ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

חציצה בטבילה ובנטילת ידים

 

הרב ברוך גיגי

 

 

א.

 

  הלכה רווחת היא, שכל דבר החוצץ בטבילת הגוף חוצץ בנטילת ידיים (חולין ק"ו, ע"ב) ואף שיש חולקים בזו (עיין ראשונים שם, ורמ"א, או"ח קס"א א'), העיקר כסברה ראשונה.   הנה, מן הסוגיה נראה שהגמ' משווה בין דיני חציצה בטבילה לבין נטילת ידיים, אך בפוסקים אנו מוצאים הבדלים מסויימים ביניהם.

 

  שנינו בעירובין ד', ע"ב (ובמקומות אחרים) לעניין הלכה למשה מסיני בחציצה "דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ... וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד".

 

  בגדרי הקפדה זו, אנו מוצאים שהטור בהל' טבילת הגוף (יו"ד סי' קצ"ח), סובר שאם רוב העולם מקפידים והוא אינו מקפיד, בטלה דעתו אצל כל אדם, וחוצץ.   אמנם, בהל' נט"י (או"ח קס"א) משמע, שסובר שאם אינו מקפיד אינו חוצץ, ולא אמרינן בטלה דעתו (ב"ח ומ"ב שם בשיטתו), וכן נראית דעת השו"ע, וכן דעת הרמ"א בדרכי משה (ע' שעה"צ ט').   אך המג"א השווה נט"י לטבילה, ובתרוויהו בטלה דעתו, וחוצץ.

 

  היתה החציצה בדבר שאין דרך העולם להקפיד, והוא עצמו מקפיד, לדעת רבים מן הראשונים בטבילת הגוף חוצצת.   כן הבין הב"י בדעת הטור והרמב"ם, וכך נפסק להלכה.   הרמ"א פסק כך אף בהל' נט"י, לעומת הב"י, שנסתפק בזה לדעת הרשב"א, אם אומרים גם בזה בטלה דעתו אצל כל אדם ואינו חוצץ, או לא, ובעקבותיו הביא המג"א שיש שפסקו שאינו חוצץ, וטענתם שבספק נט"י אזלינן להקל.   ויש לתמוה לכאורה על ספקו של הב"י לדעת הרשב"א, הרי איהו גופיה בהל' טבילה כתב שדבר זה הוא מחלוקת בין הרשב"א, שסובר שאין זה חציצה שבטלה דעתו (1), לבין הרמב"ם והטור, שסוברים שחוצץ, והכריע שם שחוצץ; א"כ מדוע נסתפק כאן?   ומדבריו נראה שספקו בנט"י הוא לדעת הרשב"א (ולא כהבנת האחרונים, שספק זה הוא של הרשב"א עצמו, דהרשב"א עצמו לא נסתפק בזה, והב"י הוא שנסתפק), וצ"ע.

 

 

ב.

 

  לכאורה, אפשר היה להסביר שכיוון שנט"י דרבנן, וטבילת הגוף דאו', ע"כ הקלו בזה.   וכן משמע מן הב"ח, שכתב: "וצ"ל דבזה הקלו בנטילה, כיוון שאין כל אדם יכול ליזהר בזה, ואע"פ שאמרו כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה, אין למדין מן הכללות, אפילו במקום שנאמר בהן חוץ", ונראה לענ"ד שהסבר זה דחוק במקצת, דהניחא אם לא היינו מצריכים דיני חציצה בנט"י כלל; אבל לאחר דקיי"ל שאף בנט"י שייכי דיני חציצה, דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון, צריך טעם לשינויים שבדיני חציצה.

 

  על מנת לתרץ את הקושיות נקדים ונבאר שני עניינים: 1.   טעם הדין שרובו מקפיד עליו חוצץ דבר תורה (2)   ו-2-.   גדרי נט"י ביחס לדין טבילת הגוף.

 

1.   רובו ומקפיד עליו חוצץ: בטבילת הגוף נחלקו ראשונים אם בהקפדה הכל תלוי בדעת הטובל בלבד, או שיש להתחשב בדרך העולם.   ואכן, הב"י הבין בדעת הרמב"ם שמתחשבים בדעתו בלבד, וז"ל: "דמשמע דלא תלה הדבר אלא בקפידתה של זו, אבל אם אינה מקפדת, אע"פ שדרך שאר נשים להקפיד, לא חייץ, דבתר דידה אזלינן בין להקל ובין להחמיר... וצ"ע ".   דעת הרשב"א הפוכה: הכל תלוי בדרך העולם, וז"ל בתורת הבית הארוך (ל"ב, ע"ב): "דכיוון שאין דרכן של אנשים להקפיד, אע"פ שזה מקפיד בטלה דעתו... וקיי"ל כרבנן".   לדעת הטור ו"ספר היראים", אזלינן לחומרא בשני המקרים, דהיינו שאם דרך העולם להקפיד, חוצץ, אע"פ שהטובל אינו מקפיד לפי שבטלה דעתו; ואם הוא מקפיד, חוצץ, אע"פ שאין דרך העולם להקפיד.

 

  נראה להסביר שהמחלוקת תלויה בשתי הבנות בעניין היחס שבין שתי ההלכות שנאמרו בטבילה: א.   ביאת כל גופו במים (עיין באר הגולה יו"ד קצ"ח א' ושיורי טהרה א').   ב.   שיבואו המים על בשרו.

 

  אפשר להבין שכשם שצריך שכל גופו יבוא במים, כן צריך שיבואו המים על כל בשרו, ודין אחד הוא ביסודו.   כלומר, ביאת המים על בשרו מגדירה את ביאת כל גופו במים.   הוי אומר, שאם לא באים המים על כל בשרו, אין ביאת כולו במים.   והטעם שדוקא רובו ומקפיד עליו חוצץ, צ"ל שאם יש חציצה על רובו ואינו מקפיד, הוי החציצה כגופו; וכשבאים המים על החציצה הוי כבאו על גופו, שאף היא חלק מהגוף, כעין מה שכתב הרשב"א בתוה"ב הקצר (ל"ב, ע"ב), לגבי אשה שצבעה שערה לנוי: "והרי זו כאילו היא מגופו של שער וכבגד צבוע, שאין הצבע כדבר הנוסף וחוצץ אלא כעיקרו של בגד ואינו חוצץ" (3), וכן הוא ברש"י, עירובין ד' (ע"ב): שרובו שאינו מקפיד אינו חוצץ מן התורה, דהוי כגופו.   במיעוטו המקפיד, צ"ל דאף שפשיטא לכאורה שאין לראותו כגופו, שהרי רוצה להסירו ומקפיד עליו, מ"מ אינו חוצץ לפי שבטל לגופו מפני מיעוטו והוי כבאו המים על גופו.   היינו, אף שהדבר החוצץ אינו חשוב כגוף עצמו, מ"מ בטל לגוף ואינו מהווה חציצה, כך שניתן לראות את המים כבאים על הגוף.

 

  אך אפשר להבין בדרך אחרת: מדובר בשתי הלכות נפרדות, ההלכה הראשונה: שדבריו ביאת כל גופו במים והוא נלמד מתורת כהנים בברייתא "מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאתו במים כולו כאחת".   דין זה נשאר בעינו ואין בו שום דבר להקל.   הלכה שניה: שיבואו המים על בשרו.   אכן מעיקר הדין אפשר שהיה מצריך ביאת כל בשרו במים, ע"פ הפסוק "ורחץ את כל בשרו במים".   ע"כ אפילו חציצה על מיעוט הבשר חוצצת.   אולם, למדנו בהלכה למשה מסיני שדי שיבואו המים על רובו המקפיד (עיין בזה תו"ס הרא"ש, ערובין ד' ע"ב, שדן ביחס בין הפסוק להל"מ).   נמצא שלהבנה זאת חלק הגוף שיש עליו חציצה, אף שלא באו עליו המים, מ"מ נקרא שבא כולו במים לדין ביאת גופו במים.   ולעניין דין ביאת המים על בשרו, הרי אמרנו שמהל"מ למדנו שדי ברובו המקפיד.

 

  ובזה תבואר מחלוקת הרמב"ם והרשב"א.   הרמב"ם סבור כהבנה הראשונה, שצריך שיבואו המים על כל בשרו, והא דאינו חוצץ כשאינו מקפיד משום דחשיב כגופו, וא"כ מסתבר טפי שכיוון שהחציצה אמורה להיות כגופו, עדיפה הגדרה סובייקטיבית, ע"כ אזלינן בתר דעתו דווקא, כלומר שאם הוא מקפיד, מה לי שאחרים אינם מקפידים, הרי אצלו אין זה נחשב כגופו.   ולהרשב"א צ"ל כהבנה השניה   שדין כל בשרו במים הוא שהל"מ אמרה שמספיק שיבואו המים על רובו המקפיד, וממילא יותר פשוט לתלות זאת בגדרים אובייקטיביים, היינו בהגדרת העולם.   בדעת הטור י"ל שסובר נמי כרמב"ם, אך סובר שהדברים אמורים דווקא כשהוא מקפיד ואחרים אינם מקפידים, ולא שייך לומר בטלה דעתו.   משא"כ כשהוא אינו מקפיד, והמנהג להקפיד, שאז ייתכן שנאמר שאף שהוא מחשיב זאת כגופו, כיוון שאין זה מנהג העולם, שלגביהם אין זה חלק מגופו, בטלה דעתו, וחוצץ.   או שנסביר שסובר כרשב"א, ובאמת קובעים לפי הגדרות אובייקטיביות, כלומר, לפי העולם. מ"מ, כשהוא מקפיד יותר משאר העולם, הוי אצלו רובו המקפיד, וחוצץ.   אולם להיפך חוזרים למסגרת האובייקטיבית ואמרינן בטלה דעתו.

 

2.   גדרי דין נט"י: נתבאר לעיל שבטבילה קיים דין ביאת כולו במים לכ"ע, ומחלוקת אם הוא דין אחד עם הדין של ביאת מים על בשרו, או דין נפרד.   בנט"י, לכאורה פשיטא שאין דין ביאת כולו במים, וצריך שהמים יבואו על היד.   אולם, יש מקום להסתפק בזה אם כאן פשיטא שנצריך שהמים יבואו על כל היד (חלק היד החייב בנטילה לשיטות השונות - עיין קס"א ד'), שהרי כיוון שההלכה היא שצריך שיבואו המים על היד, במקום החציצה אין זה נקרא שבאו המים על היד.   אך ניתן להבין להיפך; ר"ל, מה שצריכים בטבילה, לדעה הראשונה, שיבואו המים על כל בשרו, נובע דווקא מדין ביאת כולו, ובנט"י, שאין דין כזה, מספיק שיבואו המים על היד.   ע"כ, אם באו המים על היד ע"פ כללי החציצה, אף שלא באו על כל היד סגי בהכי.   קיצורו של דבר, אף הסוברים בטבילה כדעה הראשונה, אפשר שיודו בנטילה שדי בביאת מים על היד, וכן להיפך, הסוברים בטבילה כדעה שניה, אפשר שבנט"י יודו לדעה ראשונה דבעינן ביאת מים על כל בשרו דווקא.

 

ג.   ועתה ניישב הקושיות שהקשינו:

 

א.   פסק הטור בטבילה שאם העולם מקפיד והוא אינו מקפיד, שחוצץ, לעומת נט"י שאינו חוצץ, וזה ניתן להתבאר בכ"א מההסברים שאמרנו לעיל בשיטתו.   לפי ההסבר שהוא סבור כרמב"ם - שעיקר דין החציצה תלוי בהקפדתו, והא דחוצץ כשאינו מקפיד משום שבטלה דעתו - בנט"י דרבנן, כיוון שאין זה מעיקר דיני החציצה, לא אמרינן בטלה דעתו, חוזרים לדין העקרוני, ואינו חוצץ.   יותר פשוט יהיה לפי ההסבר שדעתו כרשב"א, שאז אפשר לומר שהדברים הנ"ל אמורים דווקא בטבילה, שיש דין של ביאת כולו ואין צורך שיבואו המים על כל בשרו; אך בנט"י, שאין את הדין הכללי של "ביאת כל ידו במים", בעינן שיבואו המים על כל בשרו דווקא, ואז כדי שלא יחצוץ צריך שהחציצה תיחשב כגופו.   וע"פ מה שאמרנו לעיל, "חשיב כגופו" אי לא נדון במושגים סובייקטיביים, ע"כ זה תלוי בקפידתו.   ולפי זה, מה שאמרו בש"ס כל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה, לא בא להשוות דיני החציצה בטבילה לנטילה לכל פרטיהם, אלא בעיקרון שיש דיני חציצה בנטילה, וכן לעניין מה שנקרא קפידא לרוב העולם, אך לעניין אי אזלינן בתר קפידתו או בתר קפידת העולם לא השוו ביניהם.

 

ב.   כשהוא מקפיד והעולם אינו מקפיד, בטבילה נפסק שחוצץ, ובנט"י הסתפק הב"י, ומשמע שספקו הוא אפילו אליבא דהרשב"א שהקל בזה בטבילה.   ויש להסביר, שבטבילה סבור הרשב"א כדעה השניה, שאין צורך שיבואו המים על כל בשרו, אך בנטילה אפשר שצריך ביאת מים על כל ידו, ולכן הוי חציצה בקפידתו (הספק הוא אם בנטילה צריך ביאת מים על כל היד, או שדינה כטבילה).   לדעת המג"א, שפסק שאם העולם מקפיד והוא אינו מקפיד, שחוצץ אף בנט"י, מובן יותר מה שיש מקום להקל כשהוא מקפיד ואחרים אינם מקפידים, שלדעתו הולכים אחר מנהג העולם בכל מקרה, כיוון שבנט"י ס"ל דלא בעינן שיבואו המים על כל היד.

 

 

הערות

 

(1)   והב"י דייק זאת מדברי הרשב"א בתוה"ק, כיוון שלא היו לפניו דברי הרשב"א בתוה"א, אך בתוה"א הדברים מפורשים, ונביאם להלן בס"ד.

 

(2)   הדיון כאן, הוא בטיב דין הדאורייתא של רובו מקפיד עליו, שחוצץ, אולם רבנן גזרו על רובו, אף שאינו מקפיד, ועל מיעוטו המקפיד.

 

(3)   והרשב"א עצמו לא סבור כן, כפי שנבאר להלן, והוא אומר סברה זאת רק בנוגע לצבע האשה לנוי, ששם באמת חשיב כגוף האשה.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון