|
|
||
|
שבת פרשת קדושים א' באייר ה'תשס"ג, גליון מספר 911 "קדֹשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (ויקרא י"ט, ב)
מושג הקדושה מופיע בפסוק זה בשתי רמות. מצד אחת מדובר על קדושה כמציאות נתונה, וזוהי הקדושה המיוחדת לקב"ה הבאה לידי ביטוי בביטויים 'כי קדוש אני', 'אני ה' מקדשכם'. ומאידך ישנה קדושה ברמה אחרת המופיעה לגבי האדם, הן על האדם היחיד והן על עם ישראל בכללותו. ברמה הזו אין מופיעה הקדושה כתכונה נתונה, כפי שמצינו ברמה הגבוהה יותר, אלא כדרישה וכתביעה המוצגת לאדם. הביטוי 'קדֹשים תהיו' אין משמעו לומר שאתם קדושים, אלא לצוות "והִתְקַדִּשְתֶּם והייתם קדשים" (שם, כ', ז), וכן לקראת סיום הפרשה "והייתם לי קדֹשים, כי קדוש אני ה' " (שם, כ', כו). "קדושים תהיו לשון עתיד, פירוש: אין הפסק למצווה זו, כי כל שער מהקדושה אשר יכנס עדיין ישנו בגדר הכנס שער אחר למעלה ממנו כי אין שיעור להדרגות הקדושה המזומנות לכל הרוצה ליטול את ה'... אם כן אין שיעור וגבול לדרגת הקדושה, לזה אמר 'תהיו' כי מצווה זו אין לה הפסק, ותמיד תהיה בגדר מצווה זו להיות קדושים, ונתן טעם לדבר - 'כי קדוש אני ה' אלקיכם', שאין שיעור אל קדושתו יתברך, וחפץ ה' בבניו ידידיו להידמות לקונם בהפלגת הקדושה, ומעתה דון בדעתך הדרגות אשר תבוא בהם" ('אור החיים' על אתר)
הדרגות המוזכרות כאן הן המצוות המעשיות שבאמצעותן יכול אדם לחתור לקדושה, היות ובמציאות האנושית הקדושה קיימת רק בכוח, ואילו קדושה כעובדה הינה רק תואר אלוקי, וזו איננה קיימת בשום תחום בעולם האנושי. "המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחד בתָוך אכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר, יחדו יסֻפו נאם ה' " (ישעיה ס"ו, יז) עם ישראל, לעומת זאת, התקדש והובדל משאר העמים בהכירו את הקדוש האמיתי, וביכולתו להבדיל בין קדושה לאלילות, כפי שמתבטא הפסוק בסיומה של הפרשה: "והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא, כ', כו)
שלום בירנבאום ונדב וילנר
בגליון השבוע: |
||