהיהודים ולא מה'.

חשיבות ההדגשה שיש לטובת היהודים גורל קבוע ויכולת שרידות עצמית, נובעת מכך שהיהודים בתקופה זו סברו שבגלות הם נמצאים במצב של הסתר פנים, וללא השגחה ישירה של ה'. לכן קשה היה לשכנעם שה' אכן יצילם מהצרות בעת שהם נמצאים בגולה. על ידי סיפור המגילה רצה מחבר המגילה להראות ליהודים את הכוח שנתן בהם ה' ככוח הקיים לטובתם תמיד, ומבטיח את קיומם הנצחי. כך יכולים גם יהודים הסוברים שה' מסתיר את פניו מהעם, להאמין בנצחיותו של עם ישראל.

מסר זה מודגש בצורה חריפה בתקנות הפורים של מרדכי ואסתר. כיצד? על פי הסברנו היה מקום לתקן בפורים הודאה לה' על כך שתבע בעם ישראל את הכוח להינצל ולשרוד. אך בכל זאת לא מוזכרת תקנה כזו במגילה. במגילה נאמר שהיהודים עושים ימי משתה ושמחה, שהם תגובה טבעית להצלה, ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, כלומר: חיזוק האחדות בעם, והדגשת כוחו ועוצמתו.

חג זה נראה כחג לאומי, ולא כחג דתי, והסיבה היא שכל תפקידו הוא לחזק את האמונה בכוח של עם ישראל. בכדי לחדד מסר זה, ובגלל שכל שאר התנ"ך מדגיש את המסר הרגיל שה' מגן על העם, לא מוזכרת במגילה הודאה לה' על כך שהוא נתן לעם כוחות אלו.

הסבר זה התאים לדורם של מרדכי ואסתר, בו היה חשש שיהודים יתייאשו מעמם. בדורנו אנו, שזכינו בחסדי שמיים לשוב לארצנו, והסכנה של אמירת "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" ממשית הרבה יותר, ישנו דוקא צורך הפוך - להדגיש את העובדה שה' נותן לנו את הכוח להינצל והוא המגן עלינו גם היום:

"תשועתם היית לנצח, ותקותם בכל דור ודור" (מתוך 'שושנת יעקב').

[‎1] ^{הפנייה סתמית במאמר מתייחסת למגילת אסתר.}

[‎2] ^{עיין בדבריו של יחזקאל קויפמן (תולדות האמונה הישראלית, ח"ד עמ' ‎445) שהביא דעות כאלה, ודחה אותן בדרכו שלו.}

[‎3] ^{שאלה זו מתחדדת לאור ההקבלה בין דברי מרדכי לאסתר לדברי יוסף לאחים (זאת בנוסף להקבלות רבות אחרות בין מרדכי ליוסף ואכמ"ל). מרדכי אומר לאסתר שהיא לא הגיע במקרה לארמון המלך, ולא מזכיר כלל שה' גרם לכך, זאת בניגוד חריף ליוסף שאמר לאחיו "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (בראשית מ"ד, ה).}

[‎4] ^{מובן שהראיה איננה ממה שזרש והחכמים חשבו, אלא מכך שבעל המגילה הביא את דבריהם.}

[‎5] ^{הטענה שכוונת זרש לומר שאם המן החל ליפול לפני היהודים סימן הוא שהפור שלו טעה, וממילא יפסיד במאבק כנגד היהודים, איננה סבירה. זאת בגלל שזרש לא אומרת שאם המן נפל בפני מרדכי הוא יפול בפני היהודים, אלא שאם הוא החל ליפול בפני מרדכי היהודי הוא יפול לפניו לגמרי.}

[‎6] ^{עזיבת עם ישראל אל המקרים מתוארת גם בתהילים ע"ד. עזיבת יהודים בודדים אל המקרים מוזכרת בתהילים כ"ב, בתהילים י' ועוד.}