ישיבת הר עציון (בית המדרש הווירטואלי)

*****************************************

שיחות ראשי הישיבה

********************

שמרנות וחידוש בנס חנוכה

שיחה לחנוכה

מאת הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א*

נס חנוכה נתפס במידה רבה בתודעתנו כנס של החזרת עטרה ליושנה: נס הצלחתה של כנסת ישראל לשרוד הן מבחינה פיזית הן מבחינה רוחנית, לשמור על אופייה ולדבוק בערכיה ובמסורתה.

תפיסה זו מעוגנת היטב באחד המוטיבים המרכזיים בהבנת מאורעות החנוכה באספקלריית חז"ל: מוטיב הטהרה. כך, למשל, כל סיפור נס פך השמן סב על מושגי הטומאה והטהרה, ואף בתפילת על הנסים לחנוכה אנו מדגישים "וטיהרו את מקדשך". מושג הטהרה (בניגוד למושג הקדושה - עיין שער הקדושה לראב"ד) הוא בעיקרו מושג שלילי: אין מדובר בתכונה חיובית אלא בהעדר טומאה. וכן הדברים במידה רבה גם בנס חנוכה: עיקרו בביעור הטומאה ובסילוק הצלם מן ההיכל - ועמו כל ביטויי התרבות האלילית, המושחתת והזרה וחזרת עם ישראל למצבו ולמעמדו המקוריים.

במובן זה ניתן אפוא לראות את חג החנוכה כמועד בעל צביון שמרני, אם בהיבט הפיזי של שיקום הריסות ופרצות ההיכל ואם בפן הרוחני של החזרת המצב הרוחני-דתי למעמדו הקודם.

ברם, עיון במונח 'חנוכה' ובשורשו מגלה כי תוכנו הפוך בתכלית: לא בשיבה למקור עסקינן, כי אם ביצירת מסגרת מחודשת ובכניסה אליה. כך מופיע בין החוזרים מעורכי המלחמה "האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו" (דברים כ', ה), דהיינו: לא התחיל להשתמש בו עדיין (וכפירוש רש"י שם: "חינוך - לשון התחלה"). וכך גם מצינו כי קרבנות הנשיאים - עם הקמת המשכן ותחילתה של דרך חדשה ביחסים בין הקב"ה ובין עם ישראל - מכונים "חנֻכַּת המזבח" (במדבר ז', פ"ד). וכעין זה אף בלשון חז"ל, המכנים את המנחה שמקריב הכוהן בתחילת עבודתו בשם 'מנחת חינוך', ובדומה לכך אמרו אף לגבי תחילת העבודה בכלי המקדש: "כל הכלים שעשה משה, משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך - עבודתן מחנכתן" (יומא יב ע"ב).

לפן זה של רעננות וחדשנות המתגלה באטימולוגיה של השם חנוכה (השורש חנ"כ) יש גם הדים נוספים, במישור תוכני ומהותי יותר.

ביטוי לכך מוצאים אנו בדברי רמב"ן (ריש פרשת בהעלתך) על שאלתם המפורסמת של חז"ל "למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים":

אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנֻכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר: ראיתי במדרש... אמר לו הקב"ה למשה 'דבר אל אהרן ואמרת אליו' - יש חנֻכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי. ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח.

רמב"ן מחדד את ההקבלה בין החנוכה השנייה לבין החנוכה הראשונה. הווה אומר: משהו מאופייה של החנוכה הראשונית (זו שבתורה) מופיע גם בחנוכה השנייה (של בית שני). ומעתה צא ולמד: מה חנוכת המשכן חנוכה של חידוש היא, אף חנוכת החשמונאים יש בה נימה של רעננות ושל אור מחודש.

להמחשת והבהרת שני הפנים שראינו הבה נבחן מאורע מקביל, אף הוא מן המועדים שכנסת ישראל חידשה - פורים.

גם בפורים קיימת כפילות דומה, אם כי כאן היא מתבטאת במישור הפיזי דווקא. בחלוף איום הכליה הנורא שריחף באותה תקופה מעל עם ישראל, חזר העם לכאורה למצבו המקורי. ואולם, גם כאן העמיקו חז"ל ראות ומצאו באירוע נימה מהותית יותר, כדברי הגמרא בשבת (פח ע"א):

'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות י"ט, יז)... מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רבי אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא [רש"י: שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה שקבלוה באונס]. אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה [חזרו וקיבלוה] בימי אחשורוש [רש"י: מאהבת הנס שנעשה להם], דכתיב 'קימו וקבלו היהודים' (אסתר ט', כז) - קיימו מה שקיבלו כבר.

בנס פורים מצאו חז"ל קבלת תורה חוזרת, שיש בה ממד חדש של מחויבות והגדרה עצמית כעובדי ה': לא עוד הסכמה בכפייה, כי אם קבלת תורה מתוך בחירה חופשית מוחלטת ומתוך התחזקות ולבישת צורה חדשה של יראת שמים; לא עוד "מודעא רבה לאורייתא" כי אם "הדור קבלוה בימי אחשורוש" - מאהבה ומתוך עצמה רוחנית.

החזרה לשגרה המשתמעת בסיום המגילה - "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים" (אסתר י', א) - אין היא מתייחסת אלא לשלטונו של המלך אחשוורוש; אולם כנסת ישראל - "קימו וקבלו": המצב הדתי המפוקפק מתחילת המגילה נמוג ונעלם, ועם ישראל התחזק והתעשת וולונטרית, בזיקה מחודשת ורעננה ומתוך פרספקטיבה חדשה וראייה צלולה שכמותה טרם חוו קודם ההתמודדות עם הסכנה שחלפה מעליהם.

מה שאירע בפורים במישור הפיזי אירע בחנוכה במישור הרוחני. לא רק הצלחה בשמירה על המצב הקיים יש כאן, אלא אף צעד יצירתי מחודש. נימה מחודשת זו שבחנוכה מתבטאת בשלושה תחומים.

ראשית, אף כאן - כבפורים - נתנה חוויית העמידה מול סכנה את אותותיה: ההתמודדות עם הגרוע מכול מבחינה רוחנית הביאה את כנסת ישראל לעומק ועצמה משמעותיים יותר של קיום תורה ומצוות והזרימה לעבודת ה' רוח של חידוש ושל רעננות.

ואולם, לא רק נופך ועצמה מחודשים שנוספו למערכת הקיימת יש כאן, כי אם גם חידוש ותוספת של ממש במישור של מצוות דרבנן. אמנם היסוד הקיומי של שבח והודאה לה' יתברך הבא לידי ביטוי במצוות החנוכה, קיים, כמובן, ברובד הדאורייתא. אך בחנוכה חז"ל גם יצרו ברייה חדשה משל עצמם: חפצא של מצווה על פרטיה ודקדוקיה.

ושני חידושים יש בדבר זה: האחד הוא, כאמור, עצם התופעה של יצירת מצווה דרבנן חיובית ספציפית המבטאת תוכן כללי דאורייתא; והשני - חיזוקה והדגשתה של עצמת סמכותם של חז"ל בכלל, סמכות המהווה בסיס גם למועדים ולמצוות אחרים. ולא לחינם מופיע דווקא בסוגיית נר חנוכה הדיון כיצד ניתן לברך "וציוונו" על מצוות דרבנן:

והיכן צונו?... מ'לא תסור' (דברים י"ז, יא)!   (שבת כג.).

לפן זה של חידוש במצוות דרבנן יש משקל סגולי הרבה מעבר לעצם חידוש מצווה נוספת ולביסוס סמכותם של חז"ל; יש כאן תוספת ממד למערך המצוות ככלל. הגמרא בעבודה זרה (לה ע"א) אומרת:

מאי 'כי טובים דודיך מיין' (שיר השירים א', ב)?... אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! עריבים עלי דברי דודיך [רש"י: דברי סופרים] יותר מיינה של תורה.

וכי היאך ערבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה? המגיד משנה (סוף הלכות שכנים) כותב:

וענין דין בן המיצר הוא שתורתנו התמימה נתנה בתיקון מידות האדם ובהנהגתו בעולם כללים: באמירת 'קדושים תהיו' - והכוונה כמו שאמרו ז"ל 'קדש עצמך במותר לך', שלא יהא שטוף אחר התאות; וכן אמרה 'ועשית הישר והטוב' - והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם. ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים, לפי שמצוות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל עניין, ובהכרח חייב לעשות כן, ומידות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן והאישים, והחכמים ז"ל כתבו קצת פרטים מועילים.

היתרון שמוצא המגיד משנה במצוות דרבנן הוא יכולתם של חז"ל לתת פן פורמלי לערכים שהתורה הגדירה אותם באופן עקרוני בלבד. התורה ניתנה לכל הדורות כולם, ועל כן אין היא יכולה לקבוע פרטים לערכים כלליים כגון 'קדושים תהיו' 'ועשית הישר והטוב' - שהרי בכך רק תגביל ותצמצם את הערכים האלה. חכמי הדורות, לעומת זאת, יש בידם היכולת להגדיר ולעצב את העקרונות שניתנו בתורה באופן שיתאים לדורם ולמציאות המתחדשת והמשתנה, והגמישות הזו שיש להם באיזון בין הצד הערכי לבין הצד הפורמלי היא שמקנה להם אותה מעלה יתרה על פני יינה של תורה.

אמנם יש מקום גם להבנה אחרת. אפשר שמעלתם של דברי סופרים אינה רק ביכולתם למקד את התוכן והצביון הכללי שניתנו בתורה אלא גם בעצם היותם 'דברי דודיך': תחום מחויבות הנוצר על ידי האדם עצמו, חביבות יתרה נודעת לו, והוא יוצר תחושת מחויבות ייחודית; יתר על כן, הוא אף מגביר ומעצים את השאיפה לחיי יצירה ועשייה של עבודת ה' הנובעת מרגשי אהבה ושותפות פעילה בתורת ה' יתברך. 'דברי דודיך' אלו מתבטאים במלוא עצמתם במצוות החנוכה, שמקורן בדברי חז"ל בלבד.

ממד חדש מתבטא בחנוכה אף בתחום שלישי. הרמב"ם ריש הלכות חנוכה (פ"ג) כותב:

...עד שריחם עליהם א-להי אבותינו והושיעם מידם [של מלכי יוון] והצילם. וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים עד החורבן השני.

הרמב"ם רואה אפוא את אחד מהישגי החנוכה במישור המדיני, ומבין שיטי דבריו משתמע שקודם לכן לא הייתה בישראל מלכות של ממש, ובאותה תקופה קיבל עם ישראל תנופה חדשה מבחינת עצמאותו המדינית.

נס החנוכה יצר ביהדות תנופה גדולה ביותר - בקנה מידה שעד אז לא ידעה כמותו - הן מבחינת פיתוח תורה שבעל פה, הן בתחום הפרשני והן בתחום החקיקתי. במובן זה אנו מפרסמים לא רק את הנס אלא גם את התנופה הענפה שבאה בעקבותיו.

 

כל הזכויות שמורות   2001   לישיבת הר עציון

********************************************

כדי להירשם:

 

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL