שיעור הלולב / יוני קוסלובסקי

הגמרא (לב:) מביאה ברייתא הקובעת את שיעוריהם של שלושה מארבעת המינים:

"תא שמע, שיעור הדס וערבה שלושה ולולב ארבעה".

בגמרא מובאת מחלוקת לגבי שיעור הלולב:

"אמר רב יהודה אמר שמואל, שיעור הדס וערבה שלושה ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך אמר רבי יוחנן, שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח".

דהיינו, נחלקו האמוראים האם הטפח העודף של הלולב על-פני ההדס, מספיק שיהיה מהעלים של הלולב או צריך שיהיה משדרתו דוקא.

כדי להבין את יסוד מחלוקת האמוראים, נשווה את הגמרא שלנו עם דברי הירושלמי: בבבלי מוסכם לכולי עלמא שיש הבדל בין שלושת הטפחים הראשונים של הלולב, לבין הטפח הרביעי, שנועד בכדי להבליט את הלולב על פני ההדסים. בירושלמי, לעומת זאת, כלל אין התייחסות לחילוק כזה, והברייתא מתפרשת כפשוטה, שגודל הלולב הוא יחידה אחת אורגנית של ארבעה טפחים, ואין כל הבדל בין שלושת הטפחים הראשונים לבין הטפח הרביעי.

במה נחלקו הבבלי והירושלמי? ניתן לתלות את המחלוקת בחקירה לגבי הטפח הרביעי: האם הטפח הרביעי הוא דין בחפצא של הלולב, שנצרך ללא קשר לגודלם של שאר המינים, או שהוא דין במעשה הלקיחה של ארבעת המינים, דהיינו – שיש דרישה שהלולב יהיה טפח מעל ההדסים, בכדי שיהיה בולט בשעת הנענועים.

הבבלי הבין שזהו דין במעשה הלקיחה, ולכן חילק בין שלושת הטפחים הראשונים שהם ודאי דין בחפצא הלולב, לבין הטפח הרביעי. הירושלמי הבין שגם הטפח הרביעי הוא דין בחפצא של הלולב, ועל כן לא חילק בין הטפחים.

לפני שנחזור לסוגייתנו, נמחיש חקירה זו בכמה שאלות שעולות בראשונים:

1. נחלקו הראשונים במקרה בו ההדסים יותר גדולים משלשה טפחים. הרמב"ם סובר שצריך להגדיל גם את הלולב בהתאם, בכדי שיהיה טפח מעליהם. הרי"ץ גיאות מביא שיטה, שגם במקרה זה, הלולב צריך להיות ארבעה טפחים ותו לא. מסתבר, שהם נחלקו בחקירה שהעלנו: הרמב"ם סבור, שגודל הטפח הרביעי הוא דין במעשה הלקיחה, ועל כן הוא משתנה בהתאם לגודל ההדסים, כדי שיהיה בולט בשעת הנענועים. השיטה השניה סבורה שזהו דין בחפצא של הלולב ועל כן אינו משתנה, גם אם ההדסים גדולים יותר.

2. הגמרא בהמשך מסבירה, שלדעת ר' טרפון, גודל הטפחים המדובר עליו בסוגייתנו – שונה מגודל טפח המקובל בשאר הש"ס. הר"ן מביא יש-אומרים שסובר שר"ט התייחס לכל ארבעת הטפחים של הלולב. הרמב"ן, לעומת זאת, סובר שר"ט התייחס אך ורק לשלושת הטפחים הראשונים, ואילו לגבי הטפח הרביעי הוא מודה שמדובר בטפח רגיל. נראה, שגם הם נחלקו באותה חקירה שהעלנו: הר"ן סובר, שהטפח הרביעי הוא דין בחפצא של הלולב, ולכן אינו רואה סיבה ליישם את דברי ר"ט רק בחלק מהטפחים ולא באחרים. הרמב"ן סבור, שהטפח הרביעי נובע מדין אחר לגמרי מאשר שלושת הטפחים הראשונים, ולכן מצמצם את דינו החדשני של ר"ט רק לשלושת הטפחים הראשונים, וטוען שלגבי הטפח הרביעי – מודה ר"ט שמדובר בטפח רגיל.

נחזור לסוגייתנו, ונסביר את מחלוקת האמוראים על-פי אותה חקירה: לכולי עלמא העלים של הלולב אינם מהווים חלק אינטגרלי מהלולב, ועל כן אינם יכולים להיכלל בגודלו הבסיסי, כלומר, בשלושת טפחיו הראשונים. ר' יוחנן סבור, שהיות שגם הטפח הרביעי הוא דין בחפצא של הלולב (אמנם סברתו איננה קיצונית כמו זו שבירושלמי, שכלל לא מחלק בין הטפחים), גם הוא איננו יכול להיות מהעלים, אלא דוקא מהשדרה. שמואל, לעומת זאת, סבור שהטפח הרביעי הוא דין במעשה הלקיחה, ועל כן ניתן להשתמש בעלי הלולב לצורך זה, על אף שהם אינם חלק אינטגרלי מהלולב.