ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

חינוך למצוות / הרב בנימין תבורי

 

התנא בקידושין דף כ"ט ע"א קובע:   "כל מצוות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות;   וכל מצוות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין".   הגמרא שם מביאה תוספתא המבארת מהם החיובים שאב חייב כלפי בנו:   "האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות וי"א אף להושיטו במים".

 

מעניין הדבר, שהברייתא לא הזכירה שישנו חיוב על האב לחנך את בניו לקיום מצוות.   ייתכן   שלא הזכירו עניין מיוחד של חינוך למצוות, היות שהבינו שזה חלק מהמסגרת הכללית של החיוב ללמדו תורה.   ושמא ניתן לומר, שכאן דנו רק על חיוב האב כלפי הבן, ואילו בעניין חינוך הבנים למצוות החיוב יחול אולי גם על האם, ואולי חיוב זה הוא גם כלפי הבנות. נדון כאן בסוגיות הש"ס הדנות בחיוב ההורים בחינוך ילדיהם למצוות ובחיוב קטנים למצוות.

 

המשנה במסכת נזיר דף כ"ח ע"ב אומרת:   "האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האישה מדרת את בנה בנזיר".   ומדייקת הגמרא:   "איש אין, אבל אשה לא.   מאי טעמא, רבי יוחנן אמר הלכה היא בנזיר".   כלומר, הלכה למשה מסיני שרק איש מזיר את בנו ואין האשה מזירה את בנה.   וממשיכה הגמרא:   "ורבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש כדי לחנכן במצוות".   לדברי ר' יוחנן, אין לדון מכאן לשום הלכות אחרות, היות שכאן ההלכה קובעת רק דין מקומי בנזיר.   לדברי ריש לקיש הרי אפשר לדייק מכאן שאיש חייב לחנך את בנו במצוות, אך אין חיוב על האב לחנך את בתו למצוות.   עוד אפשר לדייק, שאיש חייב בחינוך הבן, אך אין חיוב על אישה לחנך את בנה למצוות.   הגמרא אומרת בפשטות, שהחיוב המוטל על האב לחנך אינו אלא חיוב דרבנן.

 

אמנם, ייתכן שהדברים האמורים כאן הם רק לדעתו של ריש לקיש, ואילו רבי יוחנן חולק עליהם לגמרי וסובר שישנו חיוב על האם, וכן שחייבים לחנך אף את הבנות למצוות.   אך כשהמאירי ובעלי התוספות הקשו מסוגיא זו ודנו בה בהקשר למקורות אחרים הם לא העלו אפשרות זו, ונראה שהם הבינו שאין מחלוקת ורבי יוחנן מסכים לריש לקיש, ואם אין סיבה הכרחית, לא נרבה במחלוקות.

 

המשנה במסכת יומא דף פ"ב ע"א אומרת:   "התינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים בשביל שיהיו רגילים במצוות".   הגמרא דנה באיזה גיל חייבים לחנך בנים ובנות בזה.   תוספות במסכת נזיר דף כ"ח ע"ב ד"ה "בנו אין בתו לא" והתוספות הישנים ביומא שם, מקשים שיש כאן דין מפורש שיש חיוב חינוך כלפי בנות, וזה סותר את הגמרא בנזיר.   התוספות בנזיר אינם מתרצים, אלא אומרים:   "וצריך לחלק בדבר".   היה מקום לפרש שתוספות התכוונו שיש חיוב חינוך רק לגבי יום הכיפורים, ואילו בכל המצוות האחרות אין חיוב חינוך לבנות;   אך התוספות הישנים מבארים שהכוונה היא שרק בעניין נזיר אין חיוב לחנך בנות, אבל ודאי בשאר מצוות חייבים בחינוכן.   המאירי בנזיר מסביר יותר את הדברים באמרו שחינוך הבנות שייך רק במצוות שיש בהן חיוב, אבל אין חיוב לחנכן במצוות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו.   לפי שיטה זו, יש חיוב חינוך גם כלפי בנים וגם כלפי בנות, אך בבנים החיוב כולל גם חינוך למצוות כמו נזירות וכדומה.

 

במסכת עירובין (דף ב' ע"ב) הוזכרו כמה מצוות שקטן חייב בהן, כגון:   סוכה, לולב, ציצית ושופר.   וזה לשון התוספתא כפי שמובאת בסוכה (דף מ"ב ע"א):   "ת"ר קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר - אביו לומדו תורה וק"ש".   אך אין מפורש שם שאביו (או אמו) חייב לחנכו במצוות אלה. בעניין של תפילין כתוב שאביו חייב ליקח לו תפילין אך אולי זה מקרה חריג.   מובן, שגם בעניין לימוד תורה הגמרא הזכירה שחייב האב ללמדו.   היה מקום לומר שזה אינו נכנס לנושא של חינוך למצוות, אלא לחיוב דאורייתא של "ולמדתם אתם את בניכם" הנזכר בקידושין דף כ"ט ע"א.   אך יותר נראה לי שכאן מדובר על לימוד התורה כחינוך למצוות תלמוד תורה, וזה אינו דין חריג יחסית לשאר המצוות הנזכרות בברייתא.   ראייתי היא מהמשך הדיון בסוכה דף מ"ב ע"א.   הגמרא שם שואלת מה היא תורה ומשיבה:   "תורה צוה לנו משה".   אילו היה מדובר כאן על החיוב דאורייתא ללמדו תורה,   הייתה נוצרת סתירה עם הסוגיא בקידושין, המגדירה אחרת את תוכן החיוב.   אלא, מכאן רואים שמדברים על לימוד תורה במסגרת חינוך למצוות, ולכן שואלת הגמרא מהי הדרך לחנכו בזה.   גם בקשר לק"ש לא ברור כאן שמדובר על חיובו המיוחד של האב לחנכו לזה.   פשטות הדברים אולי כך היא, אך שיטת רש"י בברכות (דף כ ע"א, ד"ה "קטנים") ברורה, שאין חיוב על האב לחנכו בק"ש.   גם תוספות שם, החולקים על שיטת רש"י, מביאים דיוק עקיף כדי להוכיח שאביו חייב בחינוך לק"ש, ואינם מוכיחים מפשטות הדברים.   נראה, ששניהם הבינו שהחיוב של ק"ש הנזכר בסוכה (מ"ב ע"א) קשור לעניין ת"ת כחינוך למצוות וכנ"ל.

 

הרמב"ם מביא את כל המצוות הנזכרות בתוספתא (ומוסיף עוד דוגמאות כאכילת מצה), כל אחת במקומה הפרטי, ותמיד מוסיף את הביטוי "כדי לחנכו במצוות".   למשל, בהלכות לולב פרק ז' הי"ט הוא פוסק:   "קטן היודע לנענע חייב בלולב מדברי סופרים כדי לחנכו במצוות";   וכך אף בהלכות ק"ש פרק ד' ה"א:   "ומלמדים את הקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה כדי לחנכן במצוות".   בכל אופן, הוא לא כותב במפורש האם החיוב הוא על האב (אולי על האם?), אך ודאי שלדעתו אלה מצוות שקטן חייב בהן.   המאירי מפרש בכל אלה שהכוונה היא שהאב חייב לחנכו "מתוך חינוך".

 

כמו כן, לא נזכר כאן חינוך להזהיר קטנים מלעבור על לאווין.   תוספות בנזיר (שם) וביומא (שם) עמדו על זה, ושאלו - הרי קטן שאוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו, וא"כ איך ייתכן שנתחייב לחנכו?   תירוץ אחד של תוספות הוא, שהאב הוא היחידי המחויב בחינוך (משמע שאין האם חייבת), וא"כ הוא לבד מחויב להפרישו מאיסורים.   תירוץ שני הוא, שהחיוב לחנך הוא רק לקיים מצוות עשה אך אין חיוב חינוך (ואפילו מדרבנן) להזהיר קטן מלעבור על לאווין.   לפי דעה זו, ייתכן שיש חיוב חינוך גם על בית דין, אך כמו שהאב אינו מחויב להפרישו מאיסורים, כך אין בי"ד מחויב.   אך נראה תמוה שיש עניין חינוך רק בקיום מצוות עשה ולא בלאווין.   כנראה, הם הבינו שחינוך הוא מושג של הרגל בקיום מצוות (כמו חינוך כהן גדול), וזה לשון רש"י בסוכה (דף כ' ע"ב ד"ה "מדרבנן"):   "שהזקיקו להרגיל את הקטן למצווה שהוא ראוי לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצוות".

 

יש עוד תירוץ לקושיא זו בדברי התוספות ד"ה "ש"מ" (שבת קכ"א ע"ב).   שם דנים התוספות איך ייתכן שבי"ד אינו מצווה להפריש קטן האוכל נבלות, הרי יש חיוב חינוך, ומתרצים שמדובר בקטן שלא הגיע לכלל חינוך, אך בקטן שהגיע לכלל חינוך בי"ד מחויב לחנכו, וכל שכן להפרישו מאיסורים.   לפי דעה זו, חל חיוב חינוך גם על בי"ד, והחיוב כולל גם חינוך להיזהר מלאווין, בניגוד לדעות האחרות בתוספות בנזיר וביומא.

 

שיטת הרמב"ם בזה היא, שאין בי"ד מצווין להפריש את הקטן מאיסורים, אך מצווה על אביו להפרישו "כדי לחנכו בקדושה" (הל' מאכלות אסורות פרק י"ז הכ"ח).   הרמב"ם שם מוסיף מקור לזה מהפסוק "חנך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו').

 

נדון כעת בשאלה האם גם האם מחויבת בחינוך הבנים.   במעשה של הלני המלכה (סוכה דף ב' ע"ב), מסופר שחכמים נכנסו לסוכתה של הלני ולא העירו לה כלום באשר להכשר סוכתה (יש לזה השלכה על הלכות סוכה וע"ש).   בסוף אומרת הגמרא, שהיא דקדקה אפילו במצוות דרבנן, ובוודאי דאגה שגם בניה הקטנים (המחויבים רק מדרבנן, מטעמי חינוך) ישבו בסוכה כשרה.   רעק"א בגליון הש"ס שם מקשה, שהרי היא פטורה גם מדרבנן בחינוך הילדים למצוות?   נראה, שרעק"א הבין שאין מחלוקת בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש (בסוגיא בנזיר), ושניהם מסכימים שאין חיוב על האם לחנך את הילדים.   הוא גם לא הבדיל בין ענייני נזירות ומצוות שאינן חיוב לבין מצוות חיוביות.   אמנם, המאירי בנזיר קבע שאם אין אב, האם חייבת בחינוך. הוא גם מבאר, שגם האב וגם האם מחויבים להפריש בנם האוכל נבלות.   שיטת התוספות שהבאנו למעלה הבדילה בין נזירות לבין מצוות אחרות רק בחילוק בין חינוך בנים לבנות, אך כנראה לא הבדילה בעניין חיוב האם ואף תפסה שאין האם חייבת בכלל בחינוך הבנים.   הנצי"ב ב'מרומי שדה' מרחיב את חיוב האם (יותר מהמאירי), ואומר בפשטות שהאם חייבת לחנך את הילדים במצוות שבהן יהיו מחויבים כשיגדלו (משמע אפילו במקום האב).

 

יש כמה ראיות אחרות מדיוקים ומאמרות בודדות בקשר לחיוב האם.   רש"י בחגיגה (דף ב' ע"א) אומר, שחכמים הטילו חיוב על האב ועל האם לחנכו למצוות.   תוספות בעירובין (פ"ב ע"א) עומדים על הדין שקטן יוצא בעירוב אמו.   תוספות מקשים: הרי אין מערבים אלא לדבר מצווה?   בתירוצם השני, מחדשים תוספות שבקטן 'איכא מצווה לחנכו', ומשמע שהאם חייבת בזה.   האחרונים גם הביאו את דברי התוספות בפסחים (דף פ"ח ע"א) ד"ה "שה" כהוכחה לכך שיש חיוב לחנך גם את הבת.

 

הגמרא אומרת בכמה מקומות במפורש שחיוב הקטנים הוא רק מדרבנן.   מעניינים דברי בעל ה'משך חכמה' על הפסוק "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" (בראשית י"ח, י"ט).   הוא כותב:   "הנה חינוך מצווה לבנים במצוות עשה לא נזכר רק עשה דולמדתם אתם את בניכם הוא בתלמוד תורה, ואמרו בנזיר כ"ט שהאב חייב לחנך בנו במצוות ואין האשה חייבת לחנך בנה במצוות.   פירוש, דהווי כמו מצוות עשה של ת"ת שהאישה פטורה".   נראה, שתפיסתו היא שחכמים הרחיבו את המושג של תלמוד תורה וחייבו גם חינוך למצוות.   אם כן יוצא שהחיוב הוא רק על האב ורק כלפי הבן (כמו במצוות תלמוד תורה).   לאור זה, אולי יובן למה לא הוזכר חינוך בין החיובים שהאב חייב לבנו (במסכת קידושין): חינוך נחשב הרחבה מדרבנן וחלק מחיוב תלמוד תורה.

 

בהמשך דבריו אומר ה'משך חכמה' שמקור מצוות חינוך הוא מהפסוק הנ"ל (כנראה רק מדרבנן) ולכן האב חייב לחנך גם את בתו (כלשון הפסוק "אשר יצוה את בניו ואת ביתו").   אין כאן שום דיון האם גם האם מחויבת.   הוא גם מעיר, שהפסוק שהרמב"ם הביא בסוף הלכות מאכלות אסורות ("חנוך לנער") אינו אלא אסמכתא.   (הרמב"ם הביאו רק כשדיבר על הפרשה מאיסורים ולא על חינוך למצוות.)

 

 

 

סיכום:

 

1. מדרבנן, ודאי שהאב חייב לחנך את בנו למצוות.   ייתכן שהוא חייב רק לחנכו למצוות עשה (דעה אחת בתוספות);   דעות אחרות סוברות שחייב גם להפרישו מאיסורים (דעה אחת בתוספות, ושיטת הרמב"ם).

 

2. האב חייב לחנך את בתו לקיום מצוות שתתחייב בהן לכשתגדל.   בש"ס מצאנו דיון בזה רק על חינוך לצום ביוה"כ.

 

3. האם חייבת לחנך את בניה: לפי דעתו של המאירי - רק אם אין אב; מלשונם של רש"י (חגיגה דף ב' ע"א) ותוספות (עירובין דף פ"ב ע"א) משמע שנשים חייבות בחינוך הילדים אפילו אם יש אב.   בין האחרונים, רעק"א והמג"א הבינו שאין חיוב על האם כלל, אך הנצי"ב חשב שבוודאי יש עליה חיוב לחנך את הקטנים למצוות.

 

 

 

ק: בית מדרש וירטואלי. חינוך למצוות

 

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

   GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון