• מגילת רות - בין ישראל לעמים / משה גרוס
  • סקירת הפירושים השונים
  • ההקשר ההיסטורי-ספרותי של המגילה
  • פרשת פילגש בגבעה
  • זיקות בין המגילה לסיפורי המקרא
  • מעשה יהודה ותמר
  • מגמת מגילת רות

מגילת רות - בין ישראל לעמים / משה גרוס

במגילת רות לא נאמר בפירוש מהו המסר של המגילה, מה באה המגילה ללמדנו? במהלך הדורות נאמרו פירושים שונים בנוגע למגמת המגילה ראשית נסקור את השיטות השונות ולאחר מכן ננסה לבור את דרכנו.

סקירת הפירושים השונים

‎1. במדרש נאמר "אמר ר' זעירא המגילה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולא נכתבה אלא ללמדך כמה מתן טוב לגומלי חסדים" (רות רבה ב,יד). כלומר שמטרת המגילה ללמדנו את חשיבות עשיית החסד ואת הגמול הטוב לו זוכים גומלי החסד בעקבות השגחתו הצמודה של הקב"ה.[‎1] אכן ניתן לראות במגילה מעשי חסד רבים, וכן דברי שבח רבים בזכות החסד. כאשר בחסד הכוונה היא למעשים הנעשים לפנים משורת הדין. כך למשל רות דבקה בנעמי על-אף שאיננה חייבת לעשות כן בועז עושה חסד עם רות בכך שהוא מאפשר לרות ללקט משדהו ובכך שהוא גואל אותה. אין ספק שהמגילה מתמקדת בעשיית חסד עם המתים. כמו-כן ניתן לראות במגילה הדגשה רבה על כך ש-ה' משגיח על הנעשה בארץ (וזאת בניגוד קוטבי למגילת אסתר-שם ה' כלל אינו נמצא על פני המגילה) כך למשל: "כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם" (א,ו), "כי יצאה בי יד ה' " (א,יג), "ברוך הוא ל-ה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים"[‎2](ב,כ), "ויתן ה' לה הריון ותלד בן" (ד,יג) ועוד. אברהם קריב כותב[‎3] שזו גם הסיבה לכך שהמגילה חותמת בייחוסו של דוד שהרי דוד הוא השכר של עושת החסדים המופלאה-רות. לסיכום גישה זו נביא את דברי מלצר במבוא לפירוש בדעת-מקרא (עמ' ‎5): "עיקר תכליתה (=של המגילה) ללמד את הגמול שההשגחה גומלת עם אנשי חסד על מעשיהם שעשו לפנים משורת הדין".
‎2. "תמה אני אם מגילה זו לא באה אלא כדי לייחס זרע בית דוד" (זוהר חדש על א,ד)[‎4]. דעה זו מבוססת בעיקרה על סיום המגילה ששם נכתבה השתלשלות היוחסין של בועז עד לדויד. בנוסף לכך יש רמזים רבים במגילה לדויד וביתו. אמנם, לדעה זו קשה להבין מדוע נצרכת אריכות רבה בכל פרטי הסיפור, אם כל מטרת המגילה היא על שם סופה-פירוט ייחוסו של דויד. ומה גם שתמוה הדבר שהיה רצון עז כל-כך להודיע שמוצאו של דוד מלך ישראל הוא מאישה מואביה[‎5].
‎3. בין חוקרי המקרא הועלתה שיטה חדשה-לדעתם המגילה מתקשרת למאבק החריף שהתנהל בראשית ימי בית שני כנגד נשיאת נשים נוכריות. מדובר היה בתופעה רחבה מאד של נשואי תערובת והועלתה דרישה לגרש את הנשים הנוכריות. לדעת החוקרים לא הכל היו שלמים עם מאבק זה והיו כאלה שהתנגדו לו, לדעתם מגילת רות היא המבטאת את אותו הזרם אשר התנגד לפעולות של עזרא ונחמיה. רות היא נוכריה אך התנהגותה מועלית על נס בזכות מעשי החסד והצניעות שלה ובסוף המגילה אף מתגלה לנו שדוד מלך ישראל הוא צאצא של אותה נוכריה. בכך יוצאת המגילה כנגד אותם מגמות שהובילו עזרא ונחמיה (ראה על-כך "מקרא לישראל" על מגילת רות עמ' ‎19-20).
אמנם כפי שכתב מ"צ סגל מהמגילה ניתן ללמוד גם את ההפך הגמור. שהרי בראשית המגילה מסופר על מותם של מחלון וכליון בארץ מואב (א,ד). אמנם הכתוב אינו מנמק את סיבת מותם, אך ללא ספק הדברים נובעים ממה שנאמר בפס' הקודם "וישאו להם נשים מואביות". כלומר ש"מחלון וכליון נענשו ומתו ערירים בארץ נוכריה מפני שנשאו נשים מואביות. ומן רות אין להביא ראיה על צדקותן של הנשים הנוכריות, כי הרי רות עזבה לגמרי את עמה ואת מולדתה ונעשתה גיורת צדק" (סגל,מבוא המקרא עמ'‎687-688).[6] לגבי שתי הגישות האחרונות פירטנו את השגותינו. לגבי הגישה הראשונה אין לנו השגות נקודתיות אך עדיין הדברים לא מתיישבים על ליבנו ולכן אנו ננסה להציג גישה שונה לגבי מגמת המגילה. לשם כך נברר בתחילה את ההקשר ההיסטורי ספרותי של מאורעות המגילה.

ההקשר ההיסטורי-ספרותי של המגילה

בפתח המגילה נמסר לנו באיזו תקופה מתרחשת מגילת רות "ויהי בימי שפוש השופטים" (א,א). אך אנו נרצה לדייק יותר לאיזה חלק בדיוק של תקופת השופטים מתקשרת מגילת רות?[‎7]
ישנה זיקה בין פרשית פילגש בגבעה לבין מגילת רות[‎8] זיקה זו מורכבת מרמזים לשוניים וגם מקשרים תוכניים.
זיקות לשוניות:
‎1. בשני הסיפורים ישנם דמויות מבית לחם יהודה. הפילגש (שופטים י"ט,א).ובמגילה נעמי וביתה (א,ב).
‎2. הגבר מדבר על לב האישה בשני הסיפורים (שופטים י"ט, ג ; רות ב, יג')
‎3. הביטוי נשא אישה הוא ביטוי ייחודי המופיע רק בסיפורים אלו (שופטים כ"א, כ; רות א, ד).
ישנן גם זיקות תוכניות, זיקות אלו ברובן הן על דרך הניגוד ובהמשך נעמוד על משמעות הדברים:
‎1. הפילגש מזנה ועוזבת את בית אישה ובעלה צריך "לדבר על ליבה" כדי להשיבה (שופטים י"ט, ב-ג). ומנגד רות עוזבת את בית אמה כדי להישאר עם חותנתה ואילו רות משכנעת אותה לדבוק באימה (א, ז-יט').
‎2. החותן מנסה לעכב את הפילגש ובעלה בבית-לחם אך לבסוף נכשל (שופטים י"ט,ד-י). גם מאמצי נעמי לשכנע את רות שלא לבוא אתה לבית-לחם נכשלו לבסוף (א,יט').
‎3. בשני הסיפורים יש בעיה של העמדת זרע. בפילגש בגבעה יש חשש לגדיעה של שבט בנימין מישראל משום שישראל נשבעו שלא להעניק לו מבנותיהם. ובמגילה נראה שאין תקווה למצבם של רות ונעמי שהרי אין עוד גברים בביתם מהם הם יוכלו להעמיד זרע. השוני הבולט והחד הוא בדרך הפתרון של בעיה זו בסיפורים השונים: בעוד שבפילגש בגבעה הפתרון בנוי על כוח ואלימות במגילה הכל מבוסס על צניעות ודרכי חסד.
‎4. שני הסיפורים מהווים רקע למוסד המלוכה- בפילגש בגבעה מוזכר פעמיים הביטוי "בימים ההם אין מלך בישראל כל הישר בעיניו יעשה" (שופטים י"ט, א; כ"א,כה'). ובמקביל המגילה מסתימת עם פרשת יחוסו של דויד.
מן העבר השני למגילה יש זיקה גם לתחילת ספר שמואל. כך למשל דברי הנשים לנעמי :"כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים" (ד,טו) מזכירים את אלקנה לחנה: "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים" (שמ"א א, ח). כמו-כן הברכה שניתנת לבועז: "...מן הזרע אשר יתן לך ה' מן הנערה הזו" (ד,יב) דומה לברכת עלי לאלקנה: "ישם ה' לך זרע מן האישה הזאת" (שמ"א ב,כ).
מכל האמור לעיל נראה שמגילת רות הייתה אמורה להיות ממוקמת בין פרשת פילגש בגבעה לתחילת ספר שמואל.[‎9]

פרשת פילגש בגבעה

בכדי להבין את פרשת פילגש בגבעה יש לסקור בקצרה את המבנה של ספר שופטים. (על-פי המבוא לפירוש דעת מקרא לשופטים-נכתב ע"י י' אליצור).
ספר שופטים מתחלק לשלושה חלקים:
‎1. א',א'- ב',ה' - בחלק זה מסופר על הכישלון הגדול של בני ישראל בתקופת השופטים והוא שהם לא מילאו את חובתם לכבוש את ארץ ישראל.
‎2. ב',ו'-סוף פרק ט"ז - סידרה של מאורעות היסטוריים שברובם ישראל מסרים ביד אויב עד שבא שופט ומציל אותם מידו.
‎3. פרקים י"ז-כ"א, שני סיפורים-פסל מיכה ופילגש בגבעה. "פסל מיכה הוא סיפור השם ללעג את עבודת ה' בנוסח כנעני-אלילי...פילגש בגבעה הינו סיפור קודר מחריד על גילוי עריות פראי שלמדו בני בנימין משכניהם הכנענים..." (שם עמ' ‎12).
אליצור מסיק מחלוקה משולשת זו שכאמור איננה חלוקה כרונולוגית שהכתוב בא לתאר לנו שלוש תוצאות חמורות של כריתת ברית עם הכנענים וישיבה עימהם בצוותא: איבוד הארץ (חלק ראשון), חוסר נאמנות ל-ה' ועבודת אלילים (חלק שני) ולבסוף השחתת כל המידות הטובות והמיוחדות של עם-ישראל.
נעיין בפרשת פילגש בגבעה כדי להבין עד כמה היה מצבם של בני ישראל חמור בתקופה ההיא.
פרשת פילגש בגבעה באופן ברור ומובהק ביותר כתובה בסגנון של פרשת סדום. בשני הסיפורים מדובר על אורחים שמגיעים לעיר זרה ויש מישהו שמוכן לארח אותם. נעמיד את הסיפורים אחד כנגד השני בכדי לעמוד על הדמיון הרב ביניהם:

אין צורך בחוש ספרותי מחודד כדי להבין שפילגש בגבעה הוא העתק מדויק של סיפור סדום. אמנם יש שוני במה שנוגע לסיומם של הסיפורים, בסדום האנשים (המלאכים) מכים את אנשי סדום ובכך הם ניצלים מהפורענות הצפויה להם, בפילגש בגבעה שם כידוע אין מלאכים ומשום כך אנשי הגבעה מצליחים לבצע את זממם. הדמיון הבולט בין הסיפורים בא ללמדנו בעיקר שאם בני ישראל לא מכריתים את עמי כנען כפי מה שצווו לעשות ותחת זאת הם כורתים אתם בריתות ומקיימים אתם חיים משותפים הרי שהם גם למדים ממעשיהם המקולקלים והמושחתים והם מסוגלים להידרדר עד הרמה המוסרית השפלה ביותר- רמתם של אנשי סדום. כאשר ההידרדרות ממוקדת בשני תחומים: הפריצות וחוסר הצניעות, צרות העין והתנהגות שלא בדרך החסד המאפיינת את עם-ישראל.

זיקות בין המגילה לסיפורי המקרא

לאחר שהבנו את משמעות פרשת פילגש בגבעה כעת נפנה להבנת הפרשיה ה'שכנה' לה היא מגילת רות.
במגילת רות יש זיקות ברורות לשתי פרשיות בתורה: פרשת בנות לוט (בראשית י"ט,ל-לח) ופרשת יהודה ותמר (בראשית ל"ח). נפרט את עיקרי הדברים:[‎10]
פרשת בנות לוט בהשוואה לפגישת בועז ורות בגורן (פרק ג')
ההשוואה:
‎1. בשני הסיפורים יש שתי נשים וגבר אחד. כאשר בשני הסיפורים יש מצוקת זרע והנשים מעונינות לפתור אותה באמצעות הגבר.
‎2. גם בסדום וגם אצל רות מתים שני בחורים-בסדום נהרגים בהפיכת העיר חתניו של לוט ואצל רות מתים שני בני נעמי בארץ מואב.
‎3. בשני הסיפורים יש נדודים- לוט יוצא מהעיר ההפוכה ונעמי הולכת לשדה מואב ושבה משם.
‎4. המבוגרת בשתי הנשים היא זו שיוזמת את המפגש הלילי בשני הסיפורים.
‎5. בשני הסיפורים הגבר שותה לפני המפגש הלילי (בראשית י"ט,לג; רות ג,ז).
אך השוואה זו כל מטרתה היא להצביע על השוני הגדול שבין הסיפורים. בעוד שמטרת בנות לוט היא להעמיד לעצמן זרע והן עושות זאת בצורה מופקרת מאד (משקות את אביהן ושוכבות אתו בזמן שהוא מחוסר הכרה כך שהוא בכלל לא מרגיש בדבר), מטרתן של רות ונעמי היא להמשיך את קיומה של המשפחה על-ידי נישואים כשרים לגואל. בניגוד לבנות לוט שמשקות את אביהן יין רות מחכה עד שישתה בועז מעצמו וגם אז רות לא מנצלת את שתייתו למעשה ביאה כפוי תוך כדי שכרות אלא היא ממתינה לידו עד שיתעורר ואז מרצון מלא ייקח אותה לו לאישה ובכלל כל מעשיה של רות הם רק בציווי נעמי וזאת בכדי להדגיש את צניעותה וחוסר אנוכיותה של רות. ביתו של לוט אם-כן פועלת בהפקרות ופריצות, ואף איננה מתביישת לקרוא לבנה בשם מואב-מאב[‎11] תבוא רות המואביה מזרעה של בת לוט ותתקן את מעשיה. וזאת בכך שרות תעשה את כל מעשיה בצניעות ובאיפוק על פי מצוות חמותה בכדי לקיים את חוקי ישראל.

מעשה יהודה ותמר

במגילה יש זיקה גלויה למעשה יהודה ותמר. כך למשל בברכות של היושבים בשער לבועז, בתחילה הם מברכים אותו "יתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה..." (ד,יא) להזכיר את רחל ולאה בברכה זה דבר מובן שהרי הן עיקר הבניין של עם-ישראל אולם בהמשך הברכה נאמר "ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה יהודה לתמר" וזה די תמוה מדוע דווקא לברך בביתו של פרץ? היכן מצאנו ברכה בשמו? על-כורחנו שכותב המגילה רוצה ליצור זיקה בין המגילה לבין סיפור יהודה ותמר. וכן רשימת הייחוס של דוד בסוף המגילה מתחילה בפרץ.
בנוסף לכך יש השוואות בין הסיפורים:
‎1. הן בני יהודה והן בניו של אלימלך נישאים לנשים נוכריות.
‎2. הן בני יהודה והן בניו של אלימלך מתים (כל שמות הילדים גם רומזים לפורענות: ער ואונן, מחלון וכליון).
‎3. בשני הסיפורים יש ציפייה ליבום מצד הנשים והן אף הצד הפעיל בעניין-תמר מעונינת בכך ואף פועלת בכדי לבצע את הייבום וגם רות (בהתאם לציווי נעמי) מעונינת בביצוע הייבום ופועלת להשגתו.
‎4. בשני הסיפורים הגואל הקרוב יותר לא עונה על הציפיות שתלו בו הנשים-אונן משחית את זרעו "ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו" (בראשית ל"ח,ט). ואצל רות הגואל הקרוב ממאן לגאול אותה "לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי".
‎5. השורש י.ב.ם מופיע במקרא רק בשני הסיפורים הללו ובפרשת הייבום (דברים כה).
‎6. בשני הסיפורים מצליחות הנשים לבסוף להשיג את מבוקשן ברם, בשני הסיפורים הגואל הוא איננו הגואל הטבעי. תמר הרה ליהודה ולא לשלה בנו ורות נשאת לבועז ולא לגואל הקרוב.
גם פה מטרת הדמיון היא להצביע על השוני שבין הסיפורים. אמנם המעשה של תמר לא נעשה בשכרות כמו מעשה בנות לוט ובכך יש התקדמות מסוימת. אולם עדיין תמר פועלת מתוך שיקולים אנוכיים ולשם השגת מטרותיה היא פועלת בעורמה כך שכאשר יהודה בא עליה הוא כלל אינו יודע מי היא והוא בא עליה ביאת זנות כך שגם מעשה זה עדיין לוקה בפריצות, אפילו יהודה פועל ממניעים אנוכיים ובמקום לבחור בדרך החסד ולדאוג לתמר ולהבין שבניו הם אלו שחטאו יהודה מעדיף לפעול בצורה אנוכית ולמנוע מתמר את שלה בנו. הניגוד לרות עולה מאיליו, רות כאמור לא פועלת ממניעים אנוכיים אלא מתוך בחירה בדרך החסד רות עושה הכל כדי לגמול חסד עם המתים ולהקים להם שם והכל לפי ציווי נעמי, רות פועלת בצניעות וכאשר בועז בא עליה הוא עושה זאת לאחר שנתן לגואל הקרוב זכות קדימה, בועז נושא את רות לאישה ורק לאחר מכן הוא בא על רות (כמובן מתוך מודעות מלאה ובניגוד ליהודה) כפי כל פרטי ההלכה.[‎12]
תמר עצמה מוצגת בספר בראשית באור חיובי, שהרי יהודה אומר "צדקה ממני" (בראשית ל"ח, כו'). אך כאמור עדיין יש פגמים בדרך התנהלותה ובאה רות ועל-ידי צניעותה וחסדה מתקנת גם את מעשה תמר שממנה כידוע יצא בועז.
במעשיה של רות יש תיקון גם לחטא בני מואב "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כ"ג, ה) חטא זה של צרות עין גם-כן מוצא את תיקונו בחסדה המתפשט של רות.[‎13]
כך רומזת המגילה לשני סיפורים המספרים על ראשיתם של שני בתים- בית מואב ובית פרץ אשר רות מתקנת את מעשי שני הבתים הללו[‎14] והופכת את הזנות וצרות העין לצניעות וחסד. בסוף המגילה יתאחדו שני בתים אלו באמצעות נשואי רות ובועז ואיחוד זה יוליד את בית המלוכה הוא בית דוד שהצניעות והחסד הם שתי היסודות עליהם הוא יכונן.

מגמת מגילת רות

אם-כן כעת חזרנו לשאלת הפתיחה-מהי מגמת המגילה?
לענ"ד המגילה נועדה לתת את התמונה ההפוכה לתמונה המצטיירת מתוך פרשיות סדום-פילגש בגבעה. בפרשיות הנ"ל הצטיירו הגויים כבעלי רמה מוסרית נמוכה מאד ועם-ישראל בשל חטאיו לומד ממעשיהם ומדרדר לשפל מוסרי קיצוני וחריף מעין כמותו. באה מגילת רות ומראה לנו את הצד השני של המטבע הוא גם דרך התיקון של אותה בעיה מוסרית חריפה. במה שנוגע לדרך ארץ, בדרכי ההתנהגות הבסיסים ניתן גם ללמוד "מהגויים" איך להתנהג, יש איזשהו מכנה משותף בסיסי לכל אדם באשר הוא אדם. דווקא רות המואביה היא זו שמתקנת את מעשיהן של בנות לוט ושל תמר. אמנם מצאנו בגויים התנהגות מופקרת וזנותית, צרות עין קיצונית ביותר עד כדי 'מידת סדום' אך בגויים ניתן למצוא גם התנהגות של צניעות אמיתית ושל חסד שופע שהם כאמור לאורך כל המאמר אבני היסוד באישיותה של רות. ומה רב הניגוד בין פתרון מצוקת הזרע שהייתה בפרשת פילגש בגבעה- פתרון שהיה על-ידי אלימות וחוסר צניעות והגיע עד לכדי מלחמת אחים לבין פתרון מצוקת הזרע של רות שנעשה בשלווה בחסד ובצניעות. מעבר לכך מצאנו במגילה מעשי חסד שנעשו על ידי ה'ישראלים' שבמגילה, כך בועז נוהג בחסד עם רות וכן נעמי נוהגת עמה בחסד אך יש לעיין בהם בצורה מדוקדקת-מעשי החסד של בועז ונעמי נעשים כתגובה למעשי החסד של רות. בועז למשל אומר את הדברים בצורה מפורשת, לאחר שרות שואלת אותו מדוע הוא כל-כך מסייע לה ומתנהג עמה לפנים משורת הדין בועז משיב לה : "הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך..." (ב,יא). כלומר מעשה החסד של בועז הוא גמול למעשה החסד של רות. גם מעשה החסד של נעמי- הרצון לגרום לנשואי בועז ורות בכדי להביא את רות אל המנוחה והנחלה "הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך" (ג,א) ודאי נובע אף הוא מתוך רצון להשיב לרות כגמולה על-כך שלא נטשה אותה ושבה אתה משדה מואב לבית לחם. באמצעות הניתוח הנ"ל נחשפת לעינינו עוצמתה הגדולה של רות. לכאורה רות היא דמות פסיבית מאד ותכונה זו מודגשת ביתר שאת בדברי נעמי לרות בתחילת פרק ג': "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן ...והוא יגיד לך את אשר תעשין. ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה" (פס' ג-ד).[‎15] אך כאמור עוצמתה הרבה היא בכך שברובד עמוק יותר היא זו שמובילה את מהלך העניינים.

לסיכום
לדעתנו המגילה בהתחשב בהקשרה הספרותי רוצה ללמדנו שאכן עם-ישראל יכול להידרדר לרמה שפלה ביותר בכל הנוגע לדברים הבסיסים ביותר: צניעות ועשיית חסד וזאת משום שילמד מהגויים המושחתים ביותר אולם גם התיקון טמון בכך שבני ישראל ילמדו את אותה דרך ארץ בסיסית שקדמה לתורה ואפילו מגויים שדרכיהם ישרים ומעשיהם מתוקנים.

[‎1] ^{כאשר במגילה מודגש שהטוב יקבל את הטוב המגיע לו אך בתחילת המגילה גם מודגש שהרשע יוענש כגמולו. כך למשל אלימלך ובניו מתים בארץ מואב בעקבות עזיבתם את הארץ ולאחר שנשאו נשים נוכריות. כך גם נעמי מכירה בכך שכל הצרות שבאו עליה היו מאת ה' ובשורת הדין (ובניגוד קיצוני לצעקותיו של איוב) "ו-ה' ענה בי וש-די הרע לי" (א,כא). מגילת רות תחילתה אמנם פורענות אך ללא ספק שולטת בה עשית החסד והשכר הטוב שמקבלים גומלי החסדים וראה על-כך מעייני מקרא על מגילת רות מאת חיים י. חמיאל עמ' ‎20}
[‎2] ^{אמנם תחילת הפסוק "ברוך הוא ל-ה'" מוסבת על בועז, ברם נראה שהמשך הפסוק "אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים" מוסב על הקב"ה שהרי בועז עשה חסד (בינתיים) רק לחיים ולא למתים. כך מפרש פיבל מלצר בדעת-מקרא שהכוונה היא שמעשי בועז הם אות להמשך השגחת ה' על משפחת אלימלך. פרופ' יאיר זקוביץ כותב (בפירושו על רות בתוך "מקרא לישראל") גם לגבי המשך הפסוק ש"נראה לפרשו על בועז". אך הוא עצמו מתלבט בכך עיי"ש.}
[‎3] ^{בספרו "שבעת עמודי התנ"ך" עמ' ‎117.}
[‎4] ^{בגישה זו נוקט גם האב"ע. וכך הוא כותב בהקדמה לפירושו:
"בעבור היות דוד שורש מלכות ישראל נכתב בספרי הקודש
יחס דוד".}
[‎5] ^{גם הזוהר חדש בעצמו מקשה את קושייתנו הראשונה: "לא יספר יותר ולמה לי כולי האי לכתוב יוחסא מבועז כשנשא את רות ויאמר "אלה תולדות פרץ" עד "וישי הוליד את דוד", אלא כולא איצטריך בגין צדקת זו שבאה להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה ולהודיע ענוותנותה וצניעות שבה וצדקותה". (זוהר חדש ק"נ). כלומר שלפי גישה זו יש חשיבות בכך ביתו של דויד יוסד על-ידי גומלי חסדים כך שהדברים מתקשרים לגישה הראשונה שדיברה על חשיבות החסד.}
[‎6] ^{הדברים מובאים במבוא לפירוש בדעת-מקרא. ועיי"ש שמוסיף לדחות את דעת החוקרים.}
[‎7] ^{אנו לא מעונינים בתאריך ההיסטורי המדויק (בהקשר אליו ניתן לעיין במבוא לדעת מקרא עמ' ‎16-17) אנו מעונינים לדעת לאיזה חלק מספר שופטים מתקשרת מגילת רות שהרי בספר שופטים אין רצף כרונולוגי בין החלקים השונים של הספר (ראה בהקדמתו של יהודה אליצור לדעת מקרא על שופטים עמ' ‎11-12).}
[‎8] ^{עמד על זיקה זו פרופ' זקוביץ במקרא לישראל עמ' ‎15-16. בפירושו הוא מראה שקיימת זיקה בין מגילת רות לבין הנספח הראשון לספר שופטים-סיפור פסל מיכה ומסע בני דן (בעיקר הרמז הלשוני הראשון והרמז התוכני הרביעי שמשותפים לשלוש הסיפורים).}
[‎9] ^{זקוביץ קובע בפסקנות: "מחבר המגילה נתכוין להציב את חבורו בין ספר שופטים לספר שמואל" (עמ' ‎15). ואכן בתרגום השבעים וכנראה גם אצל יוסף בן מתתיהו מגילת רות נסדרה בסמוך לספר שופטים (שם).}
[‎10] ^{עמד על השוואות אלו בהרחבה פרופ' זקוביץ עמ' ‎25-28.}
[‎11] ^{זקוביץ מציין שלדעתו הולדת הבנים כתוצאה מגילוי עריות היא הסיבה העיקרית לאיסור החמור על קבלת עמוני ומואבי לקהל ישראל (דברים כ"ג, ד) וכך שמעתי גם מהרב מדן.}
[‎12] ^{מורי הרב מרדכי סבתו פיתח השוואה זו שבין תמר ורות. לטענתו תמר רוצה לעשות ייבום שלא באמצעות נישואין אלא על-ידי ביאה בלבד שהרי אצלה אין הדבר אפשרי כלל שיהודה ייקח אותה לאישה כפי שנאמר שם "ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו היא" (פס' טז). נגד מהלך כזה של ייבום בביאה וללא נישואין יוצאת התורה בפרשת ייבום "יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאישה ויבמה" (דברים כה,ה). רות אמנם מעונינת בנישואין אך נראה שלפי תכנונה של נעמי הביאה בגורן אמורה לקדום למעשה הנישואין, מהלך שכזה הוא יותר מתוקן מהמהלך של תמר אך הוא עדיין לא תואם לגמרי את דרישות התורה ופה מגיעה גבורתו והתאפקותו של בועז ומשלימה את החסד של נעמי. (ראה על-כך במאמרו "להקים שם המת על נחלתו" בתוך "עצרת ליחיאל" עמ' ‎173-181).}
[‎13] ^{המדרש אף סובר שמחלון וכליון נשאו נשים מואביות משום שדמו להם במעשיהם- שאף הם היו צרי עין "מי גרם להם לישא נשים מואביות אלא שעשעו כעמון ומואב בצרות עין" (רות זוטא פ"א,ד).}
[‎14] ^{רות המואביה בוודאי גם מתקנת את מעשיהן של בנות מואב אשר מפתות את בני ישראל לזנות ולעבוד עבודה זרה (במדבר כה).}
[‎15] ^{אמנם גם במפגש הלילי בגורן בשלב מסוים רות היא היוזמת והיא זו שבפועל מובילה את מהלך האירועים ואומרת לבועז: "ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" ובועז עונה לה: "כל אשר תאמרי אעשה לך" בניגוד קוטבי לדברי נעמי: "והוא יגיד לך את אשר תעשין". רק נציין שמהפך דומה חל במגילת אסתר, גם שם אסתר בתחילה פועלת בהתאם להוראותיו המדויקות של מרדכי אולם משלב כלשהו אסתר תופסת פיקוד ותופסת פיקוד על השתלשלות האירועים.}