ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

*****************************************

שיעורים בהלכה

****************

מהדרין ומהדרין מן המהדרין בנר חנוכה*

עזי ליפשטט

"תנו רבנן: מצות נר חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין: בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים, יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"   (שבת כא ע"א).

בהסבר ההידור שיש בנר לכל אחד ואחד, ניתן להציע שני הבנות:

א. ככל שיש יותר נרות, פרסום הנס גדול ומהודר יותר. לפי זה פירוש המילה מהדרין הוא 'עושים בהידור ותפארת', כמו שמסביר הר"ח (שם): "מהדרים - מהדרי מצוות כדאמרינן (בבא קמא, ט) - להידור מצווה עד שליש מצווה".

ב. כל אדם רוצה לקיים את המצווה בפני עצמו ולא לצאת ידי חובה בהדלקתו של בעל הבית. להסבר זה, ביאור המילה "מהדרין" הוא: מחזרין אחר המצוות ומחפשים הזדמנות לקיימן. וכך פירש רבנו יהודה ב"ר בנימין הרופא: "והמהדרין - מחזרין אחר המצוות", וכן משמע גם מפירוש רש"י: "והמהדרין - אחר המצוות".[1]

שני הסברים אלו נבדלים זה מזה גם בביאור המושג "מהדרין מן המהדרין". אם מהדרין הוא תוספת נרות, המהדרין מן המהדרין מוסיפים עוד יותר נרות, לפיכך פירוש "מהדרין מן המהדרין" הוא: המהדרין ביותר מתוך קבוצת המהדרין. אם המהדרין הם אלו המחזרים אחר המצווה, "המהדרין מן המהדרין" הם אלה המקיימים את המצווה בהידור עוד יותר מהראשונים המהדרין.[2] ההידור הרב מתבטא בכך שיש הוספה של נרות מדי יום, ובכך שמספר הנרות הוא בהתאם ליום.

שיטות הראשונים

מלשון הרמב"ם משמע בבירור, שהוא סובר כהסבר הראשון: "...והמהדר את המצווה מדליק נרות כמניין אנשי הבית", כלומר: כל ההידור הוא רק בתוספת הנרות, שהרי לא כל אחד מדליק עבור עצמו, אלא בעל הבית מדליק כנגד כולם.

לכן, במהדרין מן המהדרין, דעת הרמב"ם היא שזהו הידור שני המוסיף נרות על הראשון, ולא שינוי איכותי במהות ההידור. וכך לשון הריטב"א בהסבר שיטה זו:

"יש שפירשו שמונה כל [צ"ל: לכל] אחד ואחד, דאי שמונה לכל בני הבית, זימנין דבצירי נרות מן המהדרין".

מבואר בדבריו, שלא ייתכן שהמהדרין מן המהדרין ידליקו פחות נרות מן המהדרין (אם רבים בני הבית), טיעון זה מובן רק אם מבינים שכל ההידור הוא רק בהוספת נרות נוספים.

שיטת תוספות היא, שמהדרין מן המהדרין אינו הידור שבא בנוסף על הראשון, אלא במקומו:

"נראה לר"י, דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו, שכן יש יותר הידור, דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר, שהוא כנגד הימים הנכנסים או היוצאים. אבל אם עושה נר לכל אחד, אפילו יוסיף מכאן ואילך, ליכא היכרא, שיסברו שבכך יש בני-אדם בבית"   (שם ד"ה "והמהדרין").

לדעת ר"י, ההידור של מוסיף והולך מבטל את ההידור של נר לכל אחד ואחד ובא במקומו, שהרי אם כל אחד ידליק בנפרד, אזי בלילה השני, כשיהיה מספר כפול של נרות, יחשבו הרואים שנוספו עוד אנשים לבית, ולא יהיה היכר ל"מוסיף והולך" ולמניין המסוים של אותו היום.

גם המהדרין מן המהדרין מקיימים למעשה רק הידור אחד, אך הוא עדיף מן ההידור של המהדרין[3], שהרי הוא נוגע בצורה עניינית בפרסום הנס ובמצוות חנוכה, ולא נובע רק מאהבת המצוות של כל יחיד. לפי זה, תוספות הבינו כהסבר השני דלעיל, בפירוש המילה "מהדרין".

הר"ן הסביר:

"ומהדרין נר לכל אחד ואחד פירוש המכבדין המצוות ושמחים בהם [כמו ההסבר השני לעיל] נר לכל אחד ואחד לכל יום ויום משמונה ימים, והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה איש וביתו... ובית הלל אומרים וכו' מוסיף והולך עד שמונה איש וביתו כמו שנהגו. כך פירש הרא"ה ז"ל. ואם תאמר אם כן מאי 'והמהדרין מן המהדרין' - אדרבה, יותר הידור נר לכל אחד ואחד, ויש לי לומר, דברוב הבתים אנשים בה מעט ויותר הידור כשהוא מדליק שמונה ביום הראשון, דאפשר דאין בבית אלא שני בני אדם".

שיטת הר"ן משלבת את דעותיהם של הרמב"ם ושל תוספות. לדעתו, ההידור של המהדרין הוא אכן בתוספת הנרות (כרמב"ם) ולא בקיום האישי, אך ההידור של מוסיף והולך, עולה עליו ומבטל אותו (כתוספות). את שיטת הרמב"ם, שמשלבת ריבוי נרות כנגד כולם וגם מוסיף והולך, הר"ן אינו מקבל, מהסיבה הכתובה בתוספות - דליכא היכרא (כך מבואר בר"ן על הרי"ף). הרמב"ם עצמו אינו חושש להיכרא, שכן לדעתו כל ההידור הוא רק בתוספת נרות ואור ואין צורך בהיכר מיוחד למניין הימים.

שיטת הפוסקים

פסיקת הרמ"א בסימן תרע"א נראית תמוהה ביותר: מחד גיסא הוא מבין כרמב"ם, שמהדרין מן המהדרין הוא תוספת על המהדרין, וכל אחד מבני הבית מוסיף והולך, אולם מאידך גיסא הוא מביא גם את הדין של היכרא: "ויזהרו ליתן בכל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין", על אף שלשיטת הרמב"ם אין צורך בהיכר!

את שיטתו מבאר הרמ"א ב"דרכי משה" שם כתב:

"וכתב מהר"א מפרג, דלדידן, שמדליקין בפנים ויודעים בבית כמה בני-אדם בבית, וליכא למיחש שמא יאמרו כך בני-אדם הם בבית, אף לדעת התוספות מנהגנו נכון, ועוד - שמאחר שמדליקין בפנים, כל אחד יכול להדליק במקום מיוחד... ואיכא היכרא כשמוסיף והולך".

כלומר, הרמ"א נוקט בשיטת התוספות, ולא בשיטת הרמב"ם. העיקר, לדעת תוספות, במהדרין מן המהדרין הוא שבכל יום ידליקו את מספר הנרות הראוי לאותו היום - מוסיף והולך, ולכן כדי שיהיה היכרא, מוכנים לוותר על ההידור ואהבת המצווה הבאים לידי ביטוי בהדלקה אישית של כל יחיד ויחיד. אך ודאי שכאשר יש אפשרות לשלב את שני ההידורים, שכל אחד ידליק וגם יהיה היכרא, גם תוספות יודו שזהו מצב עדיף. לכן בימינו, כאשר מדליקים בתוך הבית, וכל אחד יכול לשים את נרותיו במקום נפרד, גם לדעת תוספות כל אחד ואחד מוסיף והולך.

על פי זה מובן גם השינוי ששינה הרמ"א מדעת הרמב"ם. הרמב"ם כתב:

"מדליק נרות כמניין אנשי הבית... והמהדר יתר על זה... מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך... הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות..."  (רמב"ם הלכות חנוכה פ"ד הלכות א-ב).

כלומר, בעל הבית הוא שמדליק נרות כנגד כולם. לעומתו כתב הרמ"א:

"ויש אומרים שכל אחד מבני הבית ידליק".

לפי מה שכתבנו ניתן להבחין היטב בין השיטות השונות. שיטת הרמב"ם היא שההידור הוא בכך שיש הרבה נרות, ולשם כך מספיק שאדם אחד ידליק כנגד כולם. הרמ"א לעומתו סובר באופן עקרוני בשיטת תוספות, שהמדובר הוא בשני הידורים נפרדים: הידור ראשון הוא שכל אחד מדליק לעצמו והידור שני מתקיים בכך שמוסיף ומוליך, וכאשר ישנה אפשרות לשלב את שניהם - כל אחד מדליק בנפרד את נרותיו.

אחרונים שונים כתבו על סוגיה זו, שהיא יוצאת דופן בכך שהאשכנזים נהגו כרמב"ם והספרדים כתוספות. הערה זו איננה מדויקת, שכן גם האשכנזים הנוהגים כרמ"א, שיטתם העקרונית היא שיטת תוספות, למרות שבאופן מעשי מספר הנרות זהה למספרם בשיטת הרמב"ם.

להבנת משמעותו המדויקת של ההידור, תיתכן משמעות מעשית להלכה. בשו"ת "כתב סופר" (אורח חיים סימן קלה) נשאל המחבר, מה דינו של אדם שאין לו די שמן להדליק את מספר הנרות הראוי לאותו יום. תשובתו הייתה, שדבר פשוט וברור הוא שאם אינו יכול להדליק את כל הנרות, ידליק רק נר אחד, כעיקר הדין. באבודרהם, לעומת זאת, מובאת תשובה בשם הרמב"ם:

"נשאל הרמב"ם ז"ל, מי שהדליק נר חנוכה ובירך עליו ואחר כך הדליק נרות אחרות, אם צריך לחזור ולברך או לא וכן פעם אחר פעם. והשיב, שזה העניין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר ברכות: אם כשהדליק נר חנוכה וברך עליו, הייתה כוונתו להדליק נרות אחרות, ברכה אחת לכולן. ואם בירך והדליק ואחר כך נזדמנו לו נרות אחרות להדליק - מברך בכל פעם".

מכך שהרמב"ם דן באפשרות שיוסיף נרות כמה פעמים באותו הלילה, מוכח שהוא סובר שניתן להדליק בבית מספר נרות שאינו לא כמספר היום ולא כמספר האנשים שבבית. זאת בניגוד לתשובת ה"כתב סופר". (אלא אם כן נסביר, שבכל פעם הוסיף נרות כמניין אותו הלילה, כנגד אדם נוסף הנמצא בבית, אך דוחק להסביר כך את דבריו).

על פי מה שהסברנו, מובן שה"כתב סופר", כאשכנזי, פוסק כתוספות, ולשיטתו יש שני הידורים נפרדים - הדלקה עצמית ומוסיף והולך. בהדלקת חלק מן הנרות לא משיגים אף אחד מן ההידורים, ולכן מסתפקים בעיקר הדין - נר איש וביתו והמדובר הוא באדם יחיד. כאשר ישנם מספר אנשים, פשוט שכל מי שיכול, ידליק נר אחד, ויקיים את רמת ה"מהדרין". ואילו הרמב"ם לשיטתו, שההידור בא לידי ביטוי בכך שיש יותר נרות, וגם כאשר לא מקיימים את ההידור בשלמות, הרי ככל שמוסיפים נרות ואפילו ברמה חלקית, מתקיים הידור מסוים.

יש מהאחרונים[4] שהבינו ברמב"ם, שכל אחד מדליק בעצמו את נרותיו ולא אחד עבור כולם, וכך גם המנהג, למרות שלכאורה לא כך היא פשטות לשון הרמב"ם. אלא שכך ניתן לדקדק בלשונו, שכתב:

"מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד...".

כלומר, החובה היא על הבית, וכל מה שכותב הרמב"ם בהמשך: "והמהדר את המצווה מדליק נרות כמניין אנשי הבית... והמהדר יתר על זה...", הכל מתייחס לבית, ולא לאדם המדליק. וכוונתו לומר, שבית - כלומר משפחה המהדרת - מדליקה כך וכך נרות. אבל מי מדליק - בכך לא עסק הרמב"ם כלל.

ראיה נוספת להבנה זו ברמב"ם ניתן למצוא באחד מכתבי היד של הרמב"ם (מסומן בהוצאת פרנקל באות ר), הגרסה היא: "המהדר על המצוות". גרסה זו ניתנת לביאור רק על פי ההסבר השני בביאור המושג "מהדרין" - שמהדר וחוזר אחר קיום המצוות. לפי גרסה זו, ודאי יותר מסתבר שכל אחד מדליק את נרותיו, שהרי הסיבה לריבוי הנרות היא חיבוב המצווה, שכל אחד רוצה להדליק בעצמו. כמו כן ניתן גם להבין את דברי הרמב"ם בדומה להסבר הר"ן (שההידור הוא בהוספת הנרות מדי יום), למעט הצורך בהיכר. יש לציין כי לפי הסבר זה האשכנזים אכן נוהגים כרמב"ם.

 

 

 

כל הזכויות שמורות   2001   לישיבת הר עציון

***************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL