קישורים |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
||
שבת פרשת בלק יב' תמוז ה'תשס"ג, גליון מספר 921
קריאה רגישה וספרותית תגלה הקבלה מעניינת בין בלעם לאברהם. הדמיון החיצוני שתפרה התורה בין סיפורו של בלעם לסיפורו של אברהם, בדרכו לעקוד את בנו, הוא ברור: אברהם ובלעם חובשים את חמורם מוקדם בבוקר. שניהם יוצאים לדרך עם שני נערים המלווים אותם. לשניהם מתגלה מלאך ה' המוסר להם שעליהם להפסיק את מעשיהם, בין אם הדבר נאמר מפורשות ובין ברמז. "כל מי שיש בו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח גבוהה ונפש רחבה, תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, תלמידיו של בלעם הרשע." (אבות ה', כג). חוט הסיקרה המבדיל בין שני הטיפוסים הוא 'בבת העין', האם טובה היא אם רעה. במלים אחרות, הנקודה השחורה שבעין קובעת את שיוכו ומעמדו של האדם בעולם. את השאלה, מנין יש לבבת העין יכולת לחרוץ גורלות, ניתן אולי להבין דרך דבריו של ר' נחמן מברסלב על דברי המדרש: "וזה בחינת: 'בת היתה לו לאברהם אבינו, ובכל שמה (ב"ב מז:)' , בת זה בחינת בת עין, דהיינו השחור שבעין... שהוא מצמצם ומגביל וכולל בעצמו כל הדברים הגדולים העומדים לנגדו. כגון הר גדול, כשעומד לפני הבת עין שרואה אותו, כי השחרות שבעין הוא מצמצם הדברים הגדולים, ונכללין ונראין בתוכו, ועל ידי זה רואין ומשיגין הדבר שרואין." (ליקו"מ ל', ג).
בנקודה השחורה שבעין קיימות שתי בחינות: אברהם זדה ונדב וילנר בגליון השבוע: |
||