שלוחו של אדם כמותו / גיל מרכוס

אחד משני המקורות לדין שליחות בכל התורה, הוא קרבן פסח (השני הוא גירושין), שלגביו מביאה הגמרא (מא:) את דרשת המכילתא:

"...שנאמר: 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים' – וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלא אינו שוחט אלא אחד! אלא, מכאן ששלוחו של אדם כמותו"

המכילתא קובעת ששלוחו של אדם כמותו. הריב"ש בתשובה (סימן רכח) העלה חקירה יסודית בתוכן קביעה זו:

"...ועוד י"ל בדרך אחרת, דכי ילפינן 'שלוחו של אדם כמותו'... כמותו ממש ילפינן"

למעשה, מדברי הריב"ש עולות שתי הבנות אפשריות בהבנת המילה "כמותו":

הבנה אחת – 'כמותו' ממש. דהיינו, אנו מתייחסים לשליח כאילו המשלח עצמו, גופו, עומד לפנינו. (ניתן לקשר הבנה זו לגישה הרואה את השליח כ'ידא אריכתא' של המשלח).

הבנה שניה – (שאינה מנוסחת בפירוש בריב"ש) שהוא בעל סמכויות פעולה כמו המשלח עצמו. דהיינו, מבחינת סמכויות הפעולה הוא כמותו. (הבנה זו ניתן לקשר לגישה הרואה את השליח כפועל עצמאית, במסגרת 'הרשאה' שקבל מן המשלח).

יתכן כי בגמרא עצמה ניתן למצוא הדים לחקירה הנ"ל. בסוגיא, הקביעה ש'שלוחו של אדם כמותו' מוצגת כדבר פשוט. ברם, בהמשך הגמרא (מג.) ישנה סוגיא ממנה, אולי, משמע כי יש בנידון מחלוקת. בסוגיא שם נחלקו רב ודבי רבי שילא האם שליח נעשה עד על דבר שליחותו, או לא. את דעת דבי רבי שילא, שאין שליח נעשה עד, מנמקת הגמרא כך:

"דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד – כיון דאמר מר 'שלוחו של אדם כמותו', הוה ליה כגופיה"

על מה חולק רב, הסובר כי שליח נעשה עד? ניתן להציע בזה שלוש אפשרויות:

אפשרות אחת – רב חולק על עצם הקביעה כי 'שלוחו של אדם כמותו'. לפיכך אין לשליח, לדעתו, מעמד של 'בעל דבר', וממילא אין מניעה שיעיד.

אפשרות שניה – גם רב מודה ש'שלוחו של אדם כמותו', אלא שהוא חולק על דבי רבי שילא בפרשנות משמעות המילה "כמותו" שבביטוי: בניגוד לדבי רבי שילא שסברו ש"הוה ליה כגופו ממש", סבר רב כי הכוונה רק שיש לשליח סמכויות כמשלח, אך לא שהוא כגופו ממש.

אפשרות שלישית – גם רב מודה ש"הוה ליה כגופו ממש", אלא שהוא חולק על דבי רבי שילא בדיני עדות. לדעתו, אף על פי שהשליח כגופו של המשלח, אין זה הופך אותו ל'בעל דבר', כי סוף סוף הכל נזקף לזכות המשלח ואין לשליח שום רווח בדבר.

לפי האפשרות השלישית, אין למחלוקת זו קשר לקביעה ש'שלוחו של אדם כמותו'. לפי האפשרות הראשונה, יש במחלוקת זו ערעור על עצם קיומה של קביעה זו. לפי האפשרות השניה, מחלוקתם של רב ודבי רבי שילא היא בדיוק סביב החקירה שהעלנו.

בהקשר זה ישנה סוגיא בבבא מציעא (צו.) בה מחד מפורש שעצם הקביעה אינה מוסכמת על כולם (כאפשרות הראשונה), ומאידך יש בה נקיטת עמדה ביחס לחקירה בהבנת "כמותו". השאלה הנידונית בסוגיא שם, היא האם יש דין 'שאילה בבעלים' בשאילה משלוחו של בעל הבית. הגמרא תולה שאלה זו בשאלה אי אמרינן 'שלוחו של אדם כמותו':

"אמר ליה רבינא לרב אשי: האומר לשלוחו צא והִשאל לי עם פרתי, מהו? בעליו ממש בעינן, וליכא; או דלמא 'שלוחו של אדם כמותו', ואיכא..."

יוצא אם כן שרבי יאשיה, הסובר שאין במקרה כזה דין 'שאלה בבעלים' – חולק על הקביעה הכללית ש'שלוחו של אדם כמותו'. אך מאידך מפורש בגמרא שאם אומרים 'שלוחו של אדם כמותו', אזי השליח נחשב כבעל הבית ממש. וכמו ההבנה שמצינו בריב"ש.