גמרא - למה, בעצם, זה לא מעניין אותם? / נֹעם מלכי

במסגרת לימודי במכון, אני נוטל חלק בקורס שנקרא: "דרכים בהוראת גמרא". קורס זה מציג שיטות שונות ללימוד גמרא בישיבות תיכוניות, ונחיצותו היא בשל הבעייה המכונה: "בעיית המוטיבציה ללימוד גמרא בישיבות התיכוניות". נושא זה נדון כבר זמן רב בפורומים שונים. ניתוחים של הבעיה ודרכים לפתרונה הוצעו בהרבה מאוד מאמרים, שפורסמו במקומות רבים. ישנם התולים את הבעיה במורים וברמי"ם, אשר לדעתם, אינם יודעים ללמד בצורה הנכונה; ישנם התולים זאת בחוסר הענין של התלמידים בלימוד הגמרא משום שאינה "אקטואלית" והם אינם "מתחברים" אליה וכו'.

דרכים רבות הוצעו לפתרון הבעיה. מהן המציעות לשנות את הנושאים הנלמדים ולהתמקד בתחומים אחרים, כמו: הלכה, נושאים הקשורים לחייהם של התלמידים וכדו'. יש שהציעו לשנות את דרכי-הלימוד: לשלב מחשבים, שקפים וכו'. ברצוני לנסות ולהציע הסבר נוסף לבעיה, אם כי עלי להתוודות שאיני בטוח מעל לכל ספק בנכונותו, אך כך אני נוטה להאמין.

לדעתי, נוסח השאלה: "מדוע אין לתלמידים רצון ללמוד גמרא?" אינו מדוייק. ההנחה כי התלמידים אינם רוצים ללמוד גמרא, אינה נכונה. לתלמידים אין רצון ללמוד. נקודה. התלמידים (ברובם, אני מתנצל מראש בפני מי מהקוראים שנפגע מכך, אם לגביו הנחתי איננה נכונה) אינם אוהבים ללמוד והם מעדיפים כדורסל, בני-עקיבא וכל דבר אחר על פני לימוד מתמטיקה, אנגלית, גמרא ולשון. כן, שימת הגמרא בשורה אחת עם שאר המקצועות - מכוונת. זוהי הבעיה! התלמידים לא אוהבים ללמוד גמרא ממש כשם שאינם אוהבים ללמוד כל מקצוע אחר והבעיה היא, שהגמרא נמצאת באותה רמה כמו שאר המקצועות. לדעתי, יש לשים דגש על העברת המסר לתלמידים, שלימוד תורה אינו באותה רמה עם שאר נושאי-הלימוד, לפני שמנסים דרכי-לימוד שונות.

כיום, למיטב ידיעתי, ברוב הישיבות התיכוניות הגמרא נלמדת כשאר המקצועות (העובדה שמוקדש לה חלק ניכר מהזמן איננה משנה) וממילא אין לתלמידים רצון ללמוד. הם פותחים את הגמרא ביום הראשון וסוגרים אותה ביום האחרון (או לפחות אמורים לסגור אותה אז ולא הרבה לפני כן) כאשר הזמן הזה הוקדש כולו ללימוד, במקום לעיסוק במעלת לימוד התורה וחשיבות לימוד הגמרא. יתר על כן, אם כבר דיברו איתם על חשיבות הלימוד, היה זה על חשיבות לימוד המתמטיקה והשפעתו על המשך חייהם. איני מדבר על הורדת הבחינות ואף איני חושב שניתן לעשות זאת. אני מדבר על הצורך לגרום לתלמידים, להבין את ההבדל שבין לימוד תורה ללימוד שאר המקצועות.

ברור כי לא ניתן לעשות את השינוי "מהיום למחר" וכי יעבור עוד זמן רב עד שניתן יהיה להבחין בשינוי. אך בסופו של דבר, לדעתי, ניווכח כי זהו הפתרון. אם אכן זוהי הבעיה, איני רואה כיצד פתרונות מתודיים בלבד יוכלו לעזור בכך. איני רוצה ליצור רושם מוטעה, ואיני בא להוריד מחשיבות ההסברים והפתרונות השונים שהוצעו, בין היתר, על ידי גדולים, חשובים ומנוסים ממני לאין ערוך. רציתי רק לנצל את היתרון הקטן שלי עליהם: היותי קרוב מאוד לגיל לימודי בישיבה התיכונית, ולהציג פן נוסף של הבעיה כפי שנראה לי במבט לאחור.