מאד מאד מאד הוי שפל רוח !

"תיתי לי דאתא עובדא לידי מאחד מבני ברית בזוי ושפל מאד, מפחותי ההמון, שקללני קללה נמרצת והרבה להכלים אותי ולבזותי בדברים קשים ומרים יורדים חדרי בטן. ואמר אלי שמותר ומצוה לנתק מעי מקרבי ולחתוך מבשרי רצועות, ועדין לא יש בזה די לפי ערך מעשי (עם שלא עשיתי לא מאומה רע מימי, לא הכרתיו מעולם), וכזה וכזה אמר בקללו. ולא התפעלתי כלל מזה ונענתי לו ראשי, גם דנתיו לזכות, אמרתי לפי מחשבתו טוב עשה, לפי דמיונו המוטעה הותר לו דמי ומחלתי לו. אך עוונותיו ילכדנו למקצת הימים כתוא מכמר" (הגהות ריעב"ץ, מס' אבות ד', ד).