!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

בין השמשות


א. בין השמשות - יום או לילה ?

בסוף השיעור הקודם עלתה השאלה, האם מותר להתפלל מנחה לאחר השקיעה, בבין השמשות. בכדי לענות על שאלה זו, עלינו לדון במעמדו ההלכתי המיוחד של זמן בין השמשות.

ברייתא המובאת במסכת שבת דף לד ע"ב, מסתפקת מה דין זמן בין השמשות (הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים):

"ת"ר בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה, מטילין אותו לחומר שני ימים... "

ניתן להבין את הסתפקות הברייתא בכמה אופנים:

1. ספק הנובע מחוסר ידע, כלומר, המעבר מהיום ללילה מתבצע ברגע מסויים בתוך זמן בין השמשות, אך לא ידוע לנו מתי. אי הידיעה יכולה לנבוע משתי סיבות:

א. מחוסר בקיאות בקביעת המציאות, וקביעת זמן צאת הכוכבים[1].

ב. מספק הלכתי - הכרעתי, מהי דרגת החשיכה בה מתחיל הלילה[2].

2.   הספק לא נגרם מחוסר ידיעה, אלא בין השמשות הוא בהגדרה, זמן של שניות, וקיימת בו מציאות של יום ומציאות של לילה - ולכן הוא מוגדר כספק הלכתי, האם דינו יום או דינו לילה[3].

על פי ההסבר הראשון, כל רגע נתון בבין השמשות הוא או יום או לילה. על פי ההסבר השני כל רגע בבין השמשות הוא 'יומלילה' - גם יום וגם לילה, ואנו מסופקים כיצד להגדירו הלכה למעשה[4].

בשורה התחתונה, בגלל הספק הקיים בבין השמשות, אנו נוהגים לחומרא לשני הצדדים, ומצוות שיש לקיימן בלילה, אנו מקיימים רק לאחר צאת הכוכבים, ומצוות שזמנן ביום, אנו מקיימים לפני שקיעת החמה.

ב. הגדרת זמן בין השמשות

לאחר הצגת הספק בדין בין השמשות, מובאת באותה הברייתא מחלוקת תנאים בהגדרת זמן בין השמשות:

ואיזהו בין השמשות? משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון -   בין השמשות... דברי רבי יהודה... ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא."

כלומר לרבי יהודה משך זמן בין השמשות יחסית ארוך, ואילו לר' יוסי זמן בין השמשות קצר ביותר - כהרף עין בלבד[5].

הגמרא בדף לה ע"א מסבירה שכשנשלם בין השמשות אליבא דרבי יהודה, מתחיל בין השמשות אליבא דר' יוסי. הגמרא למסקנה פוסקת לחומרא כשתי השיטות, כך שאין לעשות מלאכה בערב שבת מתחילת בין השמשות דרבי יהודה, ולעומת זאת כוהנים המותרים לאכול תרומה רק לאחר שהעריב שמשם, צריכים להמתין עד שישלם בין השמשות דר' יוסי (בין שמשות מאוחר יותר מבין השמשות של רבי יהודה).

ג. שיעור זמן בין השמשות

בגמרא נחלקו האמוראים מהו שיעור זמן בין השמשות אליבא דרבי יהודה:

"שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשה חלקי מיל, מאי ג' חלקי מיל... תלתא ריבעי מילא. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: שני חלקי מיל..."

כלומר, לפי שיטת רבה (שנפסקה להלכה) בין השמשות אליבא דרבי יהודה נמשך כזמן הליכת מרחק של שלושת רבעי מיל.

אולם, שיטה זו עומדת בסתירה, לדברי רבי יהודה עצמו, המובאים במסכת פסחים דף צד ע"א:

"רבי יהודה אומר... משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעה מילין..."

ועולה השאלה, איך יתכן שלפי הגמרא בשבת דעת רבי יהודה היא, שאורכו של בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל, ואילו במסכת פסחים נאמר שלרבי יהודה בין השמשות נמשך כזמן הליכת ארבעה מילין?!

אנו נעסוק בשתי השיטות העיקריות ביישוב דברי רבי יהודה, וממילא גם בהגדרת שיעור זמן בין השמשות: שיטת ר"ת ושיטת הגר"א.

(בזמן מהלך מיל יש שלוש שיטות: 1. 18 דקות.  2. 22.5 דקות. 3. 24 דקות)[6].

1. שיטת ר"ת.

בתוס' במסכת פסחים דף צד ע"א, ד"ה ר"י אומר, עמד ר"ת על הסתירה הנ"ל, ותירץ שהגמרא בפסחים עוסקת בתחילת תהליך השקיעה,   שהיא בעצם השקיעה הנראית, וממנה ועד צאת הכוכבים אכן יש משך זמן של ארבעה מילין. בנוסף לשקיעה הנראית קיימת עוד שקיעה, שמתחילה שלושת רבעי מיל לפני צאת הכוכבים, היא השקיעה בה עוסקת הגמרא במסכת שבת, ומשקיעה זו מתחיל זמן בין השמשות, שנמשך עד צאת הכוכבים.

2. שיטת הגר"א.

על פי שיטת הגר"א[7] (שמקורה בדברי הגאונים), קיימת שקיעה אחת בלבד, וזמנה - ארבעה מילין לפני צאת הכוכבים, אך קיימים שני 'צאת הכוכבים'. מיד לאחר השקיעה מתחיל בין השמשות, ולאחר משך זמן של שלושת רבעי מיל מהשקיעה, חל זמן צאת הכוכבים הראשון (הנזכר במסכת שבת – ובו יוצאים שלשה כוכבים בינוניים). צאת הכוכבים השני חל לאחר משך זמן של שלשה מילין ורבע מזמן צאת הכוכבים הראשון (ובו כבר יצאו כל הכוכבים הנראים בלילה). צאת הכוכבים בעל המשמעות ההלכתית הוא צאת הכוכבים הראשון.

(שיטה נוספת היא שיטת ה'יראים', שסובר, שבין השמשות מתחיל ¾ מיל לפני השקיעה ומסתיים בשקיעה, אך כפי שאמרנו, לא נעסוק בשיטה זו).

לסיכום השיטות:

 

¾ מיל

¾ מיל

½ 2   מיל

¾ מיל

שאר הלילה

 

ר"ת

שקיעה

1

יום

שקיעה

 

2

ביה"ש

 

לילה

 

הגר"א

 

יום

צה"כ

ביה"ש

ביה"ש

בי

דשבת

לילה

לילה

צה"כ

דפסחים

 

ג. פסיקת ההלכה

השו"ע באורח חיים סימן רסא, עוסק בזמן הדלקת נרות. בהלכה ב' פסק השו"ע שיש להוסיף מחול על הקודש, וכשהמחבר הגדיר את הזמן בו ניתן להוסיף על הקודש, הוא פסק כשיטת ר"ת:

"מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ, עד זמן בין השמשות, והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת עושה, רצה לעשות ממנו מקצת עושה, ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום, מחול על הקודש..."

יוצא מפסק השו"ע, שעקרונית ניתן לעשות מלאכה בערב שבת, עד משך זמן של שלשה מילין ורבע, לאחר השקיעה הנראית!

אולם המשנה ברורה (סקכ"ג) ועוד אחרונים פסקו כגר"א, שמיד עם היעלמות החמה מעינינו מתחיל זמן בין השמשות, ושלושת רבעי מיל לאחר מכן, חל צאת הכוכבים הראשון, ולכן אין לעשות מלאכה בערב שבת מרגע השקיעה הנראית לעין[8].

ד. סוף זמן מנחה

זמן תפלת מנחה נידון בסימן רלג באו"ח, ושם בסעיף א' פסק הרמ"א:

"ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה, דהיינו עד צאת הכוכבים."

ומעיר על כך במשנה ברורה (סקי"ד):

"ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים, מותר להתפלל מנחה אפילו אחר שקיעה עד סמוך לצאת הכוכבים, יש פוסקים רבים שחולקים בזה, ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה, ולכן לכתחילה צריך כל אדם לזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא... ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צאת הכוכבים... "

יש לשים לב, שהמשנ"ב דן האם מותר להתפלל מנחה לאחר השקיעה, לפוסקים כר"ת, שהרי רק לר"ת קיימת יחידת זמן שהיא לאחר השקיעה וקודם בין השמשות. (משנ"ב מתיר בדיעבד להתפלל מנחה לאחר השקיעה עד לרבע שעה קודם צאת הכוכבים, כלומר, עד לבין השמשות, שמתחיל לפי ר"ת בשקיעה השניה).

ונשאלת השאלה מה הדין למי שנוהג כגר"א? האם הוא יכול להתפלל מנחה לאחר השקיעה, בזמן בין השמשות עצמו?

על שאלה זו עונה שער הציון (סקכ"א):

"ונראה לומר עוד דאפילו לדעת הגר"א והגאונים, דסברי דתיכף אחר השקיעה הוא בין השמשות, מכל מקום נוכל לומר דבשעת הדחק סומכין על דעת ר' יוסי[9], דסבירא ליה דאז עדיין יום ודאי הוא..."

העולה מפסיקת המשנ"ב, שבדיעבד גם מי שנוהג כגר"א יכול להתפלל מנחה לאחר השקיעה, למרות שבעצם הוא מתפלל מנחה בבין השמשות, החל מיד לאחר השקיעה!

לסיום חלק זה, ראוי להפנות את תשומת הלב לכך שהרמ"א פסק שמותר להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים[10] (כלומר, ניתן להתפלל מנחה גם בזמן בין השמשות!), ואילו המשנ"ב חולק וסובר שאין להתפלל מנחה בבין השמשות, וכדי לאפשר להתפלל מנחה לאחר השקיעה, לנוהגים כגר"א, הוא נאלץ להסתמך על שיטת ר' יוסי - שלפיה רגעים אלו נחשבים יום ודאי.

ה. נפקא מינה

בתחילת השיעור הצגנו את ההבנות השונות בהסתפקות הברייתא בדין בין השמשות: האם הספק נובע מאי ידיעת רגע המעבר בין היום ללילה, או שמא הספק נובע מהאופי הכפול של בין השמשות.

ניתן להציע נפקא מינה מסויימת בין שתי ההבנות: במקרה ונאלצנו להתפלל מנחה בבין השמשות, האם יש להשתדל ולהזדרז להתפלל מנחה?

לפי ההבנה שהספק בדין בין השמשות נובע מאי ידיעת, רגע המעבר בין היום ללילה, יוצא שיש עניין להזדרז ולהתפלל מנחה בהקדם האפשרי, שהרי בכל רגע ורגע בבין השמשות, אנו מסתפקים האם נגמר היום והתחיל הלילה.

לפי ההבנה שהספק נובע מהאופי הכפול של זמן בין השמשות - שקיימת בו מציאות של יום ומציאות של לילה, יש מקום לומר שאין עניין להזדרז ולהתפלל, שהרי כל רגעי בין השמשות שווים בהגדרתם.

Doc. ותשכח

חכמים אסרו לאכול לפני קריאת שמע ותפילה. הגמרא בברכות בדף ד ע"ב, מביאה ברייתא שהאוכל לפני תפילה חייב מיתה, בגלל שעבר על דברי חכמים. הגמרא מסבירה, שהחומרא הגדולה שהחמירו חכמים, היא בגלל החשש שאם יאכל לפני התפילה תתקוף אותו שינה ויתעורר לאחר זמן תפילה.

ר' אלימלך שלנו, שהוא אוהד כדורגל מושבע, התחיל לצפות במשחק 70 דקות לפני השקיעה, ומשחק כדורגל אורך, כידוע, כ - 90 דקות, כך שר' אלימלך סיים לצפות במשחק 20 דקות לאחר השקיעה. האם על פי הדין יוכל אלימלך להשלים את תפלתו?[11] על פי הגמרא שהבאנו לעיל אלימלך הפסיד את תפלתו, אלא שלמקרה של ר' אלימלך יש הגדרה הלכתית מיוחדת - אונס ברגע האחרון.

מהו אונס ברגע האחרון? השו"ע, בחושן משפט סימן קמג סעיף א', פוסק שמי שנאנס ולא הספיק למחות בסוף השנה השלישית לישיבת הפולש לשדהו - יכול למחות גם לאחר שלוש שנים, למרות שהיה לו מספיק זמן במשך השלוש שנים שבהם ישב הפולש, אלא שהוא דחה את מחאתו ולבסוף נאנס.

האם קיים גם מושג של אונס ברגע האחרון בתפילה? עיין במשנה ברורה סימן רל"ה סקל"א, לגבי מי שנאנס ולא הספיק להתפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר, ובנמוקי יוסף במסכת בבא קמא, דף י ע"ב בדפי הרי"ף (מול אות מד' בנר מצווה).  

פינת סיום

בדף ג ע"א בברכות מובאת ברייתא:

"ת"ר: מפני שלשה דברים אין נכנסים לחורבה, מפני חשד, מפני המפולת ומפני המזיקין."

ואם כבר במזיקין עסקינן, להלן שאלה מתוך שו"ת 'עזרת מצר' לרבי אברהם פינסו[12]:

שאלה: "שניים שהיו הולכים בדרך ונתלוה עמהם אדם אחד ואמר שהוא יהודי, ולעת האוכל אמר להם שהוא רוצה לברך להם כל הברכות על נטילת ידים והמוציא וברכת המזון, וכן היה שבירך על נטילת ידים והמוציא וזימן להם, ובירך ברכת המזון הכל בקול רם להוציאם ידי חובה, והם גם כן כיוונו לצאת ידי חובה. אחר זה כרגע נעשה אותו אדם סוס, ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכול, נסתפקו דילמא אחר שגמר ברכת המזון איתרע ביה מלתא ונעשה סוס, אבל בשעה שבירך להם היה ככל אדם ואם כן כבר יצאו ידי חובה, או דלמא מעיקרא היה שד ולא יצאו ידי חובה".

תשובה: "מן יציב שאין בי לא תורה, לא חכמה, מכל מקום בחסדי אל בטחתי, יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל ולא אכשל בדבר הלכה.

הנה אף על גב שלא ראינו ולא שמענו בזמנינו שאדם יתהפך ברגע קטון כבהמה, אפשר שהיה כן במדינת הים, ואנחנו לא נדע ולא ראינו ולא שמענו אינה ראיה…"

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולמחברים, תשס"ג

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית: http://www.vbm-torah.org/hebweb

האתר באנגלית:   http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9931456 שלוחה 5

דואל: YHE@etzion.org.il

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 



[1]  שיטת התוס' על אתר ד"ה ספק.

[2]  רמב"ן בתורת האדם, שער אבלות ישנה. חידושים המיוחסים לר"ן שבת לה ע"ב, ד"ה שנים.

[3]  רבים מהאחרונים העלו הצעה זו, גור אריה על אתר, קרן אורה, שו"ת צפנת פענח ועוד.

[4] כשם שאנדרוגינוס הוא אינו זכר או נקבה, אלא הוא מין שלישי - גם זכר וגם נקבה.

[5]  הגר"א בביאורו באו"ח סימן רסא מסביר שה'כהרף עין' של ר' יוסי אינו זמן כל כך קצר, אלא הוא משך זמן של דקה שתיים או שלשה.

[6]  שו"ע בסימן רסא סעיף א' פסק כשיטה ראשונה, ששיעור מיל הוא 18 דקות.

[7]  ביאור הגר"א, או"ח, סימן רסא, סעיף ב'.

[8]  לעניין מוצאי שבת - במשנ"ב פסק שניתן לעשות מלאכה משעה שיצאו ג' כוכבים (צאת הכוכבים הראשון לפי הגר"א), אך בביאור הלכה הביא שנכון לכתחילה לצאת גם לדעת ר"ת ולא לעשות מלאכה במוצאי שבת עד זמן ד' מילין (צאת הכוכבים השני לדעת הגר"א).

[9] הנזכרת בחלק ב' של השיעור – 'הגדרת זמן בין השמשות'.

[10]  וכן פסקו ערך השולחן סימן רלג סעיף ט', והגר"ז בסידורו.

[11]  בדין תשלומים נעסוק בדפים הבאים. הדין הפשוט הוא שמי ששכח להתפלל יכול להשלים את תפלתו בתפלה הבאה אחריה. למשל מנחה בערבית, אם יקרא פעמים שמונה עשרה, אחד עבור מנחה ואחד עבור ערבית. כל זאת אם לא ביטל את תפלתו במזיד אלא שנאנס שכח נרדם וכו'.

[12] סימן ח'. רבי אברהם היה תלמיד רבי דוד פארדו, חי ופעל בסרביא – היה אב"ד בוסניא, ובאחרית ימיו עלה לארץ והתגורר בירושלים.