יונתן / רחל

"...ויגד לו יונתן ויאמר: טעם טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש, הנני אמות" (שמ"א יד, מג).

מִבַּעַד לְדֹק מֶרְחַקִים - צֶלֶם עָנֹג,

נַעַר רַךְ בְּתִלְבֹּשֶת-הָדָר;

לֵב אֱמוּנִים, לֹא נָטַש רֵעַ בַּצָר.

וּבַקְרָב אָחוֹר לֹא נָסוֹג.

וְעָלֶיךָ לָמוּת יוֹנָתָן?.. מֶה עָגוּם

נְתִיב אָדָם בָּעוֹלָם הַזוֹעֵם!

עַל כֻּלָנוּ בִּמְחִיר הַחַיִים לְשַלֵם

אֶת מְעַט הַדְבַש הַטָעוּם.

את השיר הזה רצינו, בני שיעור ד', להקדיש לחברנו סטיבן קניגסברג הי"ד, שנהרג בהיתקלות עם מחבל בי"ט אדר, תשס"ב (‎3.3.02). סטיבן עלה מדרום אפריקה, למד כמה שנים בארץ, והתגייס לגבעתי יחד איתנו, כולו חדור אידיאלים. בטירונות ובאימון המתקדם הוא היה בין החבר'ה היותר טובים ובולטים שפגשנו. היה לו יעד ברור: להיות מפקד בצה"ל. סטיבן היה אמור לצאת לקורס מ"כים, ועד תחילת הקורס עלה איתנו לקו בעזה. בזמן הקצר הזה, ממש לפני תחילת ההכנה, נהרג. מחבל שארב לכוח ניצל את חילוף השומרים בפילבוקס, וירה בכוח מטווח קצר. סטיבן נהרג מיד.

מאז, פגשנו את משפחתו של סטיבן בזמנים שונים, קשים יותר וקשים פחות, אבל התחושה שקבלנו היתה תמיד זהה. סטיבן גדל בחממה של אהבת העם והארץ, אידיאלים ושאיפות משמעותיות. אנחנו, שהשגרה השוחקת לפעמים משכיחה מאיתנו את הדברים החשובים באמת, צריכים לנצור את זכרו. הרצון לתרום, ההערכה לצה"ל ולבו הטוב הם הדברים שהשאיר אחריו במותו.