יום ירושלים השנה נחוג בבית הישיבה ברוב הדר ופאר, כאשר לשמחת חירותה של עיר הקודש נוספה שמחה רבתי עם הגיעו של ראש הישיבה מו"ר הרא"ל שליט"א לגיל שיבה. את הערב פתח מו"ר הרב עמיטל בשיחה מענייני דיומא, ולאחריו, כמדי שנה בשנה, ידעיה הכהן, איש ירושלים, שבחר השנה לספר את סיפורם של עולי תימן בכפר השילוח. לאחריו הופתע הרב לשמוע את נציג תלמידי הישיבה, ר' שמואל זיידרמן, מודיע חגיגית על סיום הש"ס לכבודו של מו"ר. עוד זה מדבר וזה בא, והרב תבורי עלה לספר סיפורים על ראשית היכרותו עם הרב, ומיד אח"כ - הרב ביק, שדבר על הרב ואישיותו מזוית אישית (למרות שהוא טען בתוקף שהוא לא זוכר הרבה). את הדברים כולם חתם הרב בדברי תודה מרגשים למוריו ורבותיו, לצוות ולתלמידי הישיבה (וכמובן, תקן מספר פרטים קטנים בסיפורים שלא היו מדויקים כל צרכם).

במסגרת חגיגות יום ההולדת של הרא"ל, העניקה הישיבה לרב (ולעצמה) סט הבדלה חדש. על מגש הכסף המהודר חרטו הגבאים המשקיעים הקדשה מכובדת. המעוניין בסט ההבדלה הישן, אולי יוכל לרוכשו שנה הבאה במכירה המסורתית של שבת זכור. למערכת נמסר כי המעוניינים מוזמנים להתחיל לחסוך.

עוד על הנ"ל. ביום שלישי האחרון, בשעה ‎13:00 בצהרים, התכנסה הישיבה כולה, על ראשי הישיבה, ר"מיה ותלמידיה בדשא שלפני ביצת הדגים (זה מה שזה). בצרחות ‎SAY CHEESE אדירות הפנו כולם פניהם למרפסת, וצולמו. שני העותקים הנדירים יפוצלו: האחד יעשה את דרכו לבית הרא"ל, והשני יתלה בישיבה. מקומו עוד לא ידוע.

יושבי בית המדרש ודאי זוכרים את התקופה שבה היו מוצבים במחסומים, עטורי קרמי ואפוד על סף התעלפות מחום. לפתע, מן הטשטוש המהביל הגיח מישהו עם שקית מלאה כל טוב, אוכל ושתיה כאחד. בקיצור, גמ"ח עוגות החיילים מצוי במיתון חריף, וחיילנו מצויים בהמתנה חריפה עוד יותר. פתחו ידכם ברוחב.