ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

***********************************

פרשת השבוע

 *********

 

 

נטיעה (ב')

 

הרב יהודה שביב

 

ד. בארץ - ונטעתם

 

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם" - ודאי יש בנטיעה בארץ משום קיום של מצוות ישוב הארץ. שהרי שתים כוללת מצוה זו:

 

"שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו; לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (רמב"ן, הוספות לסה"מ, מ"ע ד')

 

  לא לעזוב לאומה אחרת ולא לשממה. קיומו של החלק הראשון הוא בעיקרו עניין לכלל האומה, שהיא הכובשת מיד אומה אחרת   (6), ואילו כיבוש מן השממה הוא בעיקרו עניין ליחידים, כל יחיד וחלקתו שלו. וכבר הרגשנו בהדגשת המדרש "כל יחיד ויחיד...".

 

  עבודת קרקע זאת, כשהיא באדמת ארץ ישראל, הרי היא מצוה ממש:

 

"שהעבודה בקרקע גופא מצוה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה 'ואספת דגנך'... וכאילו תאמר: לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה"   (חת"ס, חידושיו לסוכה לו, ע"א)

 

  ומצינו לו לרבי ינאי שנטע ארבע מאות כרמים (ב"ב יד, ע"א)   (7).   והסביר הראב"ד (מובא בשטמ"ק שם), שמשום ישוב ארץ ישראל עשה כן   (8).

 

  מצות ישוב הארץ אפשר לה להעשות בכל דרך שתוציאנה משממתה, בין בזריעת תבואה, בין בזרעוני גינה. אך דומה שבנטיעת אילנות הרי היא מתקיימת ביותר. שעם נטיעת האילן, משריש הנוטע את עצמו באדמת ארץ ישראל, וככל שמכה האילן שורשים - כן מתעצמת זיקתו של הנוטע אל הארץ. וכשהוא זוכה לראות פירות שעלו באילן הווה היא הארץ להיות לו ארץ טובה, וכשהוא זוכה להביא ביכורים לבית המקדש, הרי הוא מכריז - "הגדתי היום... כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו, ג)

 

  אפשר שהוא נולד בארץ ואבות אבותיו הם שבאו, אך הבאת ביכורי פרי אדמתו היא שנוטעת בו את תחושת הביאה אל הארץ.

 

  נמצא; נטיעת אילנות בדור ראשון של באי הארץ עניינה - השרשה והיקבעות. לדורות הבאים משמעה - התחדשות.

 

  חווית מצות ישוב ארץ ישראל עשויה להתקהות על ידי אותם המושרשים מדורות. לכך תבוא מצות נטיעה והבאת ביכורים ויחדשו חווית המצוה, שתהיה בחינת: בכל יום כחדשים   (9).

 

ה. נטיעה - נוי מצוה

 

  מצות ישוב ארץ ישראל אפשר לה להתקיים בדרכים שונות. המיוחד בנטיעה אולי הוא בכך, שיש התנאות במצוה זאת. כבר רמוז הדבר בניסוחו של "האור חיים" - "לנטוע כל עץ מאכל   ל ש ב ח   הארץ".

 

  שבחה של הארץ בשתים: בפירות - "פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל", ובאילנות עצמם, שכבר עם נטיעתם לראשונה שומעים אנו על חן מראיתם:

 

"ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל" (בראשית ב, ט)

 

  לא די בכך שטוב הוא וטובים פירותיו למאכל, אלא אף נחמד למראה - "שהיו העצים יפים בקומתם ובעליהם" (רד"ק). "שיחשקו לראותו ויתאוו לו וישבחוהו במבט העין אל יופיו" (רבי אברהם בן הרמב"ם).

 

  נמצא, המקיים מצות ישוב הארץ בנטיעות, הרי הוא מתנאה לפני בוראו   (10).   נוי של מצוה, אך גם נוי של בני אדם, שכן בנוסח ברכת האילנות בגמ' נאמר - "אילנות טובים להתנאות   (11) בהן בני אדם".

 

  התנאות זאת של בני ישראל בנטיעות מצאה לה ביטוי מדרשי:

 

"הנך יפה רעייתי הנך יפה -...בנטיעה" (שהש"ר א, סב)

"מה יפית -...בנטיעה" (שם ז, יב   (12).

 

ו. ימי העץ ימי עמי

 

  הזיקה שבין עם ישראל לארץ ישראל, הומחשה כנטיעת אילן במקומו הראוי לו:

 

"תביאמו ותטעמו בהר נחלתך"   (13)   (שמות טו, יז)

 

  ובתהלים מתוארת הביאה לארץ כנטיעה:

 

"גפן ממצרים תסיע, תגרש גוים ותטעה פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא ארץ..."   (14)   (תהילים פ, ט-י)

 

  כשישראל בארץ ישראל הרי היא, הארץ, פורחת ומעלה פירות, כשהם גולים ממנה הופכת היא שממה, ומשמימה את המבקשים לישב בה.

 

"והשמותי אני את הארץ, ושממו עליה איביכם הישבים בה"   (ויקרא כו, לב)

"זו מידה טובה שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים מוצאים עליה נחת רוח. שנאמר: 'ושממו עליה אויביכם היושבים בה' - אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח" (תורת כהנים שם)

"היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם"   (רמב"ן בפירושו לויקרא כו, טז)

 

  כיבוש וישיבה כרוכים זה בזה - כשאין הארץ כבושה תחת ישראל והם נידחים ממנה, אף היא שרויה באבלותה ושממונה. ומכאן שפריחתה המחודשת, אות מבשר הוא לחזרתם של ישראל.

 

"אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'"   (סנהדרין צ"ח, ע"א)

 

  הרי זה מעין חזרה לימי גן עדן. מה שם קודם - "ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם" ואחר כך - "וישם שם את האדם אשר יצר"; אף כאן - ארץ ישראל הופכת למקום פורח כהכנה לקראת שובם של בניה.

 

  אכן, פריחתה המחודשת של הארץ לא מעצמה באה, אלא היא פועל יוצא של עבודת יחידים, שקבעו יתד בתוך השממה והפכוה בעמל רב למקום פורח   (15). והענותה של הארץ למאמציהם היא אות התקוה להמונים רבים שנקראו לבוא בעקבותיהם.

 

  אכן נטיעה היא מעשה גאולתי ממשי. אפשר זהו שנתכוון לו רבי יוחנן בן זכאי במאמרו:

 

"אם היתה נטיעה בתוך ידך, ויאמר לך: הרי לך המשיח, בוא ונטע את הנטיעה ואח"כ צא והקבילו"   (16)   (אבות בר"נ, נוס"ב, פל"א)

 

  נטיעה היא מעשה ממשי. השמועה על בואו של המשיח אכתי בגדר שמועה היא, יציאתך להקביל את פניו אינה מזרזת ואינה עושה ממש לקידומו. לא כן הנטיעה.

 

  אחרית כראשית. מה ראשיתו של עולם עסק הקב"ה בנטיעה תחילה, כן מצווים בניו לבשר את האחרית המקווה בנטיעה. בנטיעות אלו מובטחים ישראל שתהיה להם אחיזה נצחית בארץ.

 

"ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה נאם ה'... כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה"   (זכריה ח, יא-יב)

"והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה... ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן"   (יחזקאל לו, לד-לה)

"ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים. לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי   (ישעיה סה, כא-כב)

 

 

הערות:

 

(6)   אכן הדברים נוגעים אף ליחידים, שהם מצווים לגאול קרקע מיד נכרים ומוזהרים מלמכור להם. ומצינו כמה וכמה תקנות שתיקנו חכמים ליחידים בשל ענין זה. מפורסמת שבהן: הקונה בית או שדה בא"י כותבין עליו אונו ע"י נכרי אפילו בשבת, משום ישוב א"י. והבהיר רש"י - "לגרש עכו"ם ולישב ישראל בה" (גיטין ח', ע"ב).   והמאירי (ב"ק פ, ע"ב) מנסח ביחס להלכה זאת " מ צ ו ה   ע ל

 כ ל   א ד ם   מ י ש ר א ל   לקבוע דירתו בארץ ישראל ולישבה כפי כוחו".

 

(7)   והועלתה שם אפשרות ע"י ר' זירא שנטע כרמים מינימליים, כל אחד בן חמש גפנים: שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב.

 

(8)  מצינו הוראת חכם מן האחרונים )הר"ר אלעזר פאפו( להיות נוטע. ולכאורה משמע מדבריו שבכל מקום הדברים אמורים, ולא רק בארץ ישראל "טוב לגבר - אשר חננו ה' אפילו קרקע כל דהו, שיזרע בו אילני מאכל   מ ש ו ם   י ש ו ב   ה ע ו ל ם   דכתיב: 'לא תהו בראה לשבת יצרה'...ועוד יש בו כוונה טובה, שבכל דבר הצומח וגדל מן הארץ החלו עולין ניצוצות הקדושים אשר במקום ההוא, מדומם לצומח ואח"כ יעלו מצומח למדבר כמבואר בדברי המקובלים... וכן מפורש בדברי ירמיהו (פרק כט) - '...בנו בתים ושבו נטעו גנות ואכלו את פריין" (ויש להעיר שהוא עצמו לא ראה בעין טובה בניית בתים בחו"ל; ראה דבריו בערך בניין - "ובפרט בארץ העמים, אם אפשר לו לאדם לגור בישוב ע"י שכירות טוב שלא יבנה בתים כלל ולא יקבע דירה בארץ טמאה...")...אבל אילנות יזרע... ולו יהיה הזרע ולזרעו אחריו" ("פלא יועץ", ערך: זריעה).

 

(9)   ראה היטב במדרשי חכמים לפרשת "כי תבוא" שראשיתה ענין ביכורים, ומצאת כי מרובות בהם הדרשות על עניין בכל יום כחדשים.

 

(10)   המקור בתורה לעניין נוי מצוה הוא בשירת הים "זה אלי ואנוהו", ושם נמשלת השתרשותם של בני ישראל בארץ לנטיעה - "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך".

 

(11)   וראה בדק"ס שם בברכות, על הנוסח והשינויים לגביו.

 

(12)   אכן לא לבד בנטיעה, היופי נדרש בשני המקומות לגבי מצוות נוספות: גמ"ח, תרו"מ, ציצית, ערלה וכו', ואלו אין בהם לכאורה נוי חיצוני. עכ"פ, העמדת נטיעה בשורה אחת עם מצוות מובהקות, מלמדת על מעמד הנטיעה כמצוה.

 

(13)   וראה בספר הכוזרי מאמר ב', יב. העם הוא לו ככרם והארץ כמקום המתאים ביותר לנטיעתו.

 

(14)   ועל זה מיוסד שיר הכרם שבנבואת ישעיה (פרק ה),   וירמיה אומר בשם ה' - "ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת" (ב, כא).

 

(15)   כך הסביר רבי יהודה אלקלעי במאמרו גורל לה': "אמרו בפרק חלק: 'אמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה' - רוצה לומר: כשיתנו ישראל אל לבם לעבוד את האדמה אשר לוקחו משם זהו הקץ, מפני שאין הדבר תלוי אלא בתשובה לארץ, ועבודת האדמה תסבב את התשובה לארץ...", דבריו - "שאין הדבר תלוי אלא בתשובה לארץ", רומזים למחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בסנהדרין (צז, ע"ב), אם הגאולה תלויה בתשובה אם לא. חידושו: תלויה, אך לא בתשובה במובן הרגיל, אלא השיבה אל הארץ היא התשובה, שכן שורשה של גלות בחטא המאיסה בארץ.

 

(16)   אכן, א"א שלא להתבונן בהקשר ובתקופה בה נאמרו דבריו - תקופה של חורבן מחד ותקוות משיחיות מאידך. שם בסמוך הוא אמר: "אל תסתור במותיהם שלא תבנם בידך, אל תסתור של לבנים, שלא יאמרו לך בוא ועשם של אבנים... אם יאמרו לך הילדים: נלך ונבנה בית המקדש אל תשמע להם".

 

 

***************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

   INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1997   ישיבת הר עציון