|
|
||
מדוע נתנה תורה לישראל? / נתי כבודיא. פתיחה
התורה מתארת לנו את חניית עם ישראל להר-סיני בפסוק: "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט, ב). רש"י במקום מפרש: "איש אחד בלב אחד". משה עולה אל ההר, אל האלוקים, והקב"ה מגלה לו חלק מתכניותיו: "והייתם לי סגולה מכל העמים...ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שם, ה-ו). ב. "נעשה ונשמע"מפורסם המדרש המתאר את הצעת התורה לאומות-העולם ע"י הקב"ה לפני שנתנה לישראל: "ויאמר ה' מסיני בא. כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשו, ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם 'לא תרצח'. אמרו לפניו: רבש"ע כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא שנאמר 'על חרבך תחיה'. הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם 'לא תנאף'. אמרו לפניו: רבש"ע כל עצמה של ערוה להם שנאמר 'ותהרין בנות לוט מאביהם'. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: 'לא תגנוב'. אמרו לפניו: רבש"ע כל עצמו אביהם לסטים היה שנאמר 'והוא יהיה פרא אדם'. לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה..."
במבט ראשון, המדרש פשוט ויש בו תיאור גדלותו של עם-ישראל, אך בקריאה מעמיקה יותר הוא מעט לא מובן; הרי התורה היא האוצר של מלך מלכי המלכים הקב"ה - ואיזו אומה לא תרצה לאמצה?! על פיה נברא העולם, שהקב"ה איסתכל באורייתא וברא עלמא, ובגלל מצווה אחת שלא מתאימה להם לא יקחוה?! לעומתם, אומרים ישראל במדרש "נעשה ונשמע", כלומר לעם ישראל אין שום בעיה עם אף מצווה. אלא שגם זה קדה שהרי ידוע לנו עד כמה קשה לקיים את המצוות, ובשעה שאמרו "נעשה ונשמע" כלל לא ידעו מהן המצוות ומהו טיבן. ג. אחדות ישראלהגמרא ביבמות מונה את היסודות הטובים של עם ישראל: "שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים. רחמנים, דכתיב: 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך'. ביישנין, דכתיב: 'בעבור תהיה יראתו על פניכם'. גומלי חסדים, דכתיב: 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו' וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו" (עט:).
בנוסף, התורה נמשלה למים שעוזבים מקום גבוה ועוברים למקום נמוך (תענית ו.), להראות שרק בישראל שהם שפלי רוח (בעניין זה נרחיב בהמשך) מתקיימת התורה. ד. ייעוד מול אחדותהאם ישנו יסוד חשוב יותר מחברו? שנינו בירושלמי בפאה: אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו וע"י שלא היה להם דילטורין היו יורדין למלחמה ונוצחין. והוא שעובדיהו אמר לאליהו: 'הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים' אם לחם ומים למה מים, ואם מים למה לחם, אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל 'אני נותרתי לבדי לה' ' - וכל עמא ידעין ולא מפרסמין" (פ"א מ"א).
מן המדרש עולה כי האחדות היא היסוד החשוב ביותר לעם ישראל; בזכותו היו נוצחין במלחמות, וכאמור, בלעדיו לא היו מקבלים את התורה. "שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפלה, ולא כניתי שם לחבירי, ולא ביטלתי קידוש היום. אמא זקינה היתה לי, פעם אחת מכרה כפה שבראשה והביאה לי קידוש היום... שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת, ולא פסעתי על ראשי עם קדוש, ולא נשאתי כפי בלא ברכה... אמר לו: מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי".
שני היסודות שהזכרנו לעיל - התורה והאחדות עוברות כחוט השני במעשי כל אחד מן החכמים הללו; בחייהם הם מעידים שבזכות שני היסודות הללו האריכו ימים. יש כאן דברים הקשורים למצוות שבין אדם למקום: הקפדה על כבוד התורה ודיקדוקיה, ויש מהם המתייחסים למצוות שבין אדם לחבירו: אחדות ומידת הצניעות (שהזכרנו לעיל כמביאה לידי אחדות). |
||