הדפס עמוד זה עשה מנוי לדף קשר כתוב לנו ארכיון דף קשר חפש בארכיון דף קשר לעמוד הראשי לאתר ישיבת הר עציון
לפתיח
החדשות
דרישת האמת ותלמוד תורה / דוד פוקס
שריפת חמץ ביום טוב / רונן כץ
 ''יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותייך'' - בעניין חשיבות ההתנדבות / איתי מושקוביץ
שִיר לִכְבוֹדָהּ שֶל תּוֹרָה, מְכוּבָּדָה וּמְהֻלָּלָה / תומר אברהם ונונו
מכתב למערכת
קובץ וורד 97
לוח אינטראקטיבי לזמני היום לכל מקום
שבת פרשת קרח כח סיוון ה'תשס"ג, גליון מספר ‎919

שלום לך קורא יקר וחביב לב,
האם אזרת, אי פעם במשך חייך, מעט אומץ לעמוד מול המראה שב"חדרי חדרך", בנסתר מעיניו של האדם "הזולת" (שהרי כבר אמר אחד מחכמי האומות במאה הקודמת: "הזולת הוא הגהינום"), ולהיחשף לעצמך "פנים אל מול פנים" ולומר בקול רם את מה שאתה חושב ומרגיש?
או אולי להשתטות כמו ילד קטן ששום דבר לא מטריד אותו יותר מדי, ואפילו לפצוח בריקוד? (ואין מי שמסתכל, ככה שעקרונית אין תירוצים של בושה! אלא אם כן אתה "מתבייש מעצמך" ומחזיק עצמך כאדם "מהוגן", "בורגני מהישוב").
אפשר גם ללכת למעמקי היער ולצעוק בקול גדול: "אבא" לאן נעלמת?! מתי כבר תחזור?
האם "צלחת את התעלה" שבינך לבין עצמך והגעת ל אינטימיות עם עצמך?
השאלות הללו הן אבן הבוחן של אדם האם אכן הפנים בתודעתו את הצורך הממשי ביכולת שלו לתקשר עם עצמו. אדם שאינו מסוגל לתקשר עם רגשותיו מאווייו חלומותיו ודמיונותיו, אינו מסוגל לתקשר עם הזולת ולא לתקשר עם אביו שבשמים!
הצורך של האדם במודעות עצמית, בתקופה בה אנשים הולכים לאיבוד בחוויות זולות ומידיות, הוא חריף פי כמה. הדרכים לפרוץ את המחסום ולנפץ את "מפת הדרכים" ולמצוא את דרכך שלך ב"שבילי ארץ ישראל" הם מגוונות. במצבים חמורים שבהם אדם היה שקוע בתרדמת החורף של חייו עד ש"נופל לו האסימון" שהוא נמצא במבוי סתום, אולי על סף תהום, יש פתרון קיצוני שהוא פשוט לצאת ליער ולצעוק מתוך כאב ומתוך תקווה ש"הסכר הנפשי" יתנפץ עד שייגמר הכל/הקול ורגשותיו ישתחררו לחלל האוויר (לא מומלץ לנסות זאת במרכז העיר). כמובן שישנם דרכים יותר סולידיות (לאנשים רגישים), במקרים פחות חמורים, כמו ללכת ל"אינסטלטור לנפש האדם" שיסייע בעדנו לשחרר כמה "סתימות" שכל אחד מאתנו סוחב מהילדות, או מהתיכון וכו'.
דרך המלך, לענ"ד, היא יכולתו של האדם לגאול את עצמו, ולמשוך את עצמו בידיים (אפשר גם בפאות) משאול התחתיות, ע"י התבוננות בעולמו הפנימי, מתוך הקשבה וגילוי רגישות לכל מה שיצא מתוך התיבה ונכונות להפתעות ממה שתגלה בתוך עצמך (דברים שלא העזת לשאול...). יש המכנים התבוננות פנימית זו כתפילתה של הנשמה או כשירתה של עצמיותך.
זה השלב הראשון. השלב השני יהיה בפיתוח רגישות לזולת ולגלות ש"בסך הכל" הוא בחור(/ה) נחמד ולא מזיק ובטח שלא "גהינום", אלא הוא זה שמאפשר לך להיות אתה עצמך ולהעניק ביטוי חיובי לתכונות הטובות המסתתרות אצלך.

שבת שלום,
אברהם זדה ונדב וילנר

בגליון השבוע:

חדשות

דרישת האמת ותלמוד תורה / דוד פוקס

שריפת חמץ ביום טוב / רונן כץ

"יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותייך" - בעניין חשיבות ההתנדבות / איתי מושקוביץ

שִיר לִכְבוֹדָהּ שֶל תּוֹרָה, מְכוּבָּדָה וּמְהֻלָּלָה / תומר אברהם ונונו

מכתב למערכת / הרב אמנון בזק