כתותי מיכתת שיעוריה / יוני קוסלובסקי

המשנה בתחילת הפרק פוסלת לולב של אשירה ושל עיר הנדחת. הגמרא (לא:) מסבירה דין זה מהטעם של 'כתותי מיכתת שיעוריה'. כלומר, היות שלולב של עבודה זרה חייב שריפה, הוא נחשב כבר עכשיו כלולב שאין לו שיעור, וממילא הוא פסול.

נרחיב קצת בדין זה על-ידי בחינת אחד מיישומיו האחרים בש"ס: על מנת להתיר טלטול במבוי בעל שלשה כתלים, ניתן לעשות ברוח הרביעית לחי או לשים עליה קורה, ואלו נחשבים כאילו סתמו את הרוח הרביעית. הרמב"ם בהלכות שבת (פי"ז הל' יב-יג) דן באפשרות להשתמש באשירה כלחי:

"ע"ז עצמה או אשרה שעשה אותה לחי – כשר, שהלחי עוביו כל שהוא. גובה הלחי אין פחות מעשרה טפחים, רחבו ועוביו כל שהוא".

הרמב"ם אומר, שכיון שללחי אין שיעור מינימום ברחבו ועוביו, אין בעיה להשתמש באשירה, אף על פי שהאשירה 'כתותי מיכתת שיעורה' ואין לה שיעור כלל.

הראב"ד שם מקשה על פסיקת הרמב"ם בלחי:

"ואם עוביו כל שהוא, גובהו מיהת צריך שיעור, שיהא גובהו עשרה".

דהיינו, כיצד מכשיר הרמב"ם בלחי, הרי למרות שאין שיעור לרוחבו או עוביו, יש שיעור מינימום בגובהו – שיהיה עשרה טפחים, וממילא אשירה שאין לה שיעור אינה יכולה להיות לחי.

הגר"ח בחידושיו על אתר הסביר את שיטת הרמב"ם:

"אלא ודאי דיסוד הדין הוא דהשיעור מיכתת ובטל מיניה שיעוריה, אבל עצם הדבר איתיה בעיניה ולא בטל... ובמחיצות רה"י דבעינן שיהא גובהן עשרה – עיקר השיעור אינו בעצם המחיצות, כי אם בהמקום, דבעינן שגובה עשרה שבו יהא מוקף מחיצות... ולא איכפת לנו כלל בעצם המחיצות".

כלומר, דעת הרמב"ם היא שבלחי אין לנו ענין כלל בקיומן של מחיצות, אלא שהמקום יהיה מוקף בגובה עשרה טפחים. ולכן למרות שאין לאשירה שיעור כלל, היות והיא קיימת במציאות היא יכולה לסתום את הפתח.

הסבר זה של הגר"ח ברמב"ם נתקל בקושי כשעוברים לדון באתרוג. באתרוג, בניגוד למינים האחרים, יש דעות בראשונים שאין לו שיעור, והגדלים של אגוז וכד' (הנדרשים על-פי הגמרא בדף לא:) הם רק סימן לכך שהאתרוג הגיע לגמר גידולו. על-פי הסברו של הגר"ח יצא שגם אתרוג, כמו לחי, היות ואין בו דרישה של שיעור, אין בעיה שיהיה של אשירה, ואף על פי שהוא 'כתותי מיכתת שיעוריה', הוא אמור להיות כשר. אך מסקנה זו סותרת גמרא מפורשת שאומרת:

"אתרוג של אשירה ושל עיר הנידחת – פסול. מאי טעמא? כיון דלשריפה קאי, כתותי מיכתת שיעוריה'".     (לה.)

ניתן להציע הסבר אחר ברמב"ם שיסביר גם את הסוגיא בענין אתרוג: יש שלש רמות בענין 'כתותי מיכתת שיעוריה'. הרמה הראשונה היא בדברים שיש להם שיעור וגודל מסוים, כגון לולב וקורה, שבהם ברור שאשירה פסולה, כיון ש'כתותי מיכתת שיעוריה' ואין לה שיעור. הרמה השניה היא בדברים שאין להם שיעור מסוים אך יש דרישה של קיום החפץ עצמו, כגון אתרוג, שהמצוה מתקיימת בגוף האתרוג עצמו. גם ברמה זו אשירה תהיה פסולה כיון ש'כתותי מיכתת שיעוריה' פוגע גם בקיום החפץ בשלמותו, וא"א לקיים בו את המצווה. הרמה השלישית היא בדברים בהם כלל אין צורך בגוף החפץ עצמו, אלא בפונקציה אותה החפץ ממלא, כגון לחי, בה אין משמעות ללחי עצמה אלא בכך שהיא גורמת למקום להיות מוקף מחיצה. ברמה זו גם אשירה תהיה כשרה כיון שאין פגיעה בכך ש'כתותי מיכתת שיעוריה'. רמה זו ניתן לראות גם בגמ' בחולין (פט:), שם הגמרא אומרת שלגבי מצות כיסוי הדם, אין בעיה בכך ש'כתותי מיכתת שיעוריה', כי המצוה איננה בגוף המכסה אלא בעובדה שהדם מתכסה.