הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א

הנני נותן לו את בריתי שלום

שיחה לפרשת פינחס*

 

וידבר ה' אל-משה לאמר. פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן השיב את-חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את-קנאתי... לכן אמר הנני נתן לו את-בריתי שלום.   (במדבר כה,י-יב)

 

בקריאת פסוקים אלו עולה ובוקעת השאלה מה עניינו של השלום דוקא אצל מעשה הקנאות של פינחס, מעשה שיש בו ניגוד לדרך השלום.

המפרשים במקום כבר עמדו על שאלה זו והציעו מספר פירושים. ראב"ע מפרש:

והטעם שלא יגור מאחי זמרי כי הוא נשיא בית אב.

כלומר, כיון שהרג אדם חשוב- נשיא בית אב לשמעוני, יש חשש לנקמת דם, וכדי להגן על שלומו של פינחס ניתנת לו ברית השלום. רש"י במקום נותן טעם אחר:

שתהא לו לברית שלום. כאדם המחזיק טובה וחינות למי שעושה עמו טובה אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו.

כלומר, אין אכן קשר תוכני בין מעשיו של פינחס לברית השלום, אלא זו ניתנה לו כשכר על קידוש שם שמים.

אמנם, ניתן להציע הסבר שלישי, אשר יקשר בין הדברים, הן מבחינת אופיו של פינחס והן מבחינת טיב האירוע.

לשם כך נחזור ונעיין בסופה של הפרשה הקודמת, במעשה פינחס, וננסה לשחזר את האירוע:

והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל-אחיו את- המדינית לעיני משה ולעיני כל-עדת בני-ישראל והמה בכים פתח אהל מועד. וירא פינחס בן- אלעזר בן-אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. ויבא אחר איש-ישראל אל-הקבה וידקר את-שניהם את איש ישראל ואת-האשה...  

  (שם כה,ו-ח)

עולה ומצטייר לפנינו מחזה מצמרר, של דמות אלימה המגיעה וסכין שלופה בידה והורגת אדם בדם קר, ללא היסוס וללא משפט. המבוכה גוברת ביודענו שאותה דמות העושה את המעשה היא פינחס הכהן. פינחס, שמזרע כהנים הוא, עליהם אומר מלאכי:

וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את-לוי... בריתי היתה אתו החיים והשלום... תורת אמת היתה בפיהו... בשלום ובמישור הלך אתי... כי-שפתי כהן ישמרו-דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'-צבאות הוא.

  (ב,ד-ז)

  דמותו של הכהן היא דמות של איש שלום ואמת, הרצוי ונוח לבריות. וכך כותב הרמב"ם:

ולמה לא זכה שבט לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים.  

  (הלכות שמיטה ויובל יג,יב)

פינחס אף נכדו של אהרן הוא שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. היינו מצפים, איפוא, שחינוכו של הנכד אף הוא יהיה בדרך זו של שלום וקירוב לבבות ולא של הרג, דחיה ונקמה.

הגמרא בסנהדרין (פב,א) לומדת:

ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו- מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש.

כלומר, פינחס אינו אוחז בחרבו תמיד אלא אכן יושב הוא בבית המדרש. בקימתו יש אמנם התנתקות מהדרך בה הלך ועל פיה חונך, דרך האמת והשלום, אך מאידך יש בקימה זו התעלות. שכן, לא כל אחד מסוגל להתעלות השעות משבר קשות שפוקדות את העם. עיון נוסף בפסוקים מגלה לנו שאכן זה היה המצב – מגיפה משתוללת בעם והמנהיגים בוכים מול אהל מועד. יש כאן שבירה במנהיגות ויאוש כללי. בשעה קשה שכזו רק אדם גדול כפינחס יכול היה לשלוט במצב. ידע הוא ברגע שכזה שעליו לנטוש זמנית את דרך השלום ולקום לעשות מעשה קיצוני, שיביא בסופו של דבר לרגיעה.

נתינת השלום לפינחס, ניתנת כעת להסבר באור חדש- גם אדם שנוקט כל חייו בדרך השלום והאמת, אם אוחז הוא, אפילו לשעה קלה, ברומח והורג אדם, קיימת סכנה שמשהו בקירבו מתהפך, משהו ברגישות שלו נפגם. לפיכך יש צורך בברית השלום – הבטחה היא לחזרתו למסלול הטבעי והרצוי אליו הוא שייך.

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר הקדוש ברוך הוא בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום גדול השלום שנתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום והתורה כולה שלום שנא' (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום... שמע ישראל חותמין פורס סוכת שלום על עמו, התפלה חותמין בשלום, בברכת כהנים חותמין בשלום. אר"ש בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.   (במדבר רבה כא,א)