| |||||||||||
!! | |||||||||||
  |
EAB- blank |   |
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן. הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א על אחריות אישית וקולקטיבית שיחה לפרשת לך-לך[1]
בהמשך הדברים שואלת הגמרא מדוע יש להביא עגלה ערופה. הלוא עגלה ערופה מביאים כשלא יודעים מי הרוצח, אבל כאן הלא כולם ראו. זאת ועוד: הלכה היא בידינו שירושלים אינה מביאה עגלה ערופה? "ועוד - ולא נודע מי הכהו כתיב, והלא נודע מי הכהו?!" - והגמרא מתרצת, שהביאו עגלה ערופה זו "כדי ישנם בעולם המודרני ליברלים גדולים המדברים על כך שבעצם לא פלוני אשם ולא אלמוני אשם. המשפחה אשמה, החברה אשמה, ה"סבתא" אשמה. השקפת היהדות מחריפה במלוא העוצמה את נימת האחריות האישית. אדם אחראי לגורלו ואחראי למעשיו. חס ושלום שהבלטת אשמה קולקטיבית, הכנסת נימה של "כולנו אשמים", תקהה את תחושת האחריות האישית. עם זאת, תחושת האחריות הקולקטיבית, מעבר לאחריות האישית, מודגשת בפרשת עגלה ערופה. כאן, מדגיש רבי צדוק, היו שני כהנים שרצו. ב"סך הכל" לקח אחד מהם סכין ותקעה בלב חבירו. מה יאמרו הזקנים והעם העומדים בעזרה? יאמרו "נו, עשב שוטה, צמח בר, אחד שנכנס לו ג'וק בראש ותקע סכין בלב חבירו כדי לבצע את העבודה". הכל יתנערו מאחריות וילכו הביתה כדי להפטיר כדאשתקד... ר' צדוק הבין שאותה תקיעת סכין בלב אינה סתם פרי טעותו של צמח בר. היא לא נולדה למרות החינוך שקיבל אותו פרח כהונה, אלא במידה מסויימת בגללו. מה הביא אותו לתקוע סכין בליבו של חבירו? האם התמרד נגד עולם המקדש וקדשיו? וכי זילזל בעבודה ובכל מה שהמקדש מייצג? להיפך! מתוך התלהבות, מתוך להט, מתוך דביקות בעבודה ומתוך רצון להיות הראשון, מתוך כך הגיע לכך. זה מה שהמריץ ודירבן אותו! כמובן, אין לומר שרבותיו, מדריכיו, הוריו ומוריו הם שלימדוהו והורוהו כי כדי להיות ראשון בעבודה מותר לתקוע סכין בלב חברך. חס וחלילה! אבל מבחינת גורמים ומרכיבים שנכנסו לתודעתו ולאישיותו והביאו אותו לאותו מעשה איום ונורא - ודאי שכן. דאגו לכך ש"קנאת סופרים תרבה חכמה" ושכחו שמרבה היא גם קנאה. הבליטו את חשיבות העבודה, ולא הבליטו מספיק את חשיבות הדאגה לזולת, את תחושת החבירות, את הצורך בהשקפת עולם ובאורחות חיים מאוזנים, שבהם הדאגה לחיי הזולת הולכת בד בבד עם החרדה לעבודה במקדש ועם הרצון הכן, האמיתי, הטוב, היפה, הנשגב והקדוש, לעבוד. מתוך המצוקה אנו נדרשים היום לאתגר רוחני, ערכי וחינוכי. אנחנו נדרשים להתמודד עם שאלת המפתח. יבוא אדם ויאמר: "אם אתה, ראש ישיבה, מודה בכך שמתוך העזרות יכולה לצמוח שפיכות דמים, עליכם לסגור את העזרות! תנטשו את המקדש".
[1] מתוך שיחה שנאמרה בישיבה, ביום כ' מרחשוון התשנ"ו (כעשרה ימים לאחר רצח רה"מ). הדברים פורסמו במלואם בעלון שבות בוגרים ח', ובפורמט זה הם פורסמו בדף קשר 677. |
  |