ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

דין "פת הבאה בכיסנין" ופיצה / הרב דני וולף

 

 

א. הדין

 

ממסקנת הסוגיא   בברכות (מב.) (1) עולה שאדם האוכל פת הבאה בכיסנין פחות משיעור ש"אחרים קובעים עליו סעודה" מברך בורא מיני מזונות בראשונה ו'מעין שלש' אחריה. אם אכל יותר, מברך "המוציא" לפניה וברכת המזון אחריה.

 

ב. הגדרה

 

מהי הגדרת פת הבאה בכיסנין? נחלקו בכך הראשונים:

 

רבינו יונה (בשם ר"ח) - פת הממולאת בתבלינים ואגוזים. משמע שהבצק הוא בצק הרגיל לפת אבל מילאו אותו עם מיני מתיקה.

 

רש"י והרמב"ם - פת שנילושה עם מי פירות דבש ותבלינים.

 

השו"ע (ס' קסח) מבין שלדבריהם   טעם הדבש "ניכר" בפת אבל המים הם העיקר. הרמ"א חולק   וסובר שהדבש נותן את הטעם העיקרי לפת והמים טפלים לו.

 

ערוך בשם רבינו האי - פת חרבה שכוססין אותה, כעין קרקרים שלנו. האפיה דומה לפת או מצה רגילה אבל אופן האפיה   מיחד אותה לאכילה בכמויות קטנות.

 

בשו"ע בהגדרת פת הבאה בכיסנין   נפסק כמו כל הדעות לקולא, לפי הרמ"א הגדרת פת הבאה בכיסנין היא דוקא אם המילוי או הדבש הופכים להיות עיקר.

 

קימות מספר שאלות יסוד בדין פת הבאה בכיסנין:

 

1.   מה אופי הפשרה בדין הברכה   פעמים פת הבאה בכסנין מתנהגת   כמו לחם ולפעמים לא? ממ"נ או שהיא פת או שלא?

 

2.   צ"ע פסק השו"ע, מדוע פסק כמו כל הדעות?

 

3.   מדוע לא נפסק שירא שמים יצא ידי כולם? (שאלת רע"א) (2).

 

4.   הביאור הלכה (ס' קסח) כתב שאולי הדעות אינן חלוקות, לכאורה לפי מה שראינו כיצד יתכן הדבר?

 

התשובה לכל השאלות טמונה בהבנת מהות פת הבאה בכיסנין. בעצם פת הבאה בכסנין מבחינת צורתה ואופיה היא פת גמורה אלא כיון שרוב בני האדם אינם נוהגים לקבוע עליה סעודה אינה מחייבת בברכת המזון והמוציא, הואיל וברכות אלו אינם רק ברכת הלחם אלא   גם ברכות הסעודה.

 

כעת מובנת   הפשרה: בעצם פת הבאה בכסנין - פת גמורה, אלא שאינה מתפקדת כפת, ממילא במקרה של אכילה רגילה אינה חייבת בברכת המזון.   במדה ואוכלים כמות שקובעים עליה סעודה הרי אין סבה לא לברך המוציא וברכת המזון.

 

ג. ישום הדין

 

ע"פ עקרון זה מובן השוני בין פת הבאה בכסנין לבין סופגניות וכל דבר שאין לו צורת פת. בשני המקרים הללו חסר חלק מהגדרת "פת". סופגניות דרך הכנתן היא ע"י טיגון, ודברים שאין להם צורת פת נבדלים בצורתם החיצונית. בשני המקרים הללו חסרה ההגדרה האוביקטיבית של השם פת, וממילא אינם מחייבים   ברכת המזון, גם אם קבעו עליהם   סעודה. משא"כ פת הבאה בכסנין שמבחינה אוביקטיבית אינה חסרה כלום מהגדרת   "פת", חוץ מצורת אכילתה, ממילא אם אכל שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה חייב כמו פת. זאת הסבה שכל הראשונים בחרו להגדיר פת הבאה בכסנין כדברי מתיקה דבש שקדים ואגוזים, שדרכם לאכלם לטעמם המתוק אבל לא לשובע.

 

לאור זאת ניתן להבין   את   דברי השו"ע (ס"ק יז) שפשטידא הממולאת בשר, גבינה או דגים חייבת בברכת המזון (3). במילוי בשר אין פגיעה ביכולתה של ה"פת" להשביע אלא אדרבה הרי יש כאן רצון לעשות סעודה שלמה. ממילא אין סבה להפעיל דין פת הבאה בכסנין אלא דין   פת גמורה.

 

ג. דין פיצה

 

מדברינו יוצא שדבר כמו פיצה אינו "פת הבאה בכיסנין" בכלל, אבל נשמע יותר כמו פשטידא. לכאורה הוא עשוי להשביע, ורגילים לקבוע עליו אפילו סעודה רגילה של בוקר וצהרים. הגדרת "לחם" אינה דבר שתמיד קובעים עליו סעודה, לפעמים אוכלים לחם גם בלי קביעת סעודה. אם כן אין הבדל בין פיצה ללחם רגיל.

 

נחלקו הראשונים אם בפת הבאה בכסנין צריכים שיעור של אכילת סעודה קבועה (שבלי הלקט קנ"ט, אגור רי"ט) או אפילו סעודת ארעי - 4-3 ביצים כדי להתחייב בברכת המזון (הב"י) (4). במילים אחרות, האם "סעודה" היא רק דבר קבוע (בוקר צהריים) או שניתן לראות גם אכילת ארעי כסעודה. וודאי שפיצה נאכלת לסעודת ארעי ונ"ל אפילו לסעודה קבועה, ואם כן גם אם היתה פת הבאה בכסנין,   עדיין היתה מתחייבת בברכת המזון.

 

יתכן שקיימות סיבות נוספות לחיוב ברכת המזון על פיצה. בגמרא מפורש שאדם הרגיל לקבוע סעודה על כמויות גדולות חייב גם כשאכל   כמות ש"אחרים קובעים עליו". במקרה שקבע סעודה על כמויות קטנות מהרגיל נחלקו הרא"ש והראב"ד. הראב"ד מחייב ברכת המזון והרא"ש פוטר מכיון ש"בטלה דעתו אצל כל אדם". ניתן לחקור מה פשר הביטוי "בטלה דעתו": 1. האם יש הגדרה אוביקטיבית לסעודה או 2. ההלכה אינה מייחסת חשיבות לפעולות חריגות ומשונות. לכאורה הנפק"מ תהיה חולה וזקן (5). הביאור הלכה מעיר שבחולה וזקן (לכאורה ג"כ ילדים ואולי נשים) אם קבעו סעודה על שיעור קטן יותר חייבים בברכת המזון. באגרות משה כתב ג"כ שאין צורך בשיעור ד' ביצים אלא כל שאנשי המקום רגילים לאוכלו. לכאורה הגר"מ פיינשטיין ז"ל ג"כ סובר ש"בטלה דעתו" אינה הגדרה אוביקטיבית של סעודה. המגן אברהם כותב שלהשלים לשיעור סעודה מצטרפים גם דברים אחרים הנאכלים עם פת הבאה בכסנין. גם הגינת ורדים (כלל א', סכ"ד) סבור שהשיעור של ד' ביצים משתנה לפי סוג המאכל. לאור זאת, יתכן שהשאלה האם לברך ברכת המזון על אכילת פיצה שאין בה שיעור סעודה רגיל הינה מחלוקת אחרונים.

 

ה. ספק ברכת המזון וספק 'מעין שלש' מה עדיף?

 

מה הדין בספק חייב ברכת המזון, ספק חייב מעין שלש מה יברך.

 

הגינת ורדים (כלל א', סי' כד) טוען שיוצאים מהתורה חיוב ברכת המזון ב"מעין שלש" (ע"ע יביע אומר ח"ב ס' יב). לכאורה יש שוני אם אכל כדי שביעה שאז חיובו מה"ת וספק דאורייתא לחומרא או אכל פחות וכל חיובו מדרבנן. אולם לדעתו, גם כשקיים חיוב דאורייתא ניתן לצאת ידי חובה ב"מעין שלוש", ואם כן אין כאן ספק דאורייתא אלא ספק דרבנן. הגמרא בברכות(לז.) דנה במח' ר"ג וחכמים אם מברכים על שבעת מינים מעין שלש או ברכת המזון. כאשר נתנו לר"ע רשות לברך וברך מעין שלש, התנגד ר"ג וטען "עד מתי את מכניס ראשך בין המחלוקת". ר"ע השיב לו: "יחיד ורבים הלכה כרבים". מטענת ר"ע שאין הלכה כר"ג משמע שאילו היה כאן מקום להסתפק היה מקום לצאת ידי ספק ע"י ברכת המזון. יוצא שלכתחילה עדיף לברך ברכהמ"ז במקום ספק.   לכאורה אם צודק ה"גינת ורדים" - קיימת ברכה לבטלה. הרעיון שעומד מאחורי מסקנת הגמרא הוא שכאשר יש חיוב ברכה אחרונה וע"י ברכת המזון יוצא ידי חובתו, גם אם נניח שיש לו אפשרות ליפטר ע"י מעין שלש, לא סביר שמחמת זאת   יעבור על ברכה לבטלה, במיוחד כשמברך ברכת המזון כדי לצאת ידי ספק.

 

ו. מסקנה

 

למסקנה לדעתי יש כמה סיבות לברך ברכהמ"ז על כזית פיצה אפילו לא קבע, וכ"ש אם קבע סעודתו עליו.

 

1. פיצה מוגדרת כפת גמורה כיון שראוי ועומד לקבוע עליו סעודה ומוגדר כפשטידא ולא כפת הבאה בכסנין.

 

2. אם קבע סעודתו ניתן לסמוך על הראב"ד.

 

3. אפילו אין הלכה כדברי הראב"ד אולי הרא"ש רק ממעט אכילה חריגה אבל אם סעודתו בתחום הסביר אף הוא יודה שאם "קבע" חייב ברכת המזון.

 

4. אם בכל דברי יש לפחות ספק עדיף לברך ברכת המזון ואין איסור ברכה לבטלה כיון שבכל מקרה חייב ברכה מעין שלש. כאן צ"ע אם ספק חייב ברכת המזון וספק מעין שלש האם זה ספק דאורייתא לחומרא או כמו שאר ספק ברכה לקולא.

 

 

הערות:

 

(1) לפי הבנת רוב הראשונים, והשו"ע   סמ' קסח ס"ק ו,ז.

 

(2) עיין "אגרות משה" או"ח ח"ג סימן לב, ו"יביע אומר" ח"ב או"ח סי' יב שדנו בשאלה זאת.

 

(3) המ"א כתב שאפילו באכילת כזית, וכן הסכימו רוב האחרונים ע"ש במשנ"ב, ואע"פ שהט"ז חלק וסבר שהוא כמו פת הבאה בכסנין וחייב רק אם אחרים קובעים עליו סעודה).

 

(4) המשנ"ב (ס"ק כד שם) פסק   להחמיר כמו הב"י.

 

(5) עיין עירובין ל: לר' שמעון בטלה דעתו אצל רעבתן אבל לא חולה וזקן אבל בברכות לה: נאמר "בטלה דעתו" על מי שקבע סעודתו על פת, ובנזיר לו: על שיעור ביטול בתערובת. לכאורה שם יש הגדרה אוביקטיבית ואין דיני ביטול מיוחדים לקבוצה מוגדרת שאוכלת מהר יותר.

 

שבת שלום.

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון