בחזרה אל המובן מאליו / מנדי קרמרסקי

הקיץ כאן בעיצומו.

והשנה לא היתה התבשלות, ולא היה זמן להתחפר עמוק בבועת החורף הערפילית של גוש עציון או להנות משכבת שלג מטהרת, או לטייל בין כרמים בשלכת, או לצלם את העמק, או לשבור את הראש בסדר ערב.

לא היה זמן לסכם בתרשים שיעור של הרב ליכטנשטיין או להיבהל משיעור מפחיד של הרב מידן.

לא היה סדר הגיוני למצבי הרוח ואפילו לא הייתה ה'באסה' המוכרת של יום ראשון.

לא היה זמן, לחוש באדי האלכוהול או לרדת אל עמקי האישיות במסיבת פורים הישיבתית, או ללוות את הרב עמיטל הביתה אחרי הטיש של שבת זכור.

אבל היו דברים שונים לגמרי.

הייתה חזרה עמוקה מאוד אל כל הדברים המובנים מאליהם. חזרה אל תפילת שחרית היום יומית ולידה מחודשת של חווית השבת. לימוד ראשון של ברכות השחר עם כיתה ט'.

ללמד בן ‎50 מי היה נח, לספר לבני נוער מה באמת כתוב בברכת המזון, ואיזה ספרים יש בתנ"ך אחרי ספר דברים. לשכנע אדם להצטרף לערבית מבלי להרגיש מסיונר.

לשמוע בשבת בבוקר חוויות מהחברותא, על שיעור אמונה מדהים, שהתקיים אתמול בערב במקום המרוחק שלושת רבעי שעה נסיעה.

לשמוח בהתלהבות של מישהו, המבין בפעם הראשונה מיהו רש"י.

להתפעל מדבר תורה המבוסס רק על גימטרייא.

לעמוד נדהם מול קבלת שבת סוחפת של חוזרים בתשובה; לראות משפחה המביאה יום אחד את כל הכלים שלה לטבילה במקווה; ולתת צ'אנס למישהו שאומר שהוא שומר רק חצי פסח.

לראות ששירי קרליבך מקרבים גם אנשים ליהדות, ולא רק הופכים אותם ל'מתחברים'.

לבחון הכל מחדש; להיפגש עם האנשים בתהליך; ללמוד מהאנרגיות שיש להם.

לשאול איתם ביחד, שוב, את השאלות הנוקבות ביותר; לחוות איתם מחדש את הכל.

להבין אותם מבלי להיות ציניים; לעזור להם לבנות מבלי לתת למשקעים בתוכך להרוס.

לקרב ולא להתבצר, להתחלק במה שיש לך.

לחשוף קצת ולגלות.

לפתוח חלון בביתו של איש האמונה הבודד הנמצא אצלנו עמוק בפנים.

לחזור אל כל הדברים הבסיסיים,

נטולי שני הצדדים,

פשוטים,

אבל לא תמיד כל כך ברורים.

כולל תורה מציון, קייפטאון

אדר תשס"ג