ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

הקשבה לשליח ציבור

 

הרב אליקים קרומביין*

 

 

  עשרה שהתפללו בלחש, ואחד לא גמר, האם חייבים תשעה שגמרו להמתין לו לחזרת הש"ץ?

 

סתירה בשולחן ערוך

 

  השו"ע, לכאורה, פוסק לקולא, שכן ז"ל המחבר (או"ח נ"ה ס"ו): "ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן - אפילו הכי מצטרף עמהם".   מקור הדבר בהגהות מיימוניות בשם מהר"ם מרוטנבורג, המובא בבית יוסף שם, שהעומד בתפילה ואינו יכול לענות, בכל זאת מצטרף, "דכתיב 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', אכל י' דבני קדושה נינהו שכינה שריא".   וע"ש שהביא ראיה מדעת ר' יהושע בן לוי (ברכות מח.) שאפילו קטן המוטל בעריסה מצטרף, "ואפילו מאן דפליג, זהו משום דלא ידע למי מברכין ולאו בר קדושה הוא", בניגוד לגדול העומד בתפילה. ובבית יוסף שם הביא בשם מהר"י בירב, שפסק על פי ההגהות מיימוניות, שאפילו ישן מצטרף.

 

  אולם הפסק הזה מתנגד לתשובת הרא"ש שהובאה בטור (או"ח קכ"ד), וז"ל: "וכשאין ט' בבית הכנסת המכוונים בברכת הש"ץ, קרוב בעיני להיות ברכת ש"צ ברכה לבטלה, כי נתקנה ברכת ש"צ לאומרה בי', וכשאין ט' מכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה, לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תשעה זולתו ויכוון לברכת החזן".   לכאורה, ברור לדבריו שמתפלל או ישן אינם מצטרפים, היות ואינם מכוונים לברכת הש"ץ.   ועיין בשו"ע סי' קכ"ד שהביא את דברי הרא"ש להלכה.   יש לציין שדברים דומים מצאנו בתשובת הרמב"ם (מהדורת בלוי רנ"ו).   הרמב"ם שם מנמק את התקנה שהנהיג במצרים שהחזן יגיד את התפילה בקול בזמן שהציבור אומר את התפילה בלחש, במקום לומר חזרת הש"ץ אחרי שכולם גומרים, וז"ל: " ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא שהאנשים כולם בשעת תפילת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר, אלא מסיחין זה עם זה ויוצאין, והוא מברך לבטלה כמעט, הואיל ואין שומע לה".   ואם כן, נראה שגם לדעת הרמב"ם אי אפשר לצרף מתפלל או ישן לעשרה לצורך חזרת הש"ץ.

 

  הט"ז בסימן נ"ה טוען, שהמחבר שם סותר את דברי הרא"ש הנ"ל, וחולק עליו להלכה.   ברם, יש המיישבים (שו"ע הרב, ועוד), שהמחבר אינו מיקל לגבי חזרת הש"ץ, כי שם באמת חייבים כולם לכוון כדי שלא תהיה ברכה לבטלה; דבריו בסימן נ"ה מתייחסים רק לשאר דברים שבקדושה, שבהם יש לצרף מתפלל וישן.   אך קשה לקבל את האוקימתא הזאת, כי הבית יוסף מביא שם בהמשך את דברי מהרי"ל, שגם הוא מיקל, וז"ל: "ונהי דכתב הרא"ש דצריכי י' דצייתי, מ"מ חזינן דנהגו עלמא לצרף, אע"פ שמשיחין שיחת חולין, אע"ג דלבי מגמגם וכו'".   ברור שהמהרי"ל דן כאן בחזרת הש"ץ, ורוצה להקל למרות דברי הרא"ש.   ומסיים על זה הבית יוסף - "וכדאי הוא מורי ז"ל (מהר"י בירב) לסמוך עליו".   הרי שדעת המחבר להקל אפילו בחזרת הש"ץ.

 

טעמו של הרא"ש

 

  נחזור לסתירה בדברי השו"ע בהמשך.   אבל כאן עלינו לחקור בדעת הרא"ש - מאיזה טעם צריכים עשרה לכוון לברכות הש"ץ?   שאלה זו עצמה אינה אלא סניף של שאלה יותר יסודית - מדוע בכלל צריכים עשרה בחזרת הש"ץ?   הרי הטעם לחזרת הש"ץ הוא להוציא את מי שאינו בקי, ודבר זה ניתן להשיג גם בפחות מעשרה.   אכן, נראה שהצורך בעשרה דוקא איננו נובע מטעם התקנה, אלא מתוכנה וצורתה.

 

  אפשר לנמק את הצורך בעשרה ע"פ דברי הרמב"ם הידועים, בהלכות תפילה פ"ח: "תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חוטאים... ולא יתפלל ביחיד, כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור (ה"א)... וכיצד היא תפלת הציבור?   יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין..." (ה"ד).   מכאן, שמהות חזרת הש"ץ היא "תפילת הציבור" (מובן שאין הגדרה זו בצורת התקנה סותרת את ההנחה שטעמה הוא להוציא את שאינו בקי, רעיון שגם הרמב"ם מקבל - שם ה"ט; תשובות הרמב"ם רכ"א).   אפשר שמשום כך אנחנו מצריכים עשרה, שכן זהו גדר ציבור.   ואשר לדברי הרא"ש -   גם הם יובנו לפי הנחה זו, שכן יש לומר שאין זה נחשב כאילו הציבור מתפללים, אלא אם כן יתכוונו לברכות הש"ץ.   אמנם אפשר לדחות, שכן אולי אין לחייב לצורך זה את כל הציבור להקשיב, ואפשר להסתפק בתשעה, או ברוב, ונאמר -"רובו ככולו".   כמו כן, אפשר לדחות את ההנחה שחזרת הש"ץ היא "תפילת הציבור", אבל אז נצטרך לחפש טעם אחר לעצם הצורך בעשרה.

 

  אמנם, אפשר למצוא טעם כזה, על פי המשנה במגילה (כג:) - "אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהן, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא... אלא בעשרה", ובגמרא שם: "מנא הני מילי, א"ר יוחנן, דאמר קרא, 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה".   משמע, ש"עוברין לפני התיבה" המוזכר במשנה, כלול בדין של "דברים שבקדושה", וצריך עשרה כמו קדיש וקדושה.   והפירוש הפשוט ב"עוברין לפני התיבה" הוא בודאי - כדברי רש"י שם - חזרת הש"ץ, ודוחק לפרש שהכוונה היא לקדושה שבתוך חזרת הש"ץ גרידא.   וכן מפורש ברמב"ם בפ"ח מהל' תפילה, המונה את חזרת הש"ץ ואת קדושה בנפרד בתוך הרשימה של "דברים שבקדושה" (ע"ש ה"ד-ו).   יוצא לדעת הרמב"ם שחזרת הש"ץ תרתי אית בה - תפילת הציבור ודברים שבקדושה; אבל מובן שמסברה אין הכרח לקבל את שניהם דוקא, ולכן גם אם לא נקבל את הגדר של "תפילת הציבור", ייתכן בהחלט שחזרת הש"ץ צריכה עשרה משום "דברים שבקדושה".

 

  גם את דברי הרא"ש, המצריך שהעשרה יתכוונו דוקא, אפשר להסביר על פי גישה זו.   שהרי בכל דברים שבקדושה מצריכים השתתפות הציבור ע"י ענייה ואמירה כלשהי, ואפשר לטעון שהיות ואין מקום לעניית הציבור בחזרת הש"ץ הנאמרת כולה ע"י החזן, חייבים להשלים את החיסרון של השתתפות הציבור ע"י כוונתם והקשבתם.   הסבר זה אפשרי הוא, אבל אפשר לדחותו בכמה דרכים: ייתכן שהשתתפות הציבור בחזרת הש"ץ מתבטאת בענייה ממש - של "אמן", או של "קדושה" (שאפשר לראותה כחלק מהותי ממכלול חזרת הש"ץ).   כמו כן, אפשר שגם בעניית הציבור בדברים שבקדושה אין צורך שכולם יענו.   זו היתה דעתו של ר' יהושע בן לוי שהובאה ע"י ההגהות מיימוניות, שאפשר לצרף אפילו קטן המוטל בעריסה, ואפילו מי שאינו פוסק כמוהו (רוב הראשונים) - אפשר שיקבל את הנחתו הבסיסית, כנזכר לעיל.

 

  ברם, יש דרך אחרת לפיה העיקרון של "דברים שבקדושה" יכול לעזור לנו להסביר את הרא"ש.   אפילו אם אין צורך בהקשבת הציבור בתורת השתתפות, ייתכן שהיא נחוצה מסיבה אחרת, שכן ברור שנוכחות של עשרה היא תנאי לאמירת דברים שבקדושה.   אפשר שמי שגופו כאן ורוחו משוטטת בעסקיו, אינו נחשב "נוכח", ועל כן אין לצרפו למניין עשרה.   אמנם בשאר דברים שבקדושה, שהשתתפות ציבורית פעילה בהם משמשת כתכונה מרכזית, מסתבר שהשתתפות זו הופכת את שאלת ה"נוכחות" למיותרת; אבל בחזרת הש"ץ, אם הציבור איננו בקשב, בהחלט יש לשאול - היכן הוא?

 

  טרם נחזור לעיין בסתירה בדברי המחבר, נעלה קושיא על דברי הרא"ש.   הלכה מפורשת היא, שאם יצאו מקצת הציבור אחרי שהתחילה חזרת הש"ץ, מותר לו להמשיך.   מקור הדברים בירושלמי מגילה (פ"ד ה"ד), הקובע הלכה דומה לגבי כל דברים שבקדושה.   קשה מכאן על הרא"ש - מי שיצא החוצה ודאי שאיננו מקשיב!   מכאן אומר ה"דרישה" שכוונת הרא"ש היא רק שהברכה קרובה להיות ברכה לבטלה, ואפשר לדייק כך גם בלשון הרא"ש עצמו (עיין לעיל).   הסבר זה נראה מוכרח, אבל איננו מובן - או שהברכה היא לבטלה, או שלא!   נראה שהדרך החלקה ביותר היא לומר שיש שתי הלכות בחזרת הש"ץ, שני גדרים שחכמים דרשו שיתקיימו בו - תפילת הציבור ודברים שבקדושה.   ההיתר להמשיך אחרי שיצאו מקצת הציבור נאמר ביסודו לגבי דברים שבקדושה באופן כללי, כדברי הירושלמי, ומבחינה זו אין כאן ברכה לבטלה.   הצורך בכוונת כולם הוא תנאי לתפילת הציבור, ומבחינה זו אמר הרא"ש, שהברכה היא לבטלה (עיין גם בתשובת הרמב"ם הנ"ל, שכתב שהברכה היא "כמעט לבטלה".   וכבר ראינו דעת הרמב"ם שיש שתי הלכות).

 

  לסיכום, אפשר להסביר את הרא"ש על פי שתי ההבנות בצורך בעשרה בחזרת הש"ץ - תפילת הציבור ודברים שבקדושה.   למעשה, האחרונים נחלקו - הט"ז דוחה לגמרי את הקולא של השולחן ערוך על סמך דברי הרא"ש, ונראה שהוא הבין שהרא"ש התכוין לכל דברים שבקדושה.   אלה המתרצים את השו"ע ע"י חילוק בין חזרת הש"ץ לשאר דברים שבקדושה, הבינו שהרא"ש התכוין לחזרת הש"ץ בלבד, ויש להסביר זאת לפי העיקרון של "תפילת הציבור".

 

פסק המחבר

 

  בנסיון לישב את פסקי השולחן ערוך, אנו מוצאים שלשה כיוונים באחרונים.   אחד כבר הזכרנו - חילוק בין חזרת הש"ץ לשאר דברים שבקדושה.   גישה שניה גורסת שהשולחן ערוך אינו פוסק כלל כמו הרא"ש, ומזכיר את דבריו בסימן קכ"ד רק בתורת חשש לחומרא בעלמא.   אך אפשרות שלישית ננקטת על ידי אחרים - הרא"ש מודה שמתפלל וישן מצטרפים אפילו לחזרת הש"ץ, וזאת משום שהם אנוסים ואינם יכולים לכוון.   דבר זה צריך עיון; אם כוונת מניין של שומעים נחוצה כדי לקיים את התקנה, ואחרת נחשבות הברכות לבטלה, מה זה משנה אם השומעים הם אנוסים?   נראה שאפשר להסביר חילוק זה בשתי דרכים:

 

  לעיל הזכרנו אפשרות שחזרת הש"ץ צריכה עשרה משום שהיא "דברים שבקדושה", ולכן נחוצה נוכחות של עשרה, והרא"ש מצריך כוונה משום שרק מי שמכוון נחשב "נוכח".   אבל ייתכן ש"נוכחות" תוגדר אחרת לגבי אנשים שונים.   אדם שיכול לכוון ואינו עושה כך בפשיעה או מחמת רשלנות, מסלק את עצמו מבחינה רוחנית מן הנוכחות בציבור המתפללים.   אבל קטן המוטל בעריסה נחשב נוכח פשוט מכוח נוכחותו הפיזית, היות ואינו בר-כוונה.   וכיוצא בזה לגבי ישן; ונראה שסברה זו עוד יותר מתקבלת לגבי מי שעומד בתפילה, העוסק בפעילות הקרובה למעשה הציבור, ולכן משתלב בהם ונחשב נוכח בתוכם.

 

  יש לבאר את החילוק הזה גם בדרך אחרת, אבל ראשית יש להבהיר פרט מסויים לגבי איסור הוצאת שם שמים לבטלה.   מהי הגדרת "לבטלה"?   לכאורה מתבקשת הגדרה אחידה - הזכרת השם ללא תועלת חיובית כלל.   אבל מכמה מקומות נראה שהגדרת "לבטלה" היא גמישה, ותלויה בנסיבות שבהן השם הוזכר.   יש והמצב האוביקטיבי מכתיב לנו ציפיות גבוהות לגבי ההישגים האפשריים של ההזכרה, ואז השם הוא לבטלה אם ציפיות אלה לא התממשו, על אף שהיתה תועלת חיובית להזכרה, שבתנאים אחרים היתה גואלת אותה מכתם ה"לבטלה".   נסתפק כאן בדוגמה אחת: ראשונים חולקים האם יש לומר "א-ל מלך נאמן" בין ברכת "אהבה" ל-"שמע".   השוללים טוענים שיש כאן הפסק; אבל הטור (ס"א) מביא את הרמ"ה, שקבע שלא רק הפסק יש כאן, אלא גם הזכרת שם שמים לבטלה.   ברור שבדרך כלל אין שום בעיה באמירת "א-ל מלך נאמן" בתור שבח לקב"ה; אבל "בין הפרקים" אסור להפסיק בשום דבר שאינו חלק מקיום קריאת שמע וברכותיה, וכל שם שמזכירים נבחן לפי קנה המידה המחמיר הזה.   היות שמבחינת מצוות ק"ש המילים האלו מיותרות לגמרי, השם נחשב "לבטלה" (עיין ברמ"ה שם, שהסבר זה מפורש בדבריו).

 

  ולפי זה, עצם הרעיון של גמישות מסויימת בהגדרת "בטלה" בחזרת הש"ץ אינו מוזר כלל.   על מנת להיעזר בו ליישב את הרא"ש, עלינו רק לשנות במעט את הגדרתנו לגבי חיוב "תפילת הציבור".   אין חיוב מוחלט שציבור יתפלל באמצעות שליח, אלא חייבים הם להעמיד ש"צ שיאמר תפילה המיועדת להשתתפותם של הציבור.   אם כל הציבור הזה יכול לכוון ולהשתתף, הרי התפילה מיועדת לכך, ואם לא יכוונו, הרי התפילה לבטלה.   אם יש בציבור כאלה שאינם יכולים לכוון, התפילה לא היתה מיועדת לכוונתם מלכתחילה, וממילא אין כל פגם בחוסר הקשבתם.

 

  למעשה אין תמימות דעים בין האחרונים, ואפשר למצוא לכל הגישות ייצוג.   עכ"פ, רבים מקילים ומקיימים את פסק המחבר בסי' נ"ה אף בחזרת הש"ץ, ובודאי ניתן לסמוך עליהם בשעת הצורך, וכפי שפסק הגר"ע יוסף שליט"א ("ילקוט יוסף").   אבל יש לסייג את הדבר ולומר שהכוונה היא למקרה שיש שמונה שמקשיבים לש"ץ, ורק אחד מן המניין לא גמר להתפלל.   וטעם הדבר הוא שלפי ה"הגהות מיימוניות" הקולא כאן בנויה על שיטת ר' יהושע בן לוי שקטן בעריסה מצטרף, והרי שם אפילו רבינו תם הפוסק כריב"ל, מגביל את דבריו לקטן אחד; וכן כתבו ה"חיי- אדם" ו"עמק-ברכה".

 

 

*. השיעור הועבר בישיבה במוצש"ק פרשת חיי-שרה, התשמ"ח.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון