ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

*****************************************

שיעורים בהלכה

****************

מבצע חומת מגן - הנחיות הלכתיות*

הרב יוסף-צבי רימון

"למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך". לתלמידינו היקרים העומדים על משמר ארצנו: ראשית, מתפללים אנו לשלומכם ולהצלחתכם בכל משימותיכם. יהי ה' בעזרכם (אך גם שמרו על עצמכם) ותחזרו אלינו לשלום, בריאים ושלמים.

שאלות רבות אני נשאל בכל השנים מתלמידנו המשרתים בצבא. ישנן שאלות שהתשובות עליהן קלות יותר וישנן שאלות שצריך לעמול ולתת עליהן תשובה מורכבת. בשבועות האחרונים, מאז התחיל מבצע 'חומת מגן' מתקשרים אלי בכל שבוע עשרות מתלמידינו, ולצערי, התשובות כעת פשוטות הרבה יותר. כשאנו נמצאים במלחמה, נקודת המוצא היא שרוב הדברים מותרים, אלא שצריך בכל אופן לבחון האם ניתן לעשותם על צד טוב יותר.

הניסיון לנהוג בכל מקום באופן המושלם ביותר לפי ההלכה, נותן עוצמה מיוחדת לחיילינו, שגם בהיותם במלחמה, הם בכל מהותם - בני תורה. יחד עם זאת, צריך לזכור שבפיקוח נפש, או אפילו בספק של פיקוח נפש, יש לחלל את השבת! (ואם ניתן לבחון ולברר את הדברים מבעוד מועד, ולעשות בצד היותר טוב, ודאי שרצוי הדבר).

להלן אתייחס למספר שאלות שנשאלתי ע"י חיילים רבים:

טיפול בטנקים בשבת:

לפני כמה ימים התקשר אלי תלמיד ישיבתנו, וסיפר לי כי הם היו עד כה ברמאללה, והוציאו כמה מהם להפסקה לכמה ימים בבסיס. לפני שבת, הודיעו להם שהם יצטרכו במהלך השבת לעשות טיפולים בטנק. הטנק המדובר, היה ממילא מושבת, וגם לאחר הטיפולים לא ניתן היה להשתמש בו מיידית. לאור זאת, ביקש תלמידנו לחזור לרמאללה ולהתחלף עם מישהו אחר (דבר הראוי להערכה [אמנם יש לדון האם יש יתרון בכך שמחליפים עם חייל חילוני. ואכמ"ל]). המ"פ לא הסכים, ולכן שאל אותי תלמידנו מה לעשות. הוריתי לו לטפל בטנק בשבת. אמנם, אין לעשות טיפול בטנק בפעילות שגרתית (בדרך כלל), אולם, במצב הנוכחי, ברור שניתן לעשות טיפול בטנק, ולמרות שהטנק מושבת כעת (ויש להם כעת טנקים חילופיים), הרי שהדבר מקצר את ההכנות לתיקונו, ובשעת מלחמה, אין לדעת כמה טנקים יצטרכו ובאיזו דחיפות יצטרך טנק זה להיות בשדה הקרב[1].

אעפ"כ יש להדגיש, שגם במלחמה, צריך להשתדל שלא לדחות טיפולים דווקא לשבת, אלא להיפך, לנסות ולקיימם דווקא שלא בשבת (כשאין סיבה מבצעית, וכדלעיל). כמו בטיפול בטנקים, כך גם ביחס אימון של החיילים. את האימונים הראשונים ב'מבצע חומת מגן' לא ניתן היה לדחות, והיה צריך לבצעם בשבת. אולם, ככל שהמבצע מתארך, ויודעים מראש על הצורך בהחלפת חיילים, יש לתכנן את הדברים כך, שאימונים לא יתבצעו בשבת (ומשיחות עם גורמים צבאיים בכירים, מתברר שאכן יש אימונים שניתן בהחלט לבצע שלא בשבת). אמנם, גם אם היה תכנון לקוי, הרי שאם כעת יש צורך בחיילים מיד לאחר השבת לפעילות מבצעית, ניתן לבצע את האימון, אך ראוי לברר ולבחון את הדברים מראש.

בכל מקרה, כאשר יש זמן כדאי להיות בקשר עם הרבנות הצבאית. בזמן האחרון הרבנות עוסקת רבות בעניינים הלכתיים נרחבים, ובמציאת פתרונות מציאותיים (ניתן לקבל פרטים אצלי).

בשעת כתיבת המאמר, פנו אלי תלמידים שלנו שנקראו הבוקר לצו 8, והיו אמורים לעשות אימון בשבת. שוחחתי עם הרבנות הצבאית ועם עוזרו של הרב הצבאי הראשי הרב וייס. שעות ספורות לאחר מכן, בסיומו של המאמר, התקשר אלי אל"מ הרב לבנון, ראש מחלקת ההלכה בצבא, ובישר לי כי לאור לחצים של הרבנות הצבאית, הורה הרמטכ"ל לדחות את כל האימונים שנועדו לשבת זו.

דיבור בקשר בשבת:

גם נושא זה הוא נושא מורכב מאוד בדרך כלל. ישנן שתי בעיות בדיבור בקשר בשבת: א. הלחיצה על המע"ד - סוגרת מעגל ולעתים מדליקה נוריות.   ב. הדיבור עצמו עשוי להפעיל גם הוא מעגלים חשמליים (ישנם שני סוגי מיקרופון: מיקרופון פחמי ומיקרופון דינמי. במקרופון הפחמי אין בעיה של ריבוי בדיבור. במקרופון דינמי, כל תוספת של דיבור מפעילה ממברנה וסוגרת מעגל חשמלי).

כאשר מדובר על דיבור שכולו מנהלתי, ברור שאין לעשותו בשבת. אולם, בדרך כלל, כאשר קוראים למישהו בקשר, אין הוא יודע את מטרת העניין. אם הוא לא יענה, יחשבו שניתק הקשר עמו, ויצטרכו להמשיך לנסות עד שיווצר קשר מחודש. דבר זה הוא בודאי מבצעי - יש חשיבות גדולה מאוד בשמירת קשר תקין. לכן, צריך לענות לקשר בתחילה, שמא מדובר בקריאה מבצעית. אם לאחר תגובת הצד השני, התברר לו שאין מדובר בעניין מבצעי, ילחץ על המע"ד (רצוי בשינוי) ויאמר "שבת שלום, אני יכול לענות רק בדברים מבצעיים" (לעתים כדאי לומר זאת כבר בענייה הראשונה).

במציאות הנוכחית, כיוון שמדובר בשעת מלחמה, יש מקרים שגם אליהם צריך להתייחס כמבצעיים. למשל, העברת אוכל לעמדות וכד'. בפעילות של מלחמה, יש משמעות לאוכל מסודר, ולעתים גם דבר זה עשוי להשפיע על הכושר והריכוז של החיילים. לכן, אמנם יש להשתדל להימנע מדיבור בדברים שאין להם כל משמעות מבצעית, אך מאידך, בכל מקרה של ספק יש לדבר בקשר. בדרך כלל, אין קושי ללחוץ על המע"ד בשינוי (ואח"כ להחזיקו כרגיל), ולכן רצוי לעשות כך.

כל ההנחיות הללו הן למצב שבו נמצאים בנחת במחסום וכד'. אבל, כאשר נמצאים בתוך פעילות פיזית (כגון סיור או מרדף וכד') ברור שיש לדבר כרגיל ללא כל שיקולים נוספים, ולהיות מרוכזים אך ורק בפעילות עצמה.

פלאפון בשבת:

לעתים חיילים עוזבים את הבסיס לצורך תפילה או לצרכים אחרים, ונדרשים להיות כל הזמן עם פלאפון דלוק. כך לעתים, גם אצל חיילים החוזרים לביתם לחופשה. יש לדון כאן בדיני מוקצה ובדיני טלטול. אך תחילה נפתח בשאלה נוספת.

לכאורה ברור שמותר ואף צריך להסתובב עם הפלאפון, שהרי מדובר כאן על פיקוח נפש, והצורך להיות זמינים להקפצה מיידית הוא בודאי פיקוח נפש, או לפחות ספק פיקוח נפש. אלא, שיש מקום לבחון, האם מותר להכניס את עצמו למצב כזה שבו יצטרך לחלל שבת (אולי צריך לוותר על התפילה מחוץ לבסיס, בכדי שלא להגיע למצב שבו יצטרך להסתובב עם פלאפון וכד').

הגמ' בשבת יט. דנה על אדם הנוסע בספינה לפני שבת ועל ידי כך עשוי להגיע לפגיעה בשבת. הגמ' אומרת שמותר להיכנס לספינה באופן זה, רק אם נכנס לפני שלושה ימים קודם השבת, אולם תוך שלושה ימים לשבת - אסור. הרי"ף הסביר שהחשש הוא לביטול עונג שבת בטלטולי הספינה, אולם בעל המאור סבור שמדובר אפילו במצב שבו יימצא בשבת עצמה במצב של פיקוח נפש, ויצטרך לחלל את השבת. עולה מכאן, שתוך שלושה ימים לשבת, אסור לאדם להכניס את עצמו למצב שבו יימצא בשבת בפיקוח נפש ויצטרך לחלל שבת. בגמ' מבואר שלצורך מצווה, מותר להכניס עצמו למצב זה אפילו סמוך לשבת.

בעל המאור מבאר, שאסור להיכנס למצב זה סמוך לשבת, כיוון "שנראה כמתנה לדחות את השבת", אולם, לצורך מצווה התירו.  

בשו"ע (או"ח, רמ"ח) הביא תחילה את דעת הרי"ף, אך אח"כ (סעיף ד) הביא את דעת המקלים אפילו במקום של חילול שבת:

"היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם שלשה ימים קודם שבת אסורים לצאת וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חילול..."

המשנה ברורה (בהקדמתו לסימן רמ"ח) מבאר:

"והנה, המחבר, אף שנמשך בסעיף ב' אחר הרי"ף שהעתיק פירושו, מ"מ גם הוא סבירא ליה כפוסקים דקודם ג' ימים שרי אף במקום שיצטרך אח"כ לבוא לידי חילול שבת ע"י מלאכה, וכמו שכתב בסעיף ד... אלא שסבירא ליה דאף אי לא היה בו שום חשש מלאכה ותחומין... אפילו הכי אסור [כשמפליג תוך שלושה ימים, שלא לצורך מצווה] משום ביטול עונג שבת לחוד".

ואם כן, אנו פוסקים להלכה שלצורך מצווה מותר להכניס עצמו למצב שבו יצטרך בשבת לחלל שבת מפני פיקוח נפש (וכשלא מדובר בצורך מצווה, אסור תוך שלושה ימים להיכנס אפילו למצב של ביטול עונג שבת, כרי"ף).

האם יציאה לצורך תפילה או לחופשה הביתה נחשבת לצורך מצווה? הרמ"א (שם) הקל מאוד בהגדרה של צורך מצווה, והביא את דעת ר"ת:

"הגה יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חברו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו".

הרמ"א כותב שאפילו לראות פני חבירו, נחשב כצורך מצווה. אמנם, מדברי המ"ב עולה שאין לנהוג כך לכתחילה (במקום שלא נהגו כך), אבל נראה שהנדון שלנו הוא טוב יותר מאשר 'לראות פני חבירו'. חופשה בבית, היא בודאי חלק משמעותי מהכנתו של החייל באופן טוב יותר לקראת המשך הלחימה. דומה, שגם יציאה לצורך תפילה במניין וכד', כלולה בגדר זה, לא רק מפני הצד של תפילה בציבור, אלא מפני שגם בכך יש משמעות מורלית חשובה, והיא לפחות נחשבת כ'לראות פני חבירו', אם לא למעלה מזה.

פרט לכך יש להוסיף, ביחס לדיבור עצמו בפלאפון, שלא בהכרח שיקראו לו, ואם כן זהו מצב טוב יותר מהנדון בשו"ע ובגמ'[2].

אמנם, כאמור אין זה מתיר ח"ו לחלל שבת עבור יציאה הביתה. מדובר כאשר אין חילול שבת בעצם היציאה הביתה, או לתפילה, אלא שיש חשש שבשלב מאוחר יותר יימצאו במצב של פיקוח נפש המחייב חילול שבת.

ביחס להוצאה: כשנמצאים בבית אין בכך בעיה, כי בדרך כלל אנשים סומכים על העירוב המקומי. כאשר נמצאים בצבא במקום שאין בו עירוב, קשה להקל בכך. אמנם נראה שיש מקום להקל בכך אם מוציאים את הפלאפון ע"י מקום פטור[3]. לספרדים, היתר זה הוא לכתחילה. לאשכנזים רצוי לכתחילה להחמיר גם בכך, אך במקום צורך בצבא יש מקום להקל (ויש לשקול האם יש חשיבות בעזיבת הבסיס לצורך תפילה זו. ככל שיש לכך יותר משמעות [גם אם איננה בגדר 'פעילות מבצעית'] יש מקום להקל).

ביחס לטלטול מוקצה: נראה שפלאפון הוא כלי שמלאכתו לאיסור[4]. לכן ניתן לטלטלו לצורך גופו או מקומו. בנדון דנן, שמטלטל כדי לשמוע הודעות (שמותר לשמוע בשבת) נראה שנחשב הדבר כצורך גופו, ולכן הטלטול מותר (ויש להאריך בכך, ואכמ"ל). הרוצה להדר יותר, יניח את הפלאפון בתוך כיסו (ירים אותו ע"י המרפקים וכד' [כלאחר יד]), כי מעיקר הדין אין איסור בטלטול מוקצה בתוך כיס (שיש לו מבנה משלו, כמו כיס מכנסיים. בניגוד לכיס חולצה, שאחת מדפנותיו היא החולצה עצמה. עיין שעה"צ ש"י ס"ק כז. בניגוד למג"א שסבור ע"פ הרמב"ם, שצריך לכתחילה לנער).

אוכל שהובא לעמדה בשבת:

יש להאריך בנושא זה, אך כאן אכתוב רק את המסקנות בקיצור. כמובן שכאשר אין מספיק אוכל ניתן להביא את האוכל בשבת עצמה בכל דרך שהיא, שהרי זהו עניין מבצעי ממש. אולם, יש מקרים שבהם ניתן להסתפק בקופסאות שימורים של מנות קרב וכד', או לחילופין לאכול אוכל חם ומתאים יותר לשבת. יש לחלק בין שני מקרים:

מקרה אחד הוא, כאשר האוכל יובא לעמדה בכל מקרה (עבור חיילים אחרים וכד') והשאלה היא האם ניתן לאכול את האוכל. מקרה שני הוא, כאשר רוצים להביא את האוכל במיוחד.

ביחס למקרה הראשון, שהאוכל יובא בכל מקרה: אם הנסיעה היתה מבצעית - האוכל מותר. אם הנסיעה לא היתה מבצעית, אך ניתן לראות זאת כשוגג (ובדרך כלל, בהבאת אוכל לעמדות, יש לדון את המביאים כשוגגים, הסבורים שלצורך פעילות מבצעית הכל מותר. ויש להאריך בכך, ואכמ"ל), הרי שיש להקל במקום הצורך[5].

ביחס למקרה השני, דהיינו שיביאו אוכל במיוחד:  

אם זו נסיעה מיוחדת בודאי שאסור (אלא אם כן, אי הבאת האוכל עשויה לפגום בפעילות המבצעית, וכגון שאין מנות קרב וכו' בעמדה).

אם זו נסיעה מבצעית[6] - לכתחילה בודאי שעדיף למצוא פיתרון שיובא האוכל מבעוד יום (ופעמים רבות יוצאים למארב מבעוד יום, וניתן לקחת מראש את האוכל). אם לא נמצא פיתרון - ניתן להקל בכך בתוך אלפיים אמה. וכשיש בכך צורך חשוב לשבת ניתן להקל אף מעל אלפיים אמה[7]. ויניח את האוכל במקום הגבוה מתחתית הרכב עשרה טפחים, ואין בו רוחב של ד' על ד' (עיין בכך בשבת ומועד בצה"ל, עמ' סו-פב).

וכמובן, שכל היתר זה הוא בתנאי שלא יעצור במיוחד עבור האוכל (אלא יוריד את האוכל כאשר הרכב מונע), אלא אם כן הוא צריך לעצור להפסקות בכל מקרה, ועוצר כעת במקום הפסקה אחרת.

לקיחת שלל

בחלק זה, רוצה אני להתייחס לשאלה שנשאלתי מכמה בני"שים (מישיבת הר-עציון ומישיבת ירוחם). השאלה היא: האם ניתן לקחת שלל?

חלק מן החיילים הדגישו, שאין מדובר בשלל פרטי של אזרחים, אלא בשלל של המחבלים עצמם; של יחידות החבלה של אויבינו. כמו כן, חלק מן השלל, אמור ליהרס בכל מקרה ע"י דחפורים וכדו', ובמקום שהשלל ייהרס, הם שאלו האם ניתן לקחת אותו לעצמם.

ישנן מלחמות שבהן נאסרה לקיחת השלל, אבל ברוב המלחמות לקיחת השלל הותרה: "כל שללה תבֹז ואכלת את שלל אֹיביך אשר נתן ה' א-לקיך לך" (דברים כ', יד). וכך היה במלחמת מדין, מלחמת סיחון ועוג, מלחמת דוד (שמואל א', ל) ועוד.

יש לדון איזה קנין מזכה את השלל, שהרי גזל הגוי אסור. בשו"ת דבר אברהם (ח"א סימן י') ובשו"ת בית הלוי (ח"א סימן כ"א) כתבו שכיבוש מלחמה קונה (ועיין בכך, בספרו של הרב זוין "לאור ההלכה").

יש מקום לבחון ולהאריך בפרטי ההיתר ובמגבלותיו, אולם, למעשה אין צורך לדון בכך, ואין לקחת שום שלל לעצמנו. שתי סיבות מרכזיות לכך:

א. הצבא כגוף צבאי יכול לקחת שלל, כפי שאכן נעשה פעמים רבות. אולם, הצבא אוסר על חיילים לקחת שלל לעצמם, ופרט לכך שתמיד צריך להישמע להוראות הצבא, הרי שבפרט בנוגע לשלל, מסתבר שהחלוקה הפרטית מתאפשרת רק על-ידי הסכמה ממלכתית, וכשאין הסכמה כזו, אסור לקחת שלל.

ב. במלחמת עמלק נאסרה לקיחת שלל. אין לדמות מלחמה זו למלחמתנו, אך דומני שניתן ללמוד משם עיקרון שיש מקום ליישמו גם בנדון שלנו. מדוע שאול נענש כל-כך על כך שלקח שלל מהמלחמה, הרי שאול רק חמל על מיטב הצאן, ובאופן כללי הרג כמעט את כולם? שמעתי פעם ממו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א, שבכך ששאול חמל על מיטב הצאן והבקר הוא הפך את כל המלחמה שלו לבלתי נכונה. מלחמת עמלק היא גזירת ה'. כאשר אדם נהנה מתוצאות המלחמה, הרי שיש כאן הנאת עצמו ואין הוא פועל על פי הנחיית ה'. ממילא, הופך ההרג המוצדק והנכון - לרצח.

המקרה שלנו שונה בתכלית השינוי, אבל עיקרון זה ניתן ליישם גם לגביו. הצבא יכול לקחת שלל לצרכים צבאיים או לצורך המדינה, אבל לא נכון הוא שאדם פרטי ייקח שלל, ובכך תהיה לו הנאה מן המלחמה. זו מלחמת מצווה, אולם תכונות ההרג וההשחתה הן תכונות המנוגדות לאופי שלנו. לכן כל כך חשוב, שבבצענו מלחמה חשובה זו, לא תהיה לנו מכך כל הנאה אישית, הנאה פרטית. מלחמה היא עניין לאומי, ציבורי, ואין מקום להנאת היחיד בתוך מלחמת המצווה של העם[8].

לכן, למעשה, אין לקחת שום שלל, ולא ליהנות ממלחמת המצווה שאנו שרויים בתוכה.

האם אנו בנסיגה?!

אתם נמצאים כעת בעיצומה של מלחמת מצווה. מעבר למובן הפרטי של הצלת כל אחד, ומעבר למובן הכללי של הצלת כלל ישראל, יש כאן גם תוספת בגילוי מלכות ה' בעולם. יש כאן שלב נוסף בתהליך גאולתנו.

לעתים אנו שואלים את עצמנו: האם אנחנו כעת בנסיגה של הגאולה? חז"ל במדרשים, היטיבו לתאר שברצף ההתקדמות של הגאולה, ישנן לעתים נסיגות שהן בבחינת 'ירידה צורך עלייה'. כמו אדם שעולה בהר, ולעתים יורד מעט כדי להמשיך ולהתקדם.

נראה, שניתן לבאר זאת ברובד נוסף. מרן הרב קוק זצ"ל מבאר ב'אורות', שמלחמה מבררת את ייחודו של כל עם. גם מלחמה זו מוסיפה בירור. ככל שהגאולה נמצאת בשלב גבוה יותר, כך מסתבר שהמורכבות והבירור, קשים יותר. אפשר, שמצבנו לא רק שאיננו מראה על נסיגה אלא להיפך, זהו שלב קשה, המעיד על ההתקדמות בשלבי הגאולה.

אמונים אנו על כך, שעם ישראל מושגח ע"י הקב"ה. נדרשים אנו להילחם ולא לסמוך על הנס, אך יחד עם זאת, להתפלל, ללמוד, לשפר את מידותנו ואת יחסינו לאחרים ולהתחזק באמונה, שקיום אלו, יביא בע"ה גם לנצחוננו ולישיבתנו על הארץ בשלום ובבטחה: "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיע, המלך יעננו ביום קוראנו".

 

 

כל הזכויות שמורות   2002   לישיבת הר עציון

***************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL