ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.(

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

בגדרי שמירת נפש ו"שומר פתאים ה'" ובעניין פיקוח נפש דוחה שבת

 

הרב עמיטל   (שיעור כללי,הועבר בג' לסדר תרומה(

 

 

 

  מצב החירום אשר הסתיים לא מכבר עורר מספר שאלות הלכתיות.   האם בעלי זקנים היו חייבים להוריד את זקנם על מנת ללבוד מסיכה, או שמא יכולים להסתפק בחדר אטום?   או למשל, האם אנשים הגרים באזור המועד לפגיעת טילים חייבים היו לחבוש קסדה, כשם שהנוסע באופנוע מחוייב בה מטעמי בטיחות?   האם על אנשים אלו היה לישון במקלטים?

 

  כאן נתייחס גם למקרה שאירע בישיבה, שכאשר נשמעה אזעקה בליל שבת במהלך תפילת העמידה, היו שהפסיקו את תפילתם ורצו לחדרים האטומים, אך חלק סיימו תחילה את התפילה ורק אז הלכו לחדר האטום.   מתעוררות כאן כמה בעיות - האם אכן היה צורך להפסיק בתפילה?   האם אדם שהמשיך בתפילתו וגילה דעתו שסבר שאינו נמצא במצב פיקוח נפש, יכול היה אח"כ להדביק את סרטי האיטום או לעבור על מלאכה אחרת הכרוכה באיסורי שבת?

 

  הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת נפש (פי"א, ה"ד( אומר:

 

"וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנוולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: 'השמר לך ושמר נפשך' (דברים, ד', ט(   .ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מצוות עשה ועבר ב'לא תשים דמים'".

 

  ובענין סכנה הנוגעת לו עצמו הוא כותב (שם ה"ה(:

 

"הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואומר: הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או: איני מקפיד בכך - מכין אותו מכת מרדות".

 

  בניגוד להלכה ד' בה הוא נוקט לשון איסור דאורייתא, הרי שבהלכה ה' הוא משתמש ב"קבעו חכמים".   יש לבחון, לפיכך, האם החילוק הוא בין סכנה לעצמו לבין סכנה לאחרים, או שמא בהלכה ה' מתכוון הרמב"ם שחכמים רק קבעו את הגדרים של פיקוח נפש,אך האיסור אכן מדאורייתא.

 

  הסמ"ע והלבוש (שו"ע, חו"מ, סימן תכ"ז, סעיף י'( סבורים שאכן איסור סיכון עצמי הוא מדאורייתא.   ר' ירוחם, לעומתם, סבור (נתיב ט"ו, סוף אות ל'( שהאיסור הוא רק מדרבנן.   בבאר הגולה (שו"ע, שם( מביא את שתי הדיעות.

 

  הרמב"ם, מכל מקום, מביא כמקור לחובת הסרת מכשולים את הפסוק: "השמר לך ושמר נפשך", אך פסוק זה כלל אינו עוסק בשמירת הגוף, אלא מזהיר מפני שכחת מעמד הר סיני - "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך... "?   כך אמנם מקשה המנחת חינוך (מצווה תקמ"ו, בא"ד עוד כתב הר"מ(.

 

  ואמנם מפסוק זה, אותו רואה כאן הרמב"ם כמצוות עשה, נלמדים בגמ' דווקא לאווים.   כך למשל בגמרא במנחות (צט:( בענין המשכח דבר מתלמודו, שעובר בלאו. אף הרמב"ם עצמו פוסק בהלכות סנהדרין (פכ"ו, ה"ג( שלוקה אם מקלל עצמו, כשהדבר נלמד מהפסוק "השמר לך".   ואם כן, גם הוא רואה פסוק זה כלאו, ובניגוד, כאמור, לדבריו בהלכות רוצח.   ואמנם לגבי מקלל עצמו ניתן לומר, שאין כאן איסור עצמאי לקלל עצמו הנלמד מהפסוק, אלא זהו חלק מהאיסור הכללי לקלל אדם, ופסוק זה הינו רק אסמכתא לכך.   יתכן להסביר באופן אחר ולומר, שמצוות העשה לה הוא מתייחס בהל' רוצח היא מצוות עשה של מעקה.

 

  בגמ' בברכות (לב:( אנו אכן מוצאים את הפסוק "השמר לך" כמתייחס לשמירת הגוף.   מובא שם סיפור על חסיד שלא הפסיק בתפילתו להחזיר שלום לשר אחד, שעבר שם ונתן לו שלום, ואחר שסיים תפילתו הוכיחו אותו שר ואמר לו שהיה עליו להפסיק תפילתו על סמך "השמר לך" ועל סמך "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" (דברים, ד', טו(.   אלא שכאמור, פסוקים אלו מזהירים מפני שכחת מעמד הר סיני, וכי הבנה מוטעית של גוי בפסוקים תהווה מקור למצוות הישמרות מסכנה?   ואמנם היחיד שמונה, במפורש, את מצוות פיקוח נפש כדאורייתא הוא התשב"ץ ב"זוהר הרקיע".

 

  בגמ' בשבת (לב.( נאמר: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס".   ומכאן שיש איסור להסתכן, אף אם הוא מדרבנן.   אך מצאנו בש"ס חמישה מקומות בהם התירו לאדם להיכנס לסכנה על סמך הפסוק "שומר פתאים ה'":

 

1.   עבודה זרה (ל:) - "ר' אליעזר אומר אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש, משום שנאמר: 'שומר פתאים ה''".   התוס' שם (ד"ה פי) אומרים שהחשש הנזכר בחולין לגבי נקב שעשתה ציפור, שמא נקבו קודם נחש, הוא בשל ריעותא שיש שם, אך בחשש רחוק אין צריך להיזהר.

2.   נידה (לא.) - "המשמש מיטתו ליום תשעים כאילו שופך דמים, מנא ידע?   אלא אמר אביי משמש והולך ו'שומר פתאים ה''".

3.   יבמות (עב.) - "א"ר פפא הלכך יומא דעיבא (יום המעונן) ויומא דשותא לא מהלנין ביה ולא מסוכרינן ביה, והאידנא דדשו ביה רבים - 'שומר פתאים ה''".

4.   שבת (קכב.) - "אמר שמואל פורסא דדמא (זמן הקזה) חד בשבתא ארבעה ומעלי שבתא...   במעלי שבתא נמי קיימא בזויי? (מזל מאדים משמש בו ומזל מאדים ממונה על החרב ועל הדבר ועל הפורענויות - רש"י) - כיוון דדשו ביה רבים - 'שומר פתאים ה''".

5.   כתובות לט. - "שלוש נשים משמשות במוך, אלו הן: קטנה... איזוהי קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי ר"מ.   חכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר 'שומר פתאים ה''".

 

  בתרומת הדשן (סימן רי"א) טוען, לאור זאת, שגם אשה קטלנית, שמתו שני בעליה, אפשר לשאתה מטעם שומר פתאים ה'.

 

  כאן יש לשאול האם במצב של סכנה, בו מותר לאדם להסתכן מדין שומר פתאים ה', אלא שהוא בכל זאת חושש להסתכן, מותר לו לחלל שבת מדין פיקוח נפש?

 

  לכאורה הדבר תלוי בחקירה האם שומר פתאים ה' מגדיר את המצב כמצב שאין בו סכנת נפשות והחשש אינו אלא חשש רחוק, וגם במקום שהתירו משום "דדשו בו רבים", עצם העובדה שדשו בו רבים מראה שהחשש הוא חשש רחוק.   או שנאמר, ששומר פתאים ה' אינו מגדיר את המצב כחסר סכנה, אלא כהיתר להסתכן ולסמוך על שומר פתאים ה'.   לפי זה, לשאלתנו יש מקום רק לפי האופן השני, אך לפי האופן הראשון, לכאורה, אין מקום לשאלה. שהרי אם המצב מוגדר כמצב שאין בו סכנה כיצד נתיר לו לחלל שבת?

 

  אך כפי שנראה בהמשך, גם לפי האופן הראשון יש מקום לשאלה, כיוון שיתכן שגדרי סכנה לענין שמירת נפש שונים מגדרי סכנה לגבי פיקוח נפש שדוחה כל התורה כולה.

 

  חקירה זאת תלויה בשאלה האם האיסור להיכנס לסכנה הוא איסור דאורייתא או דרבנן - אם האיסור הוא רק מדרבנן יש מקום לומר שחז"ל התירוהו משום שומר פתאים ה', אך אם נאמר שהאיסור דאורייתא כיצד התירו להסתכן?

 

  ועיין תרומת הדשן (סימן רי"א), שמשמע מדבריו ששומר פתאים ה' הינו היתר מיוחד להסתכן ולא הגדרת המצב כמצב שאין בו סכנה   (1).

 

  והנה בטעם שומר פתאים ה' בשלוש נשים משמשות במוך, יש מחלוקת ראשונים.   הריטב"א ביבמות (עב.) ובכתובות (לט.) וכן הרא"ה (בכתובות, שם) כותבים בפירוש שיש שם סכנה, ושייך שם הדין של ספק פיקוח נפש, ואף על פי כן התירו להסתכן משום שומר פתאים ה'.   לעומתם, דעת רש"י, כפי שהובאה בשו"ת בנין ציון (סימן קל"ז), ובאחיעזר (ח"א סימן כ"ג), שאין כאן סכנה ולא שייך כאן ספק פיקוח נפש.   שהרי הוא כותב בדעת ר' מאיר, שמותר לנשים מסויימות לשמש במוך כיוון שיש להן סכנה אם ישמשו כדרכן, ומשמע שחכמים החולקים עליו סבורים שאסור להן לשמש במוך!   ואם מדובר שיש סכנה כיצד חכמים אוסרים לשמש במוך ומחייבים להסתכן?   אלא שלדעתו, כנראה, אין שם סכנה, ולפיכך סברו חכמים שאסורות לשמש במוך.   בטעם הדבר אומר הבנין ציון, שבמקום שאין סכנה לפנינו, אלא שיש לחוש שתתפתח סכנה, הולכים אחר הרוב גם בפיקוח נפש.   האחיעזר מעיר על כך, שקשה לשקול במשקל סברות מחודשות במקום סכנה, ולדעתו הטעם הוא משום שזה חשש רחוק ומיעוט שאינו מצוי.   ועיין ט"ז אה"ע סימן ט' ס"ק ג'.

 

  בכל אופן, לפי הריטב"א הרא"ה ותרומת הדשן, ישנם מצבים שהתירו להסתכן גם במקום סכנה משום שומר פתאים ה'.   אך אין להוכיח מדבריהם שהאיסור להסתכן הינו מדרבנן, כיוון שיכול להיות שהאיסור הוא אמנם מדאורייתא ואף על פי כן התירו להסתכן, כיוון שגדרי סכנה לגבי שמירת נפש שונים מגדרי סכנה לענין פיקוח נפש שדוחה כל התורה כולה.

 

  במשנה ביומא (פג.) נאמר, שכל ספק נפשות דוחה את השבת ומשמע אפילו ספק ספיקא.   ובתוס' (שם, פה. ד"ה ולפקח) טוען, שבפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב כיוון ש"'וחי בהם' - ולא שימות בהם, שלא יוכל לבוא בשום עניין לידי מיתת ישראל".   העולה מדבריו, שאין דין מיוחד שבפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב, אלא - "וחיבהם" - המצוות חלות רק כשלא גורמות לפיקוח נפש.   ואמנם הדבר אינו נוגע לגדרי מצוות "השמר", וממילא יפעלו בה הדינים הרגילים של ספק ספיקא ורוב.   על כן, יכולה להיות אפשרות, שגם במקרים של רוב וספק ספיקא, שמדין "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" אינו חייב לשמור עצמו, עדיין קיים מצב של פיקוח נפש ודוחה כל התורה כולה.   אפשר להביא לכך ראיה מחולין (ט:) לענין חשש "שמא במקום נקב נקב" (רש"י: משום סכנת נפשות), שם נאמר: "א"ל מי קא מדמית איסורא לסכנתא, סכנה שאני א"ל רבא מאי שנא   ... א"ל אביי ולא שאני בין איסורא לסכנתא?   ... '".   ולכאורה קשה - וכי רבא לא ידע שבפיקוח נפש מחמירים גם בכמה ספקות, הלוא זו משנה מפורשת ביומא, ורבא עצמו אמר: "התם לכולהו אית להו פירכא לבר בשמואל, אשכחן ודאי סכנה מנלן?".   אמנם מסקנת הגמרא היאש"חמירא סכנתא מאיסורא", אך משמע שאין זה אלא חומרא.   על כרחך מדובר על מצוות "ונשמרתם", שעליה חלים כל דיני ספק ספיקא ורוב, ולא דיני פיקוח נפש, שם מחמירים יותר.   כך גם נאמר בפמ"ג (או"ח, קע"ג, מש"ז בא"ד שאלה) שמסתפק אם יש להחמיר בספק ספיקא בסכנתא, ולכאורה מה מקום יש להסתפק?   אלא שכאמור הישמרות מסכנה שונה מפיקוח נפש.

 

  חילוק זה עולה מפורשות בדברי הראשונים.   כך מצאנו בשלוש נשים משמשות במוך, שכתב רש"י (יבמות יב:): "משמשות במוך - מותר להן לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע".   כלומר, יש איסור השחתת זרע לגבי אשה ולכן נשים אחרות אסור להן לשמש במוך.   וכתב על כך הריטב"א בכתובות (לט:): "ותו רבנן דאמרי אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת היינו שאסורה לשמש במוך קאמר, והא אמאי כיוון שיש סכנה בדבר וכי משום שומר פתאים ה' תהא אסורה בזה ותכניס עצמה בסכנה?   לכך פירש בתוספות שלש נשים חייבות לשמש במוך וחכמים אומרים משמשת כדרכה אם תרצה ואינה חייבת במוך".   הרי, שאף במקום שנאמר שומר פתאים ה', מי שחושש יכול לעבור על איסור מחשש סכנה כיוון שבפיקוח נפש לא הולכים אחר הרוב (וכן ברא"ה המובא בשטמ"ק).   וכן כתב הריטב"א בשם רבו ביבמות (עב.) לענין מילה ביום המעונן (מובא משמובר"ן): "מכאן דמאן דלא בעי למימהל ביום דעיבא הרשות בידו ושפיר עבד דלא למסמך על שומר פתאים ה'".   יוצא לפי דבריו, שגם במקום ששומר פתאים ה' מבוסס על "דשו בו רבים", מי שחושש יכול לעבור על איסור תורה ולדחות את המילה מיום השמיני.   אך לרש"י, שלפירושו חכמים אוסרים לשמש במוך, הרי שבמקום שנאמר שומר פתאים ה' אין היתר לעבור על איסור השחתת זרע גם למי שחושש.   יוצא אם כן, שדבר זה נתון במחלוקת ראשונים.   אולם לפי הבנין ציון והאחיעזר שמיישבים את רש"י מקושיית הריטב"א, ומפרשים שלדעת רש"י אין כאן סכנה שיש בה משום פיקוח נפש, לדבריהם במקום שיש סכנה לפי כללי פיקוח נפש גם רש"י מודה שמי שחושש יכול לעבור על איסורים ולא לסמוך על שומר פתאים ה'   (2).

 

  האם יכול להמשיך בתפילה בשעת אזעקה על סמך הנאמר (קהלת, ח', ה): "שומר מצוה לא ידע דבר רע"?

 

  במשנה בברכות (פ"א, מ"ג) אומר ר' טרפון שהיה מהלך בדרך וקרא כב"ש בהטיה אף שהיה בזה הסתכנות מחמת שודדי הדרכים, ומסביר שם בעל התפארת ישראל (ס"ק כ"ה), שבמקום שאין ודאי סכנה ולא שכיח היזקא אפשר לסמוך על כך שהמצווה תגן עליו.   וכן כתב בפתחי תשובה (סימן קנ"ז, סעיף ג') וכן הביא ב"שדי חמד" (ח"ט עמ' 3760) בשם פתח הדביר וכן בדובב מישרים (ח"א, סימן כ').

 

  ה"קובץ שיעורים" (פסחים, סי' ל"ב) מקשה על הנאמר בברכות (לג.), שבנחש כרוך על עקבו לא יפסיק מתפילתו, כדברי רש"י משום שרוב נחשים אינם ממיתים.   והרי בפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב, ויש לחשוש למיעוט נחשים שממיתים ולפיכך עליו להפסיק מתפילתו?   ועונה, שכיוון שרוב הנחשים אינם ממיתים, הרי שהמצב נחשב כ"לא שכיח היזקא" וממילא אפשר לסמוך על הכלל ששלוחי מצווה אינם ניזוקים.

 

  אך, שואל הגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה, ח"א, פכ"ה ס"ק ט"ו) - כיוון שבשבת מותר להרוג נחש, אף שאינו רודף אחריו, כיוון שסכנתו חמורה, הרי אין סיבה שלא יוכל בשל נחש להפסיק מתפילתו, ואין לו לסמוך על כך שהמצווה תגן עליו?   ועיין מה שמתרץ שם.   אך מכל מקום נשאר שם בקושיה על הרמב"ם שסבור שחייב בשבת על מלאכה שאינה צריכה לגופה, ובכל זאת מתיר להרוג נחש שלא מסכנו ברגע זה, ומאידך לא מתיר להפסיק מתפילתו בשל נחש שכרוך על עקבו.

 

  הרוגוצ'ובר   (3) מוסיף להקשות על הרמב"ם, שבפ"ב מהלכות שבת הכ"ג פסק שמותר להציל אדם מנחש הרודף אחריו, אף כשהדבר כרוך בחילול שבת, ואילו בפי"א ה"ד, שם, פוסק, שמותר להרוג מזיקין מסוכנים אף שאינם רודפים אחריו.   הוא מתרץ על סמך המשנה בשבת (כט:), האומרת שיכול לכבות את הנר בשבת אם חושש מפני ליסטים, שאף שאין כאן חשש אוביקטיבי, רק שהוא חושש, בכל זאת מותר לו לחלל שבת.   כמו כן ניתן לומר בדברי הרמב"ם, שאף שאין אותם מזיקין רודפים אחריו, כיוון שהוא אישית חושש מפניהם יכול להורגם, כיוון שעבורו הדבר נחשב כסכנה.   כך גם בנחש הכרוך על עקבו - אם הוא חושש יכול הוא לעבור על איסורים, אך אם לא - אסור הוא בכך.

 

 

הערות:

 

(1)   התרומת הדשן מסתפק האם לומר שומר פתאים ה' לגבי "תלמיד חכם שהוא יודע ומכיר ונזכר למופלא בדורו" ומכאן שזהו היתר מיוחד.   ועיין שם דמוסיף עוד בזה הלשון: "ואפילו באיניש דעלמא קשה הדבר לצדד כל כך להתיר הואיל ואיכא חשש סכנה וכו' אבל נראה דנזקקין אנו לדקדק משום עיגונא... שמא ח"ו תצאנה לתרבות רעה".

 

(2)   אמנם רבים חולקים וסוברים שלא מועיל ספק ספיקא באיסור "ונשמרתם". עיין תפארת ישראל (חולין פ"ג מ"ה) ומהרש"ק ב"אלף לך שלמה" (אבה"ע סימן מ"ו) וברדב"ז (עיין אבקת רוכל סימן רי"ג).   אך כל אלה מחמירים חומרא דרבנן "דחמירא סכנתא מאיסורא" אך לא מעיקר הדין.   וכן הנודע   ביהודה (מה"ק אבה"ע סימן ו'), שפשוט לו שאין הולכים בסכנה   אחר הרוב, מדייק דבר זה מהגמרא בחולין (י.) ע"ש, אך אינו מביא ראיה מדין "אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב".   ומכאן, שלדעתו, יש חילוק בין דין פיקוח נפש הנלמד מ"וחי בהם" לדין שמירת נפש.   אמנם ישנם כמה אחרונים המשווים דין סכנה לדין פקוח נפש, עיין שו"ת תורת חסד (אבה"ע סימן ה'אות ה') ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סימן ע"ו) וביביע אומר (ח"א, יו"ד,סימן ט',אות ט"ז) אך דבריהם צריכים עיון.   ועיין בתשובות המהר"ם שיק (חו"מ סימן נ"ד), שמשמע מדבריו שדין שומר פתאים ה' מבוסס על רוב, ועל פי זה מסביר את מחלוקת ר"מ וחכמים לענין ג' נשים המשמשות במוך.

 

(3)   בגלויה ששלח לרב סגל זצ"ל והגיע לידי.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון