ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

קשר עניבה (1)

מאת הרב ברוך גיגי

[מאמר זה הופיע בדף קשר שבת פרשת ויקהל כ"ב אדר א' תשנ"ז, גליון מס' 590.]

 

 

נחלקו תנאים בשבת קי"ג. ובפסחים י"א.:

 

"חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו, רבי יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו"

 

ומבואר שם שרבי יהודה וחכמים נחלקו אם עניבה קשירה היא או לא, ולחכמים שאינה קשירה, אין לאסור אפילו מדרבנן, דעניבה בקשירה לא מיחלפא.

 

וכך הם דברי הרמב"ם:

 

"העניבה מותרת לפי שאינה מתחלפת בקשירה, לפיכך החבל שנפסק מקבץ שני קצותיו וכורך עליו משיחה ועונב עניבה"   (הל' שבת פ"י, הל' ה).

 

בדברינו ננסה לעמוד על יסודות המחלוקת בענין עניבה, לאחר שנעמוד על יסוד מלאכת קושר בשבת.

 

כמה יסודות למלאכת קושר?

 

נחלקו הראשונים אם מלאכת קושר בנויה על יסוד אחד - קיימא - וכל קשר שהוא קשר של קיימא, דהיינו שאין תוכניות להתירו חייבים עליו (2), (רש"י, הרא"ש ועוד), או שהמלאכה בנויה על שני יסודות - קיימא ואומן - דהיינו שכל קשר של קיימא ומעשה אומן חייבים עליו, ואם חסר יסוד אחד אין בקשר זה איסור תורה (רי"ף, רמב"ם).

 

מחלוקת זו קשורה, כנראה, להגדרת המלאכה, לרש"י וסיעתו נראה שקושר הוא יסוד החיבור, ולכן הצירוף של שני קצוות ביחד על ידי הקשר חייב להיות של קיימא, כי רק בזה ניתן לראות חיבור, ואם הוא חיבור זמני שעשוי להתירו אינו חיבור לענין זה. אך, לדעת הרמב"ם שקושר בנוי על שני יסודות, יש לומר שהיסוד הוא החיבור ונלווה אליו גם מעשה הקשר עצמו,שצריך להיות קשר אומן, דהיינו שיש חשיבות באיכות עשיית הקשר.

 

ומעתה, כשאנו באים לדון בענין עניבה אי הויא קשר או לא, יש לנו לבחון את שני הדברים הנ"ל. לרש"י וסיעתו, שיסוד הקשר הוא החיבור, יש להבין אמאי עניבה אינה קשר, והלא גם עניבה יכולה להיות בלא תכנית להתיר אותה, ואף על פי כן סבורים חכמים שהיא מותרת. אמנם לרי"ף ולרמב"ם היה מקום לומר שעניבה לא עונה על היסוד של מעשה אומן ולכן אינה אסורהמן התורה, ואפשר שאף מדרבנן אין לאוסרה משום דעניבה בקשר לא מיחלפא, ועיין להלן.

 

ביאור שיטת רש"י

 

נדון תחילה בשיטת רש"י. נראה שהגדרת חיבור אינה רק פונקציה של תוכנית האדם להתיר את הקשר, אלא גם של טיבו של הקשר עצמו, ואפילו לשיטה זו, יתכן ואף שאין תכנית להתיר את הקשר לא יוגדר כחיבור. וכדחזינן במשנה ריש פרק ט"ו:

 

"רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבים עליו".

 

וברש"י שם:

 

"ואפילו עשאו לקיימא".

 

וכיון שהקשר הזה שאפשר להתירו בידו אחת, מפקיע שם חיבור, אף על פי שאין תכניות להתירו, ברור שיש צורך להגדיר חיבור בגורם נוסף. בגמרא נתלבטו בדעתו של ר' מאיר, מהו הגורם שמפקיע מן הקשר הנ"ל את שם ה"חיבור":

 

"טעמיה דרבי מאיר משום שיכול להתירו באחת מידיו (ואם כן אף עניבה נמי), או דילמא טעמיה דר' מאיר משום דלא מיהדק (ועניבה מהודקת היא), תיקו"   (שבת קי"א:).

 

ופירוש הדברים שהשאלה העיקרית, האם השליטה על התרת הקשר בלא קושי כלל, מפקיעה את שם החיבור, או שמא זה עצמו אינו פוגע בחיבור, אם רק אינו מתכנן לעשות זאת, ורק אם הקשר מצד עצמו אינו מהודק, שהרי רק מפני זה אפשר להתירו בידו אחת, ולפיכך, אין כאן חיבור מהותי. וספק הגמרא היה לענין קשר עניבה, האם ר' מאיר מחייב בו או לא, דלפי טעם השליטהעל הפתיחה, ר' מאיר אמור להתיר אף עניבה שאינה קשר, ולפי הטעם ההידוק, עניבה מהודקת, וחייבים עליה, וסלקא בגמרא בתיקו.

 

וצריך עיון מהי סברת חכמים החולקים על ר' מאיר, וסוברים שאף קשר שניתן להתירו בידו אחת חייבים עליו, ואם כן קל וחומר שעניבה צריכה להיחשב כקשר לשיטתם, שהרי גם מהודקת, ויכולת הפתיחה אינה בעיה לשיטתם, ואם כן עניבה עדיפה מקשר שמתירו בידו אחת. וזה מה שגרם לריטב"א ולרי"ד לטעון שר' מאיר במשנתנו   לא בא לחלוק על חכמים אלא לפרש דבריהם,ולדעתם, חכמים שמתירים בעניבה קל וחומר שיתירו בקשר שיכול לפתחו בידו אחת, והיינו שהם סבורים שמחלוקת ר' מאיר וחכמים היא: לחכמים יכולת השליטה על פתיחת הקשר פוגמת בחיבור ולר' מאיר יש ספק בש"ס האם השליטה על הפתיחה או נקודת ההידוק קובעות ומגדירות את החיבור.

 

אך, רוב הראשונים חלקו עליהם וסברו שלחכמים אף קשר שיכול להתירו באחת מידיו חייבים עליו, וכן הלכה, ומכל מקום סברו שעניבה אינה קשר, ואף בזה קיימא לן הכי, וצריך עיון בסברת חכמים בזה.

 

ואשר נראה בסברת חכמים הוא דעניבה גרועה מקשר הואיל ואזלינן בתר כונתו ולא בתר יכלתו למעשה להתיר את הקשר. דהיינו יכולת טכנית להתיר את הקשר אינה פוטרת וע"כ בקשר שיכול להתירו ביד אחת חייב אך בעניבה הואיל והתרת הקשר נמצאת בעשייתו, "חורבנו נמצא בבניינו", בטלה דעתו של קושר והוי הקשר כמותר ועומד (3).

 

ספק הגמ' לדעת ר' מאיר, האם מדין שליטה או מדין רפיון הקשר ונ"מ לעניבה אינו מקבל, כמובן, גישה זו שהרי ע"פי תפיסתנו בעניבה יש היתר עצמאי הנובע מחורבן הקשר4. בהתאם יש ללמוד גם אליבא דר' יהודה האוסר עניבה - הואיל והשתא הוי קשר - חייב.

 

ביאור שיטת הרי"ף והרמב"ם

 

לדעת הרי"ף והרמב"ם שבכל קשר יש שני יסודות: מעשה אומן וקיימא, יש להסביר את המחלוקת בענין עניבה בשני אופנים: א. עניבה אינה חיבור. ב. עניבה אינה מעשה קשר, ולרבי יהודה שמחייב בעניבה, אפשר שהוא סבור שקושר הוא רק חיבור, ולכן חייב בעניבה אף שאין זה מעשה קשר, ולפי זה יתחייב בקשר של קיימא שאינו אומן (וכשיטת רש"י אליבא דחכמים). אךאפשר שהוא סובר שאכן עניבה נחשבת מעשה קשר ויש לחייב עליה.

 

ונראה ששאלה זו אם עניבה נחשבת מעשה קשר או לא, תלויה במחלוקת האמוראים בערובין צ"ז. אם עניבה כשרה בתפילין או לא, ומשמע שם שאפשר שאף לרב יהודה שסובר שעניבה קשירה מעלייתא היא בשבת, יסבור שעניבה פסולה בתפילין, וזה אפשרי אם נסבור שהיא בעיה ייחודית מצד הלכות תפילין דקשר של תפילין הלכה למשה מסיני, או בגלל שאלה של הגדרת מעשה קשר,ובתפילין בעינן מעשה קשר ולכן עניבה פסולה, אך בשבת בעינן חיבור ולכן חייב. ומאידך אפשר שגם רבנן שמתירים עניבה בשבת יסברו שעניבה כשרה לתפילין, ואכן נראה שזו סברת אביי בעירובין שם, ומשתמע ממנו שרוצה לטעון שעקרונית עניבה כשרה בתפילין, אף על פי שהיא מותרת בשבת. אמנם לרבי יהודה אין זה פתרון טוב לענוב תפילין שמצאן בשבת שהרי לשיטתוחייבים על עניבה. ועיין מאירי שם שהביא שתי דעות להלכה אם עניבה כשרה בתפילין או לא ואף למאן דפוסל כתב שם הטעם מפני שקשר של תפילין הלכה למשה מסיני, ואם כן סבור הוא שעקרונית עניבה יכולה להיחשב מעשה קשר (וגם בתפילין לולא ההלכה למשה מסיני, והיינו אפילו אליבא דרבנן דקיימא לן כוותייהו).

 

היתר לכתחילה?

 

בהנחה שעניבה נחשבת מעשה קשר, יש להקשות למה התירו חכמים לקשור עניבה בשבת, והלא כיון שיש כאן מעשה קשר, הלא היה להם לאסור לפחות מדרבנן, בין אם נאמר שהם סבורים שעניבה היא קשר של קיימא ורק אינה מעשה אומן אף על פי שהיא מעשה קשר שיש לאסור מדרבנן, ובין אם נאמר שהם סבורים שאין זה קשר של קיימא והיא מעשה אומן, אלא אם כן נטען שגם חיבוראין כאן וגם מעשה אומן אין כאן, ודוחק, לומר שיש כאן שתי נקודות מחלוקת בענין עניבה בין חכמים לרבי יהודה.

 

אשר על כן, נראה שאף לשיטת הרמב"ם לא מדובר בשני יסודות שוים, שכששניהם קיימים, יש חיוב חטאת, וכשאחד מהם קיים - יש איסור דרבנן, וכששניהם לא קיימים מותר. נראה לענ"ד, שיש יסוד אחד דומיננטי והוא יסוד החיבור והקיימא, ומעשה אומן הוא יסוד נלווה, ומהווה תנאי לחיוב. ולכן, אם יש קיימא ואין אומן זהו מעשה מלאכה מדרבנן, אך אם יש אומןואין קיימא אין זה מעשה מלאכה, אלא איסור דרבנן גרידא, ואפשר שהוא גזירה אטו של קיימא, והדברים מדוייקים מאד בשיטת הרמב"ם פרק י' עיין שם. שתחילה הביא דין קשר קיימא ואומן, קיימא ואינו אומן, לא קיימא ולא אומן, ואילו דין אומן ואינו קיימא הביא בנפרד, ומוכח כדברינו. ובדברינו אלה גם יוסבר ההיתר לקשור קשר לצורך מצוה, שהותר רק באומןואינו קיימא ולא איפכא, והיינו נמי כפי שהסברנו שאינו דומה חיסרון אומן לחיסרון קיימא.

 

ולפי זה יוסבר גם כן ההיתר לענוב, שאף על פי שעניבה היא מעשה קשר אין לאוסרה מדרבנן מפני שאנו רואים בעניבה פגם של חיבור שכיון ש"חורבנו נעוץ בבניינו" יש פגם בחיבור זה ביסודו, וגרע מקשר שאינו של קיימא שיש לאוסרו לפחות מדרבנן, מפני שהוא קצת של קיימא יש לגזור אטו של קיימא לגמרי, אבל בעניבה כיון שהחיבור פגום ביסודו, לא מיחלף בקשרשל קיימא, ויש להתירה לגמרי, כלשון הגמרא דעניבה בקשירה לא מיחלפה, ודו"ק.

 

נפקא מינות

 

לאור כל הנ"ל יש לעיין בשתי נקודות לענין אגד לולב, דאף על פי שקיימא לן שלולב אין צריך אגד, מכל מקום למצוה מן המובחר צריך לאגוד, וכתב רש"י בסוכה ל"ג:

 

"שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגד, והאוגדן כאגודה של ירק לאו אגד הוא וכו'".

 

ויש לעיין לדידן דעניבה לא קשירה היא, אם יש לנו להעדיף קשר על עניבה, דשמא לענין לולב די במעשה עניבה, לפחות, למ"ד שעניבה כשרה בתפילין. או שמא נאמר שאף שעניבה כשרה בתפילין, חלוק אגד לולב מתפילין, דבתפילין היסוד הוא מעשה הקשר, ואפשר שאף עניבה נחשבת קשר לענין זה, אך באגד דלולב בעינן חיבור הג' מינים על ידי האגודה ועניבה אינהחיבור. מדברי השו"ע סימן תרנ"א נראה שמעדיף קשר רגיל ולא עניבה.

 

עוד יש לדון אם רוצה ביום טוב לאגוד את הלולב, שבקשר ממש אסור, אם יש להעדיף עניבה על פני כריכה בעלמא (כאגודה של ירק - עיין בגמרא שם), או שאין הבדל בין עניבה לכריכה, ומצאנו ברי"ף שכתב שאוגדו כאגודה של ירק או עונבו, ומשמע מדבריו שאין העדפה, ומתאים לשיטתנו שגבי לולב בעינן חיבור, ועניבה לא עונה על הצורך. אך מן המשנה ברורה סימןתרנ"א משמע שעדיף עניבה, ואפשר שהוא סובר שעדיין יש יתרון בחיבור של עניבה, או שמא שהוא רק מפני טעם טכני, וכדברי רש"י שם על קושיית הגמרא "וליענבינהו מיענב - דהכי מקיים טפי", ולכן עדיפה עניבה מפני שמחזיקה מעמד יותר מן הכריכה, ולא מפני שזה קשר וזה אינו קשר, וצ"ע.

 

 

 

1   הגדרת עניבה: כל סוג של קשירה שנועץ בתוך המעשה את המפתח להתרתו.

2   מקוצר היריעה לא נעסוק במסגרת זו בהגדרות רבות שנקבע בתוך המאמר, ונסתפק בהצגת הדברים באופן היותר נראה. לדוגמה - בהגדרת קשר קיימא אם הוא צריך להיות לזמן מוגדר או לא, עיין באריכות בית יוסף ריש סימן שי"ז. כאן נקטנו "שאין תכניות להתירו", כי כך נראה לנו יותר פשוט הענין ואכמ"ל.

3   עפ"י הסבר זה חשוב לציין כי עניבה שונה מהותית מקשר שיכול להתירו ביד אחת. עניבה לא מוגדרת כקשר כלל הואיל וחורבנה בתוכה. קשר שיכול להתירו הינו קשר רגיל אך לא מהודק וע"כ דינו שונה.

4   לדעתנו, הסוגייה שם עסקה רק בהיבט אחד של עניבה, אך ההיבט השני המוזכר כאן, שאולי עניבה אינה קשר כלל הואיל וחורבנה בתוכה, לא עלה בסוגייה, משום שלצורך הסוגייה הוצרכו רק לבחון את יסוד שיטת ר"מ ביכול להתירו בידו אחת. ובזה מיושבת קושיית התוס' שם ד"ה עניבה.

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

     GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1998   ישיבת הר עציון