"ואחרי כל זה, באזני שמעתי מפיו הקדוש (של אבי הנצי"ב ז"ל), בעת שהגיע לעיניו תולדות רע"א ז"ל...
לא רצה להביט עליו אף במעוף קל, ואמר שכל זה בכלל האמור בירושלמי 'אין עושין נפשות לצדיקים
שדבריהם הן זכרונם'. ומה מני יהלוך לדעת יום הולדתו או יום פטירתו או תואר פרצוף תמונתו אם כה
היה או כה, והעיקר לשום עין ולב על דברי תורתו. ואמר שכל הענינים האלה הם מתחבולות השטן,
עפ"י מש"כ רבינו הגר"א זצ"ל בביאורו לספר משלי, שהשטן מוסר נפשו על ביטול תורה יותר מעל כל
שארי עבירות שבתורה, והוא שהצליח לו בדורנו זו להמציא דרכים לבטל גם רבנים גדולי תורה ויראה
משקידת תורתם, באשר אנשים כאלה הלא לא יומשכו אחרי ספרי חצונים בדברים בטלים, והתחכם
למצוא דרכים גם למענם להכשילם בביטול תורה באופנים שיקחו את לבבם, וזו אחת מן הדרכים האלה
- לשום לב לסיפורי תולדות גאוני ישראל. כל זה שמעתי מפיו הקדוש...".
(מתוך מכתב רבי חיים ברלין זצ"ל משנת תרנ"ז, בתוך 'דרשות הנצי"ב' עמ' קנב)
