ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

זימון - צירוף או ברכה

 

הרב יאיר קאהן

 

 

  שנינו בברכות דף מב. "היו יושבין - כל אחד מברך לעצמו, הסבו - אחד מברך לכולם".   בעוד שבריש "שלשה שאכלו" תנן "שלשה שאכלו כאחת חייבים לזמן".   משמע דלא שנא ישבו לא שנא הסבו.   הרמב"ן בדף מה. מתייחס לסתירה, "זו ששנינו שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן, אף על פי שלא הסבו הוא, דחובת זימון קובעת אותם בחבורה דהא אינם רשאין ליחלק.   אבל משנתינו דכיצד מברכין דבעי הסיבה... בברכת המוציא ובורא פרי נשנית, וכולה מתניתין התם בברכה שלפני אכילה היא".   לפי הרמב"ן, הצורך בהסיבה הוא רק בברכה ראשונה, אבל בברכת המזון ישבו סגי.   בשני המקומות יש צורך בקביעות.   בברכה ראשונה הקביעות נוצרה על ידי מציאות ההסיבה יחדיו.   בברכת המזון הקביעות היא הלכתית, ומבוססת על חלות חיוב זימון, ועל האיסור שחל על החבורה ליחלק.   והדברים תמוהים!   איך חובת זימון יכולה ליצור קביעות?   הלא בלא קביעות אין חובת זימון!   לפני שאסביר את הרמב"ן, אקדים דיון חשוב בענין זימון.   מהי חובת זימון?   האם זימון הוא צירוף החבורה, והחובה היא לברך ביחד, או שמא החובה היא להוסיף   ברכה נוספת   לברכת   המזון, וברכה זו כל אחד ואחד יכול לברך לבד.

 

א.   צירוף

 

  מושג צירוף לברכה מופיע בכמה תחומים.   באשר לברכה ראשונה אומרת המשנה בדף מב. היו יושבין - כל אחד מברך לעצמו, הסבו - אחד מברך לכולן".   אם לא הסבו אין לאחד להוציא את חבירו בברכת הנהנין, ובכל זאת כאשר הסבו אחד מברך לכולם.   ומה שנא הסיבה?   ואפשר לומר שגם בהסיבה אין לאחד להוציא את השני ידי חובתו, אבל הסיבה מצרפת את השניים יחדיו.   ואם כן ברכת האחד הופכת להיות ברכת החבורה כולה, וכאילו כל אחד מן החבורה בירך באמצעות אותו נציג המברך לכולם.   וז"ל הרא"ה "והוי יודע כלל לברכת הנהנין, שכשם שיצא אינו מוציא, כך אף על פי שלא יצא דאינו מוציא, אלא כשהן דרך קביעות וחבורה לפי שהן כגוף אחד, וחשובין כאילו כל אחד ואחד מברך".

 

  בתפילה יש דבר מקביל.   תנן בראש השנה (דף לג:) "רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוצא את הרבים ידי חובתן".   והסביר הריטב"א (דף לד:) "לרבנן מוציא לעולם את שאינו בקי, בציבור מיהת אבל לא ביחיד, כדתנן, יחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו שכל אחד יש לו לשון בפיו, אבל בציבור חשיב צירוף כאילו הוא מוציא בפיו, ומהאי טעמא פטר רבן גמליאל אף בבקי".

 

  אם נבין כי משמעות זימון היא שאחד מן המסובים מברך לכולם, ניתן לומר שעל ידי זימון, ברכת המזון נעשית לברכת החבורה.   הרי מובא בירושלמי (פ"ג ה"ג) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך - מי שאכל הוא יברך".   ובדף מה: תניא שניים שאכלו כאחת מצוה ליחלק".   ואם בדרך כלל כל אחד מן המסובין צריך לברך לעצמו, מאי שנא שלשה דאחד מברך לכולם?   ומסתברא שזימון מצרף את השלשה לחבורה, וברכתם היא ברכת החבורה.   ועיין ברש"י דף מה: ד"ה ואמר רבי זירא "דכיון שאחד יוצא בברכת חבירו אשמעינן, דאי יש זימון ברכת שניהם היא".

 

  ונראה שזהו ההסבר בדברי הברכת אברהם (מובא בביאור הלכה סימן קצ"ג) דבאחד המוציא שני ידי ברכת המזון, צריך השני להבין לשון הקודש.   אבל בזימון אחד מוציא לשניים אפילו אינם מבינים.   ונראה לפרש ששלשה דברכתם היא ברכת החבורה, כאילו כל החבורה בירכה.   אבל הדין דאחד יוצא בברכת חבירו מבוסס על שומע כעונה, ומי שאינו מבין לשון הקודש אינו מוגדר כשומע.

 

  אם אכן חיוב זימון מתבטא רק בכך שהחבורה כיחידה מברכת ברכת המזון.   אזי לכאורה אין חיוב לברך ברכה נוספת בשלשה.   ואם כן מה משמעות "ברוך שאכלנו משלו"?   אפשר להסביר ש"ברוך שאכלנו משלו" אינה ברכה אלא דרך אזהרה והתראה להתעורר לברכה מתוך כוונה" (לשון המאירי בדף מה.) ואינה ברכה בפני עצמה.

 

  בדף נ. גרסינן "אמר רבא כי אכלינן ריפתא (פירוש לחם) בי ריש גלותא מברכינן ג' ג'.   (כל שלשה מזמנים לעצמם אף על פי שנתחייבו זימון בעשרה)...וניפקו בברכתא דריש גלותא?   (ומדוע לא יצאו ידי חובת זימון בעשרה על ידי ברכתו של ראש הגולה?)   איידי דאוושו כולי עלמא לא שמעי (הואיל והציבור מרעיש אי אפשר לשמוע)," מהסוגיא עולה כי לא יצאו ידי חובת זימון בגלל שלא שמעו את הברכה.   הרא"ש קובע שהברכה שלא שמעו היתה ברכת המזון.   מהרא"ש מוכח שלפחות חלק מחיוב הזימון הוא לשמוע את ברכת המזון מפי המברך.   וזה משתלב יפה עם האפשרות שהעליתי, דחיוב זימון אינו להוסיף ברכה, אלא החבורה כיחידה תברך ברכת המזון.   וזה לשון הרא"ש "אף על פי שנתחייבו בברכת השם בעשרה, טוב להם זה ממה שלא היו יוצאין   ב ב ר כ ת

ה מ ז ו ן   שלא היו יכולים לשמוע המברך".   וכן הוא בטור סימן קצ"ג.   הבית יוסף אומר שדברי הרא"ש הם בגדר לאו דוקא.   אך הב"ח דוחה את דבריו וכותב "וכך הוא העיקר דבג' צריך שיצטרפו ביחד לכתחילה בכל הברכות, וכדמשמע מילפותא דקרא   'כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו'".   ואף הרמ"א (בדרכי משה שם) כותב   "וצריך לשמוע כל הברכות מפי המברך ולענות אמן".   והגר"א בסימן קצ"ה קובע ¯ש"עיקר ברכת הזימון שיהיו כולם שומעין כל ברכת המזון".

 

ב.   ברכת זימון

 

  מאידך גיסא ניתן לומר שאין חיוב זימון קשור לצירוף החבורה, אלא שלשה שאכלו כאחת חייבים להוסיף ברכה לברכת המזון.   הברכה הנוספת היא "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו".   כל אחד ואחד מברכה בנפרד, וברכת החבורה בזימון לא היתה ולא נבראה.   הביטוי הקיצוני לגישה זו יהיה האפשרות לומר ברכה זו גם ביחידות לאחר שאחד אכל עם שניים אחרים.   ואף דבר זה מצוי בראשונים בסוגיא דף מו:.

 

  גריסנן שם להיכן הוא חוזר?   "רב זביד משמיה דאביי אומר חוזר לראש, ורבנן אמרי למקום שפסק, והלכתא למקום שפסק".   תוספות שם ד"ה להיכן מביא את פירוש הר"מ מאייברא.   "והר"מ מאייברא: פירש דקאי אשלשה שאכלו כאחד ויצא אחד מהם לשוק, קוראים לו ומזמנים עליו (דף מה:), ולעיל נמי (דף מו.) הכי פירושו, עד היכן מקום זימון שצריך להו לאותו אחד דקרו ליה ועני?   עד נברך, ומכאן ואילך לך לדרכו, ואינם צריכים האחרים עוד לצירופו, והכא בעי לאותו מן השוק, להיכן הוא חוזר?   למקום שפסק.   דהיינו למר (רב ששת דף מו. שסובר ברכת הזימן עד הזן) מהזן ואילך, ולמר (רב נחמן דסבר ברכת הזימון עד נברך) מנברך".   ומתוך דבריו משמע כי לאביי הסובר שהמברך חוזר לראש, אליבא דרב נחמן יחזור אותו יחיד לתחילת "ברוך שאכלנו משלו" ויברך ברכה זו ביחידות_ב_.   וכן הוא מפורש באור זרוע (סימן קצא) "וההיא דלהיכן הוא חוזר נוכל לפרש דאליבא דרב נחמן קמיירי, רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש דהיינו   ש מ ת ח י ל   ל ו מ ר   ב ר ו ך

 ש א כ ל נ ו   מ ש ל ו, רבנן אמרי למקום שפסק דהיינו שמתחיל הזן".   חידוש זה גם עולה מתוך דברי בעל המאור בסוגיא. והראב"ד משיג דוקא בנקודה זו.   "אמר אברהם זה אינו נראה... ולמאן דאמר נמי דברכת זימון אינה אלא נברך בלבד, כשהוא חוזר לראש היאך מברך"?

 

  גם אם נקבל את טענת הראב"ד שאי אפשר ליחיד לברך ברכת הזימון, עדיין נוכל להסכים עקרונית עם תפיסה זו, דאף על פי שחיוב זימון הוא שכל יחיד ויחיד מהשלשה יוסיף ברכה לברכת המזון שלו, הדברים אמורים דוקא כאשר שלשתם מברכים כאחד, כי הרי יחיד אינו מוסיף ברכה זו.

 

ג.   צירוף בברכה

 

  אפשר לשלב שני חיובים אלו, ולומר שאופי ברכת הזימון המתווספת בשלשה הוא ברכת החבורה.   ואם כן יש רק חיוב זימון אחד - להוסיף לברכת המזון ברכת חבורה.   לפי זה ענין צירוף החבורה עקרוני רק לברכת הזימון.   כך משתמע מדברי האורחות חיים (הלכות ברכת המזון סי' י"א) "וכתב הר"פ שיש לכל אחד ואחד לברך ברכת המזון בלחש אף כשזימנו... ומכל מקום לא יתחיל לברך עד שתכלה ברכת זימון מפי המברך שעד כאן ברכת הזן".   משמע שרק ברכת הזימון חייבת להיות ברכת החבורה.¯   ולפיכך לא יברכו העונים ברכת הזן דהיא חלק מזימון בלחש, אלא לברכת הזן יענו¯ אמן, ויצאו ידי חובתם בברכת הזימון, ושאר ברכת המזון יברכו כיחידים.

 

ד.   צירוף וברכה

 

  הגמרא בדף מה. שואלת באשר לברכת הזימון, "מנא הני מילי?   אמר רב אסי דאמר קרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו.   רבי אבהו אמר מהכא, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו".  אבל בברייתא בדף מח: מובא מקור אחר "את ה' אלוקיך - זו ברכת הזימון".   והדברים טעונים ביאור.

 

  הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא קמ"ו) מתמודד עם בעייה זו, וכותב "אלא צריך לומר דהא דריש פירקין (דף מה.) דקאמר מנא הני מילי שחייבין לזמן, לא בברכת הזימון מיירי שאומר נברך שאכלנו משלו, אלא הכוונה בהא   ד ע י ק ר   מ צ ו ו ת   ז י מ ו ן   ש א ח ד   מ ב ר ך   ו כ ו ל ם  

י ו צ א י ן   ידי חובת ברכת המזון.   ו ב כ ל   ב ר כ ת   ה מ ז ו ן   ק א י   וזהו עיקר מצוות זימון... אבל סוגיא בדף מח: מיירי   ב ב ר כ ת   ה ז י מ ו ן, ה י י נ ו   נ ב ר ך   ש א כ ל נ ו   מ ש ל ו, משום הכי מביא הדרשה את ה' אלקיך".   לפי הנצי"ב משמעות חיוב זימון היא כפולה:

א. ברכת החבורה השייכת לכל ברכת המזון, חיוב זה נלמד מ"גדלו לה' אתי".   וכך מדויק מרש"י שם "מנא הני מילי דשלשה ראויין לברכת צירוף".

ב. ברכת הזימון הנלמדת מ"את ה' אלקיך" במסגרת הלימודים של שאר הברכות¯השייכות לברכת המזון, ע"ש.

 

  עכשיו נחזור לדברי הרמב"ן בם פתחנו.   לפי הרמב"ן חובת זימון והאיסור ליחלק יוצרים קביעות.   והקביעות מחייבת את החבורה לזמן.   ותמהנו הרי בלי קביעות אין חובת זימון.   וכיצד חובת זימון יכולה ליצור קביעות?   ולפי הנ"ל דברי הרמב"ן הם כפתור ופרח.   דיש שני חיובים בזימון. א. שאחד יברך לכולם. ב. לברך ברכת הזימון.   רק את החיוב הראשון שאחד יברך לכולם אפשר להשוות לסוגיא בדף מב.   דתנן התם "הסבו אחד מברך לכולן" ואם כן שואל הרמב"ן דכמו ששם בברכה ראשונה אנחנו זקוקים לקביעות של הסיבה כדי לצרף החבורה, גם כאן בברכת המזון לכאורה נצטרך הסיבה, דבלי הסיבה אין ברכת החבורה.   אך חיוב השני לברך ברכת זימון, אין שום קשר למשנה בדף מב., ואין טעם להצריך הסיבה לצורך חיוב זה.   ואם כן שלשה שאכלו כאחת גם בלי הסיבה חייבים לברך ברכת הזימון.   כתוצאה מחיוב ברכת הזימון הם נקבעים מבחינה הלכתית כחבורה, דהא אינם רשאין ליחלק, וברגע שיש להם מעמד של חבורה חל עליהם חיוב הזימון השני המצריך כי החבורה כיחידה תברך.

 

לסיכום:

 

  הצענו ארבע אפשרויות להסביר חיוב זימון.   ניתן לומר שהחבורה חייבת לברך ברכת המזון כיחידה אחת, וענין זימון הוא צירוף החבורה.   מצד שני ניתן לומר שאין שום צירוף בזימון, ורק דכל יחיד מהשלשה חייב להוסיף ברכת זימון לברכת המזון שלו.   ואפשר לשלב את שתי האפשרויות האלו בשני אופנים.   א. יש חיוב אחד להוסיף ברכת החבורה לברכת המזון, אך שאר ברכת המזון כל יחיד מברך לעצמו כרגיל.   ב. יש שני חיובים: לברך את כל ברכת המזון כחבורה, וגם להוסיף ברכת¯ הזימון.

 

 

 

א.   לפי שיטה זו קשה כיצד שניים שעדיין אוכלים יכולים להפסיק לאחד הרוצה לברך (דף מה:) דהרי שנים אלו אינם מברכים ולפי הבנה זו יפסידו את עיקר הזימון דהיא ברכת החבורה!   ועיין ברשב"א (בשם הראב"ד) ד"ה ולענין (שם) שאם שניים מפסיקים לאחד כולם יוצאין ידי ברכת המזון, ומקיימים ברכת החבורה.   אבל לפי רוב הראשונים קשה.  

ואפשר לומר שלפי רב ששת דצריך להמתין עד סוף ברכת הזן (דף מו.), לפחות מברכים ברכת הזן בחבורה. ואולי ההבנה הזאת בזימון תלויה במחלוקת רב נחמן ורב ששת (שם) ואכמ"ל.

 

ב. ולכאורה גם לפי רב ששת יחזור לראש ברכת הזימון, דבזה לא פליגי רב נחמן ורב ששת.

 

ג. ניתן להציע עוד שלשה הסברים בחיוב זימון: א. "דרך אזהרה והתראה להתעורר לברכה מתוך כוונה" (מאירי בדף מה:)   ב. "רבוי שבח וגדולה לשם יתברך" (ארחות חיים הלכות ברכת המזון סימן ל"ח)   ג. חבורת זימון הוי מעין מנין קטן, וזימון קשור למושג דבר שבקדושה (עיין בתורת האדם בענין הרפואה).

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון