|
|
|
|
"לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ..." (במדבר ט' ז).
הננו טמאים לנפש אדם,
אך בדרך רחוקה לא הלכנו.
הבאנו חולה שבור ופיסח,
אך נוכל ומשחת אין עמנו.
שפתי כוהננו שמרו את הדעת,
קדוש כמלאך א- דוני הוא,
אך נכרת מגיש מנחה, כסות המזבח-
דמעה, אין נלקח קורבן רצון מאתנו.
תפילתנו- קורבן. תורתנו- מנחה,
אך גופנו חולה ופיֶסח,
כי לא עשינו עולותינו- הבשר והדם,
מנחתנו בפה- לא בזבח.
למה נגרע! ונשלמה פרים שפתינו,
ולא נשלם חטא שפתינו בפרים ואילים!
והדם ייזרק על מזבח טהור,
בהמה תעלה בלהבה השמיימה,
את קורבן ה' נקריב במועדו,
והיו מועדינו קורבן לה'!
חלף זריקת דם שור-פר,
דמנו למה ניגר?
למה נגור רע?
למה ניגרע!
|
|
|
|
|
