ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרåני)

*****************************************

ùיעורים בהלכה

****************

קרבן פסח*

 איתמר אלדר

בקרבן הפסח, עליו מצווים בני ישראל ערב צאתם מארץ מצרים, ישנם דגשים שונים הדורשים עיון.

שה לבית אבות

"דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה"   (שמות י"ב, ג-ד)

המילה 'בית' חוזרת על עצמה מספר פעמים במהלך פסוקים אלו, ותופעה זו מהווה ביטוי לחשיבותו של הבית. הציווי על לקיחת השה אינו אישי, אך גם אינו ציבורי או שבטי. היחידה אליה פונה הציווי היא המשפחה - בית. הקב"ה מדגיש שאף אם ימעט הבית מהיות משה, וממילא שתי משפחות, כלומר שני בתים ביחד יצטרפו לשה אחד, גם אז חשובה ההפרדה - "במכסת נפשות תכוסו על השה", עדיין צריך לשמור על מסגרת המשפחה ושתהיה חלוקה ברורה כמה מהשה שייך לכל משפחה[1].

מדוע המסגרת הנקבעת בקרבן היא משפחה, ומהי חשיבותו הגדולה של הבית?

צלי אש

הדגשה נוספת ישנה בפרשת קרבן פסח, ואף הפרשנים התעכבו עליה:

"ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו. אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו"   (שמות י"ב, ח-ט)

התורה מצווה על אכילת הפסח כצלי אש, ובמקביל, אוסרת על כל צורת אכילה אחרת - מבושל או נא. הרשב"ם מסביר שהאיסור לבשל את הקרבן נובע מהחובה לאכול בחפזון, שעניינה - המוכנות לקראת ההוראה לצאת ממצרים. כחיילים בכוננות שאוכלים מנות קרב, כך נאסר על בני ישראל לבשל את בשר הקרבן, פעולה שבאופן טבעי אורכת זמן. על פי הגיון זה מפרש הרשב"ם גם את האיסור השני "'אל תאכלו ממנו נא': צלי קדר שמבושל ללא מים" (רשב"ם שם)[2]. כלומר, אין לבשל את קרבן הפסח בשום דרך.

רש"י לעומת זאת מפרש "נא" כפשוטו: "שאינו צלוי כל צרכו", ואת ההגיון בציווי זה מסביר חזקוני:

"אם מצרי יבא בבתיכם בעת צלייתו, אל תסלקוהו מן האש לומר: צלוי יפה, ועדיין הוא נא, וכמו כן תאמרו מתוך יראה...".

הגיון זה הפוך מדברי הרשב"ם שכן לפי החזקוני, האיסור לאכול את הקרבן נא נועד כדי להאריך את זמן ההכנה ולא כדי לקצרו.

ניתן ללכת בכיוון אחר לגמרי, ולבאר ציווי זה תוך התעלמות ממימד הזמן וללא קשר לאורך ההכנה. אכילת הקרבן דווקא צלי אש, ולא בשום צורה אחרת נוגעת לאופיו של הקרבן ולא לזמן הנדרש להכנתו. כנראה שישנו עניין מיוחד בצלי אש בגללו נאסרת אכילת בשר הקרבן נא או מבושל.

כי לי כל בכור

הדגשת הבית בקרבן, מפנה אותנו למקום נוסף בו ישנה הדגשה על ענין זה.

"ויהי בחצי הלילה, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור. ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים, ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת".   (שמות י"ב, כט-ל)

ייחודה של מכת בכורות היה בכך שלא פסחה על אף בית מבתי המצרים: מבית פרעה, ועד בכור השבי, באדם ובבהמה, אין בית אשר אין בו מת. מכה זו כה קשה לא רק בגלל תופעת המוות עצמה, אלא גם מכיוון שלא הייתה משפחה שיכלה להשאר אדישה נוכח מכה זו. מציוויים שונים בתורה הנוגעים לבכורות אנו מגלים כי מגיפה זו שהשתוללה במצרים אמורה הייתה לפגוע גם בבתי ישראל[3].

"כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה"'.   (במדבר ג', יג)

מהו הקשר בין הכאת בכורי מצרים להקדשת בכורי ישראל? יש להסביר, אם כן, שהייתה הוה אמינא שגם בכורי ישראל יוקרבו לה', ומכיוון שהקב"ה הצילם – מכאן ואילך הם 'שייכים' לו. ממילא, הדרך להתמודד עם מכה זו ולהציל את בתי ישראל מהמשחית חייבת להיעשות בכל בית ובית.

לפי זה נוכל אף להבין את תפקיד הדם על המשקוף ועל המזוזות:

"ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם".   (שמות י"ב, ז)

הדם, אם כן, מסמל למשחית כי בבית זה כבר הוקרב קרבן. ניתן, אמנם, לסמן את בתי ישראל בדרכים רבות, אך לא במקרה נבחר הדם של הקרבן. הקרבנות, כפי שנתפסו על ידי חלק מהפרשנים, מהווים תחליף לאדם: במקום שהאדם ייענש על ידי הקב"ה, הוא מקריב בהמה תחתיו. כך גם קרבן פסח היווה תחליף לבכורות אצל בתי בני ישראל. בלילה זה החליט הקב"ה לעבור בכל בית. בבתי המצריים היו אלה בכורותיהם שמתו - כעונש על מעשיהם ובבתי ישראל, היה זה הקרבן שהובא במקום הבכורות.

כעת, נותר לנו להבין את משמעותם של ההדגשות המיוחדות שיש בקרבן הפסח. לשם כך נשווה את קרבן הפסח לקרבנות אחרים המופיעים בספר ויקרא.  

חטאת ציבור

בבואנו לבחון את הקרבנות ניתן לראות שיש שוני ביניהם לגבי אכילת הבשר, והדבר משתנה מקרבן לקרבן (עולה, שלמים, וכדומה), אך בהזאת הדם ישנה אחידות בין קרבנות העולה והשלמים:

"והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד"[4]. (ויקרא א', ה)  

אך לא כן הדבר בחטאת: החטאת הראשונה המוזכרת היא "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם...". בקרבן זה הזאת הדם שונה מכל הקרבנות:

"ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אתו אל אהל מועד. וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש"   (ויקרא ד', ה-ו)

לא מדובר על זריקת הדם על מזבח העולה וסביבו כי אם על הבאת הדם אל תוך אהל מועד והזאה על הפרכת. גם לגבי אכילת הבשר שאינו קרב על גבי המזבח ישנה הגדרה מפורשת:

"ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו. והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף".   (ויקרא, יא-יב)

כלומר, בשר חטאת זו לא נאכל אלא נשרף כולו: חלקו על גבי המזבח, וחלקו על שפך הדשן. דין זה קיים גם בקרבן העלם דבר של ציבור -   "ואם כל עדת ישראל ישגו...". גם בקרבן זה מזים את הדם בתוך אהל מועד, והבשר הנותר לאחר ההקרבה נשרף כולו באש.

ואולם, בחטאות של היחיד - "אשר נשיא יחטא" ו"אם נפש אחת תחטא" הדם מוזה על מזבח העולה ואינו מובא לאהל מועד, כבחטאות הציבור. גם לגבי הבשר הנותר מההקרבה שונה דין חטאת יחיד מחטאת ציבור: בעוד שבחטאת ציבור אין לאכול את הבשר, והוא כולו נשרף באש – בחטאת יחיד חלק מן הבשר נאכל על ידי הכהנים.

הסבר להבדל זה בין שני סוגי החטאות נוכל למצוא בסיכום תורת החטאת שבפרשת צו:

"וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש - לא תאכל, באש תשרף". (ויקרא ו', כג)

הכתוב מבהיר כי העקרון המנחה הוא: כל החטאות אשר דמם הובא אל אהל מועד - באש תשרפנה ולא תאכלנה, לא על ידי בישול ולא בשום אופן אחר[5].

חלוקה זו בין חטאות פנימיות לחטאות חיצוניות אינה רק חלוקה טכנית, כי אם גם חלוקה תוכנית. חטאת כהן המשיח וקרבן העלם דבר של ציבור הן חטאות שנוגעות לשגגות ציבוריות, מה שאין כן חטאת נשיא וחטאת יחיד[6].בחטאות ציבוריות אלו, הבשר כולו נשרף (על המזבח ועל שפך הדשן) והדם מוזה בתוך אהל מועד על הפרכת. הזאה זו, אף ניתן להולמה רעיונית, שהרי עוון של ציבור מטמא גם את המקדש, ולכן יש לכפר ולטהר אף אותם.

ראשו על כרעיו ועל קרבו

דמיון רב יש בין הפסח לחטאות הציבור הפנימיות. כפי שראינו, הפסח בא לכפר על בני ישראל ולהוות תחליף לבכורות. גם אם לא מדובר על עוון ספציפי שיש לכפר עליו, החטאת - יותר מכל קרבן אחר, באה במקום האדם שאמור היה להיות מוקרב, וכך היה גם בקרבן הפסח; חטאת הציבור היא כעין תחליף לכל הציבור, וגם קרבן הפסח - תחליף לכל בכורות ישראל[7].

יתכן אף לראות את הדם המוזה על המזוזות ועל המשקוף בדומה להזאה בתוך אהל מועד הבאה לכפר ולטהר את הבית, אלא שבהעדר משכן ומקדש, הדבר נעשה על בתי בני ישראל.

נדמה שיש בדברים אלו גם להסביר את החיוב שהקרבן יהיה דווקא "צלי אש" - לא מבושל ולא נא. הכתוב מדגיש ששריפה זו צריכה לכלול את כל השה: "ראשו על כרעיו ועל קרבו". צירוף זה של הראש, הכרעיים והקרב (כתיאור של כל חלקי הבהמה), מופיע פעם אחת נוספת בכל התורה כולה: בפרשת שריפת חטאת הכהן המשיח [שהיא חטאת פנימית]:

"ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו... ושרף אתו על עצים באש ".   (ויקרא ד,יא)

ההבדל היחידי בין קרבן פסח לחטאות הפנימיות הוא שבעוד שבחטאת הציבורית באה התורה ומצווה - שריפה למעוטי אכילה, בקרבן, השריפה באה כציווי על דרך האכילה. הבדל זה נובע מהעובדה שבמצרים לא היה מזבח. בהעדר מזבח אין אכילת גבוה, ואין טעם לקחת את הקרבן כפי שהוא ולשורפו, ולכן אכילת הקרבן על ידי בני ישראל באה במקום אכילת גבוה ("זבח משפחה"). גם צורת אכילה זו צריכה להיות דומה לחטאת הציבורית, ולכן כולה צלי אש.

סיכום

ראינו כי הציוויים השונים בקרבן הפסח נובעים מכך שהוא משמש כחטאת ציבורית[8]. הוא דומה לחטאת הציבורית בזריקת הדם על הבית, בחיובו להיות כולו צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו, ובכך הוא בעצם מהווה תחליף לבכורות בני ישראל. כל זאת על מנת שבבוא המשחית לכל בית מבתי בני ישראל לקחת את בנם בכורם - בראותו על המזוזות את דם החטאת, ידע שבבית זה כבר הוקרב קרבן, וישיב את חרבו לנדנה[9].

 

 

כל הזכויות שמורות   2002   לישיבת הר עציון

***************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL