הפן השבעים ואחד / שאול ברט

האם מותר להעלות כל דעה שאפשרית 'אפריורית'?

האם כל דעה 'אפריורית' שדחינו ירדה לגמרי מן הפרק?

שאלות אלו הטרידו אותי כשנפגשתי לראשונה בשעור א' עם דרך הלימוד המיוחדת בישיבה. לוקח זמן להפנים את הערך בקריאה התחלתית של הגמרא ללא הראשונים, בהתמודדות אובייקטיבית עם 'חומר העבודה' עצמו, ורק אח"כ אימות ושיפור ההבנות בעזרת המפרשים. ככל שעבר הזמן התחלתי להבין את הערך הקיים בצורת מחשבה 'אפריורית' ביחס לגמרא, ומהלכים שלמים בשעור הכללי שנדחו לגמרי, ולמרות זאת "נשארו בתור נקודה למחשבה", נהפכו למעניינים, והתקבלו בהבנה בדיוק כמו מהלכים שהיה אפשר למצוא בראשונים. הבנתי שאפשר ללמוד הרבה גם מדעה 'אפריורית' לגמרי, שנדחית מכל וכל בראשונים ובהלכה.

אולם, מדי פעם עולה השאלה האם ברור כל-צורכו ההבדל בין עולם לימוד הגמרא ועולם לימוד המחשבה. האם ברור החילוק בין האופן שבו ניגשים לעסוק בסוגיה, ובין האופן שבו ניגשים לעסוק בנושא מחשבתי עקרוני ועמוק? לפעמים אני מרגיש שצורת המחשבה שסיגלתי לעצמי בישיבה מטשטשת את ההבדל העקרוני בין החופש הלמדני העצום שנותנת סוגיה בגמרא, ובין החופש המצומצם יותר שמאפשר עולם המחשבה. כשמעלים הבנה מחודשת בסוגיה, הפוכה מכל מה שהראשונים הציעו, הדבר מגדיל את עולם התורה והופך אותו למעניין יותר, אולם כאשר מעלים דעה קיצונית ומחודשת בעולם המחשבה, הפוכה מכל מה שאמרו לפנינו, הדבר בעייתי ויכול לגרום נזק עצום לעולם הרוחני של הלומד. הבנות מחודשות בעולם הלמדני תמיד ישארו בתחום ה'אפריורי' כשיפגשו עם השורה התחתונה המגבילה שמציבה בפנינו ההלכה הפסוקה, אולם בעולם המחשבה - דווקא בגלל החופש היחסי שהוא מאפשר גם 'למעשה' - יכולה לפעמים להתקבל ההרגשה המוטעית שאין גבולות גזרה ואין קווים אדומים. 

דברי אמורים בעיקר כלפי שני מאמרים שהתפרסמו בחודשים האחרונים מעל דפי 'דף קשר' וכלפי התגובה האדישה שלה זכו. כיצד אפשר להעלות על הדעת שמגילת אסתר מלמדת אותנו שבזמן אחשורוש ומרדכי עם ישראל 'נעזב אל המקרים', אפילו אם בצורה לכאורה 'אובייקטיבית', ניתן לפרש כך את הפסוקים[‎1]? כיצד ניתן להעלות על הדעת שהנבואה, שלה ולבניין בית-המקדש התפללו יהודים לאורך כל הדורות, "מזכירה במובנים רבים את מה שקורה היום עם הקבלה המעשית. תבן מעורב בבר, הכולל אוסף של שרלטנים, ערבוב של השקפות פרימיטיביות עם בורות כללית^‎ואף שחיתות"[‎2]?האם העובדה שבבחינה 'אפריורית' של הנתונים, במנותק מכל שאר הפירושים שנאמרו בעולם המחשבה לפנינו, הדברים ניתנים להאמר, הופכת את המסקנות ללגיטימיות??? האם בכלל אנו צריכים לעסוק בבניין הרוחני שלנו בצורה אובייקטיבית ומנותקת ככל שניתן?

דברי אינם מכוונים רק לכותבי המאמרים, אלא בעיקר כלפי הצורה שבה מתקבלות דעות קיצוניות בישיבה. גם אם מסקנת המאמר איננה מקובלת עלינו, ואנו דוחים אותה באדישות ומשיכת כתפיים, האם אנו בטוחים שלא הפנמנו את האמירה במידה מסוימת? אם אנו מקבלים בשתיקה כל דעה שאפריורית ניתנת להאמר - האם איננו מרחיבים באופן קיצוני את גבולות העולם הרוחני הלגיטימי שלנו? כשאנו נמנעים מלהגיב על רעיונות קיצוניים הנאמרים בישיבה בגלל ש"כל אחד ידע לבחון את מסקנת המאמר בעצמו" - האם אנו בטוחים שאכן הדברים כך, ואף אחד לא יהרוס בטעות את עולמו הרוחני? אני לא חושב שהתשובות לכל השאלות הללו הן שליליות!

יותר מדי פעמים עולות בישיבה דעות קיצוניות וחדשניות בעולם המחשבה, שנתמכות בצורה כמעט מוחלטת על קריאת המקורות בצורה לכאורה 'אובייקטיבית', ללא ה"דעות הקדומות" שבעזרתן אנו בד"כ מפרשים אותם. כאשר מושמעות דעות שמתנדנדות על חודו של הפן השבעים של התורה ואנו נשארים אדישים, אין להתפלא על התגובה הדומה כלפי דעות שנמצאות עמוק בפן השבעים ואחד.

[‎1] ^{כך נטען בדף-קשר ‎906 במאמרו של איתמר ניצן: "'מקום אחר' - לגורם ההצלה במגילת אסתר". למרות שהמושג 'עזיבה אל המקרים' אינו מחודש, האמירה שהוא מתייחס למצבם של עם ישראל כולו, וההשלכה של מצב זה על תקופת המגילה, בזמן שבו בית המקדש אולי היה קיים, הינה מחודשת מאד וקיצונית.}

[‎2] ^{הציטוט לקוח ממאמרו של שמעוני גרטי, "כל הנבואה", דף-קשר ‎913.}