ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

לזעוק ולהריע על כל צרה שתבוא

 

מאת הרב יאיר קאהן

 

 

  ליום י"ז בחודש מרחשוון נודעת משמעות הלכתית- ממנו ואילך מתחיל סדר התעניות על גשמים שלא ירדו.   וכך שנינו במשנת תענית (א, ד):   "הגיע שבעה עשר במרחשוון ולא ירדו גשמים - התחילו היחידים מתענין ג' תעניות".   הגמרא (יט, ע"א) מגבילה דין זה לנסיבות שבהן לא ירדו גשמים כל עיקר עד יום י"ז במרחשוון, "אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה, וזרעו ולא צמחו, אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו - מתריעין עליהן מיד".

 

  רש"י ותוספות (יח, ע"ב ד"ה מתריעין) מסבירים כי "מתריעין עליהן מיד" היינו ניהוג לאלתר של כל חומר תעניות האחרונות, שלגביהן נאמר כי "לילן כיומן" ובהן חלה חובת חמשת העינויים:   אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה וכו'.   הגיונו של דין זה מובן:   לאחר שזרעו את השדות, ירדו גשמים ברביעה ראשונה ופסקו, קיימת סכנה לכליונה של כל התבואה.   אבל במקרה שבו לא ירדו גשמים כל עיקר, התבואה אינה מגיעה למצב גורל עד לשלביה המאוחרים יותר של העונה, כאשר כל פירותיה עומדים בסכנת כיליון, ואז גוזרים תענית ציבור על כל חומרותיה.

 

  מו"ר הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל דייק בדברי הרמב"ם, והעלה כי שיטתו הפוכה בנקודה זו.   לדעת הרמב"ם, גוזרים תענית ציבור על כל חומרותיה דווקא כאשר יש מצב של העדר גשמים מוחלט.   לעומת זאת, כאשר ירדו מקצת גשמים ופסקו מלירד, אין נוהגים בעינויים הנוספים על אכילה ושתייה. שיטה זו טעונה הסבר.

 

  את חיוב התענית בעת צרה מבסס הרמב"ם על הפסוק שבספר במדבר (י, ט):

 

  וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני ה'

א-להיכם ונושעתם מאויביכם.

 

  לדעת הרמב"ם מצווה זו אינה מחייבת מעשה תרועה גרידא, אלא כוללת היא חיוב נוסף, של זעקה ותפילה.   וזו לשונו בכותרת שנתן להלכות תענית:

 

  מצוות עשה אחת והיא לצעוק לפני ה' בכל עת צרה גדולה.

 

  בגוף הלכות תענית מזכיר הרמב"ם את מעשה המצווה, ההרעה בחצוצרות, אבל ברור, מכל מקום, שמהות קיום המצווה היא בזעקה, וזעקה זו ביטוייה החיצוני הוא תרועת החצוצרות.   וכך כתב בריש הלכות תעניות (א,א):

 

  מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה.

 

  על בסיס זה מניח הרמב"ם (שם, הלכה ד) את החיוב שמקורו בדברי סופרים להתענות בעת צרה:

 

  ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור עד שירוחמו מן השמים.

 

  לשיטה זו אין לכאורה מקום להבחין בין סוגי הצרות השונים.   הפסוק "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם" נדרש בספרי:   "מלחמת שידפון ויירקון... מניין?   תלמוד לומר:   'על הצר הצרר אתכם', על כל צרה שלא תבוא על הציבור.

 

  אכן, ברמב"ם קיימת חלוקה ברורה בין סוגי הצרות.   בפרק הראשון מהלכות תעניות (א, ח) הוא כותב:

 

  תעניות אלו שמתענין על הצרות... ומותרין לאכול בלילה אף על פי שמתענין למחר חוץ מתעניות המטר כמו שיתבאר.

 

  הווי אומר:   בתעניות המטר, בניגוד לשאר תעניות על הצרות, מתחילה התענית כבר בלילה.   וכן כתב בפרק השלישי (ג, יא):

 

  כל תעניות שגוזרין הציבור בחוצה לארץ אוכלים בהם בלילה ודיניהם כדין שאר התעניות.   שאין גוזרין על הציבור תענית כגון צום כיפור אלא בארץ ישראל בלבד ובגלל המטר.

 

  מדברי הרמב"ם עולה כי האיסורים ה"מוספים" על אכילה ושתייה, דוגמת רחיצה וסיכה, חלים רק בתענית על המטר, ולא בתענית שנקבעה על שאר צרות.

 

  בריש הפרק השני מהלכות תעניות מונה הרמב"ם רשימת צרות שהתרחשותן מחייבת קביעת תענית:

 

  אלו הן הצרות של ציבור שמתענין ומתריעין עליהן:   על הצרת שונאי ישראל לישראל, ועל החרב, ועל הדבר... ועל המטר.

 

  בהמשך (הלכות טו-טז), מוסיף הרמב"ם ומפרט:

 

  על המטר כיצד?   הרי שרבו עליהן גשמים עד שיצרו להן - הרי אלו מתפללין עליהן... תבואה שצמחה ונמנע המטר והתחילו צמחים ליבש, הרי אלו מתענין וזועקין עד שירדו גשמים או עד שייבשו הצמחים.

 

  נשוא הלכה אחרונה זו הוא אותן נסיבות שהוזכרו בריש דברינו, על תבואה שהחלה לצמוח לאחר שירד מטר, אלא שזה פסק מלירד.   לעומת מציאות זו, פותח הרמב"ם את הפרק השלישי מהלכות תעניות בתיאור מציאות שבה אין גשמים כלל:

 

  הרי שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחילת ימות הגשמים, אם הגיע י"ז במרחשוון ולא ירדו גשמים - מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענות שני וחמישי ושני וכל התלמידין ראויין לכך.

 

  מו"ר הגרי"ד זצ"ל למד על מהות של שתי הלכות אלה ממיקומן בדברי הרמב"ם:   צרת גשמים שהחלו לירד ופסקו מלירד מוקמה בפרק השני, בכלל שאר הצרות דוגמת חרב, דבר, שידפון ויירקון, צרות שמתענין עליהן לאלתר.   לעומת זאת, דין גשמים שלא ירדו כל עיקר מתחילת ימות הגשמים מובא בפרק השלישי, ורק בו פורט סדר התעניות החמור.   חילוקו של הרמב"ם בין דין גשמים שלא ירדו כלל לבין דין גשמים שירדו ופסקו מלירד, אומר איפוא דרשני!

 

  בריש הלכות תעניות (פרק א, ב-ג) מסביר הרמב"ם את מקור החיוב לזעוק ולהריע:

 

  ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזהו שיגרום להסיר הצרה מעליהם.   אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית - הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות.   הוא שכתוב בתורה:   "והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי", כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהיא "קרי" אוסיף לכם חמת אותו קרי.

 

  בבואו להגדיר את הצרות שהופעתן מחייבת זעקה ותרועה נוקט הרמב"ם בביטויים חדים וברורים שעניינם השגחת ה' על ברואיו.   כביכול, דופק הקדוש-ברוך-הוא על דלתות לבנו ומבקש "שובו שובו מדרכיכם הרעים".

 

  בשעה שאין הגשמים יורדים כל עיקר, הבעיה היא במישור שונה לחלוטין, ומכאן הצורך בתגובה שונה לחלוטין.   בפרשת עקב (דברים יא, י-יב) נאמר:

 

  כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק.   והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת, למטר השמים תשתה מים.   ארץ אשר ה' א-להיך   דרש אתה תמיד עיני ה' א-להיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.

 

  בפסוקים אלה באה לידי ביטוי ייחודיותה של ארץ ישראל, שבה מורגשת השגחת הקב"ה באופן ברור ותמידי, שאחד מביטוייה הוא ירידת המטר.   מו"ר הגרי"ד זצ"ל למד מכאן כי העדר גשמים - אות וסימן הוא לריחוק השכינה.   כאשר לא יורדים גשמים כל עיקר - הכל יבש, אין קול משמים, ואין עונה.   מצב מעין זה אינו בכלל אותם מצבים של מלחמה, כאשר באים אנו מלחמה בארצנו על הצר הצורר אותנו.   צרת המלחמה היא ביטוי להשגחת השם, לתגובה מצדו.

 

  לא כן העדרם המוחלט של הגשמים המבטא, חלילה, מצב של הסתר פנים.   ממילא, חיוב התענית על העדר הגשמים ואופייה שונה תכלית שינוי מזה הנוהג עם הופעת צרות המלחמה והדבר, השידפון והיירקון ושאר צרות.   אב הטיפוס במקרה זה הוא צום תשעה באב, שמציין את ריחוק השכינה המסתירה את פניה.

 

  בעת האחרונה היינו עדים, אמנם, לירידת גשמים, אך צרה רודפת צרה.   מוטלת עלינו חובה להעריך נכון את המאורעות ולבחון את משמעותם הרוחנית.   ההשגחה, כביכול, משחרת לפתחנו, דופקת על דלתותינו - דפיקות כואבות ומזעזעות - ותובעת מאתנו "שובו אלי ואשובה אליכם".   התחלנו בזעקה ותרועה, ועלינו להתמיד בכך.   מי יתן ובזכות ההרעה בחצוצרות, התפילה והזעקה, נזכה לראות בהתגשמות סופו:   "ונזכרתם לפני ה' א-להיכם ונושעתם מאויביכם".

 

 

יצא לאור בעלון שבות מס' 5 עמ' 109-107.

 

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון