התפילה

הלל שלם ו'חצי הלל'

תפילת ההלל, שאותה אנו אומרים בראשי חדשים ובימים טובים, נאמרת בשני אופנים: בימים מסויימים אנו אומרים הלל שלם - 'גומרים' את ההלל, ובימים אחרים אנו מדלגים על חלק מקטעי ההלל, ואומרים רק 'חצי הלל'. בקהילות עדות המזרח ההבדל בין שני סוגי ההלל ניכר יותר: ישנם הנוהגים לברך רק על ההלל השלם ("לגמור את ההלל"), ובימים שאין גומרים את ההלל - אין מברכים עליו.

בימי הפסח, בניגוד לשאר החגים, אנו אומרים 'חצי הלל', כמו בראשי חודשים. מהו טעמו של הדבר? כתשובה לכך, האחרונים מביאים את המדרש שעל פיו המלאכים לא אמרו שירה לפני הקב"ה בשביעי של פסח כיוון שאי אפשר לומר שירה כאשר מעשה ידיו של הקב"ה טובעים בים ("מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?!"). מסיבה זו אין גומרים את ההלל בשביעי של פסח, ולכן אין גומרים אותו גם בחול המועד - שלא יהיו ימי חול המועד עדיפים מיום טוב האחרון.

לכאורה, ההבדל בין הלל שלם לבין הלל בדילוג הוא הבדל קטן וזניח. אם אי אפשר לומר שירה - כיצד אפשר לומר הלל בדילוג? נראה, שניתן לענות על שאלה זו תוך עיון בקטעי הדילוג.

באופן בסיסי, תפילת ההלל היא תפילת הודאה לקב"ה, יש בה כמה תכנים משולבים: הודעה לה', תאור הצרה, תאור הגאולה ושוב הודאה. הקטעים שאנו מדלגים עליהם הם הקטעים המזכירים את הצרות שבאו עלינו ואת אלו שניסו לכלותינו: "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד... עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם... כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם...". ההבדל שבין עם ישראל לבין הגויים מובא כסיבה לכך שהקב"ה צריך להושיע אותנו. כך גם בפרק הדילוג השני - "אפפוני חבלי מוות ומצרי שאול מצאוני...".

דווקא ביום שבו המצרים טבעו בים - אין לנו אלא להתמקד בישועה ובהודאה, בלי להזכיר את הצרה. כאשר מעשי ידיו של הקב"ה טובעים בים - אין זה הזמן להזכיר את נקמת ה' באויביו. רק אם מדלגים על תיאור זה - ניתן להודות ולהלל לה'.

ר' אוהד זימרן