ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

ק¯י¯ד¯ו¯ש¯ ¯ו¯ט¯ע¯י¯מ¯ה¯ ¯ל¯פ¯נ¯י¯ ¯ה¯ת¯ק¯י¯ע¯ו¯ת

 

¯ה¯ר¯ב¯ ¯ע¯מ¯י¯ט¯ל (1)

 

 

  בשו"ת התעוררות תשובה (לרב שמעון סופר, אב"ד בקהילת ערלויא, בנו של ¯ה"כתב סופר") ס' רכ"ה, עולה השאלה האם מותר לאכול לפני תקיעת שופר, ומדוע ¯נוהגים רבים להקל בזה, בעוד שבלולב משמע בפירוש מהמשנה בסוכה לח., וכן פסק ¯השו"ע (או"ח סי' תרנ"ב ס"ב), שאסור לאכול לפני נטילת לולב.   ובתשובתו הוא¯ אומר שאכן לגבי שופר לא נמצא בשום מקום בש"ס ובפוסקים מקור לאסור אכילה קודם¯ תקיעת שופר, למרות שאיסור כזה קיים לגבי לולב, לגבי תפילת מנחה וקריאת שמע¯ (המשנה בשבת ט: ובשו"ע סי' רל"א), לגבי מגילה ונר חנוכה ועוד.   ולכן הוא ¯מביא שני טעמים מדוע בשופר אין את האיסור הנ"ל:

 

א.   יתכן שמשום אימת הדין אין לחוש שמא ישכח מהתקיעות - חשש הקיים בדר"כ, ומסברה זו באמת הותר לקרוא ביו"כ לאור הנר ולא חוששים שמא יטה - בגלל אימת הדין.

 

ב.   בר"ה דף ל: מובא - "פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלויים בשיר", שכן רוב הפעמים היו ממתינים כל היום עד בוא העדים, ולא היו תוקעים בשופר, כיון שהתקיעה היא דין רק לאחר ההכרזה בבי"ד, וברור שלא התענו כל היום, ומכאן שמותר לאכול לפני תקיעת שופר.

 

  הטעם השני הוא קצת דחוק, אך לטעם הראשון נראה שיש באמת מקור, וכפי ¯שיפורט להלן.

 

  לאמיתו של דבר, ישנו מקור לאסור אכילה קודם תקיעת שופר:   המג"א (סי'¯תרצ"ב ס"ז) מביא את התוספתא בשבת (פ"א ה"ד), האומרת - "כשם שמפסיקין לק"ש, ¯כך מפסיקין לקריאת מגילה... ¯ו¯ל¯ת¯ק¯י¯ע¯ת¯ ¯ש¯ו¯פ¯ר¯ ¯ו¯ל¯נ¯ט¯י¯ל¯ת¯ ¯ל¯ו¯ל¯ב ולכל מצוות האמורות ¯בתורה".   משמע שהתוספתא לא מבדילה בין תקיעת שופר לנטילת לולב, ובשניהם ¯צריך להפסיק אם התחיל לאכול, וכ"ש שלכתחילה לא ישב לאכול.

 

  אולם הדבר תלוי בהבנת הדין של "מפסיקין לק"ש".   מקור הדין הוא במשנה¯בשבת ט: - "מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה".   הגמ' בדף יא. שואלת "הא¯תנא ליה רישא מפסיקין" (תחילת המשנה - "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה...¯ואם התחילו אין מפסיקין"), ומתרצת - "סיפא אתאן לדברי תורה, דתניא חברים¯ שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה".   לכאורה משמע שהמשנה¯ מחדשת שגם מי שעוסק בתורה - עליו להפסיק לק"ש, וה"ה להפסקה מסעודה ומלאכה.

 

  אך הרמב"ם בפיהמ"ש (פ"א מ"ב) הבין שכל הסיפא של המשנה - "מפסיקין לק"ש¯ואין מפסיקין לתפילה", עוסקת רק במי שהיה לומד תורה, שאם הגיע זמן ק"ש -¯צריך להפסיק מלימודו ולקרוא ק"ש, אבל "...אם התחיל בתספורת או ¯ב¯א¯כ¯י¯ל¯ה או ¯במרחץ... לא יפסיק כלל".   ובעל המאור מסביר שיש במשנה שני מיני הפסקות:   א. ¯מאכילה לתפילה - כאשר עדיין יש שהות ביום להתפלל, ועל זה המשנה אומרת "אין ¯מפסיקין".   ב.   מתלמוד תורה לתפילה - וכאשר אין שהות ביום, ואעפ"כ לחברים¯ הדין הוא שאין מפסיקין.

 

  וכך גם תוסבר המשנה בסוכה לח. - "מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול ¯לכשיכנס לביתו יטול על שולחנו".   הגמ' שם שואלת - "אמרת נוטלו על שולחנו,¯ למימרא דמפסיק, ורמינהי - 'אם התחילו אין מפסיקין'?", ומתרצת - "לא קשיא, הא¯דאיכא שהות ביום, הא דליכא שהות היום".  כשיש שהות ביום אכן אין צריך¯ להפסיק, בעוד שהמשנה מדברת כשאין שהות ביום.

 

  ועל פי זה משתנה גם הבנת דין התוספתא, ופירושה לפי הרמב"ם ובעה"מ היא,¯שכשם שמפסיקין ומבטלין דברי תורה לק"ש, כך מפסיקין לקריאת המגילה, לתקיעת ¯שופר וכו'.   וממילא אין בתוספתא מקור לאיסור אכילה לפני התקיעות - ואע"פ¯ שלפני נטילת לולב נפסק שאסור, שאני הכא שבגלל אימת הדין אין חשש שימשך אחר¯ סעודתו.

 

  ויתכן שהמקור להקל הוא גם ללא הטעם המבדיל בין שופר ללולב.   בנטילת¯ לולב אמנם פוסק השו"ע (תרנ"ב ס"ב) - "אסור לאכול קודם שיטלנו", אולם המשנה ¯ברורה (סעיף ז') מעיר בשם הח"א - "וטעימא בעלמא מדינא שרי, מ"מ אין להקל בזה ¯אם לא לצורך גדול".   וע"פ זה טוען הרב שטרנבוך (שו"ת מועדים וזמנים סי'¯ד'), שבר"ה, שיש איסור להתענות עד אחרי חצות, זה נחשב צורך גדול ומותר.   ¯ובפרט שבר"ה יש מצות שמחת יו"ט (שו"ע, תרצ"ג, ס"א).

 

  ויתכן שגם בלולב איסור אכילה הוא רק אחרי חצות - הרב פראנק (מקראי¯ קודש, ימים נוראים, סי' כט') מביא מהג"מ שטען שבשבת אם אין לו כוס לקידוש ¯אוכל בלא קידוש כיון שאסור להתענות בשבת, ולכן גם בלולב אין למחמיר להתענות¯ יותר מחצי יום אם אין לו לולב.   והשע"ת (תרצ"ב, ס"ק ד') כתב, שהיות והאידנא ¯רגילים לאחר עד אחר חצות, אם אין לו שופר ימתין רק עד חצות - כמו בלולב.   ¯ומכאן מסיק הרב פראנק שיש מקום להקל בטעימה לפני תקיעת שופר.

 

  וכאן יש רק מקום לבדוק עד איזה שעור מוגדרת טעימה.   מהשו"ע בהל'¯ ברכות משמע ששעור קביעת סעודה הוא מארבע ביצים ומעלה, ומתחת לזה זה לא מוגדר ¯אכילה.   אולם הגר"א בהל' עירובין טוען שמזון שתי סעודות הוא מג' ביצים ¯וחומש ביצה, כפי שלומדים מדין העומר, וממילא גם מזון סעודה אחת היא כמות¯ גדולה - כעשרים ואחד ביצים לערך.

 

  לסיכום:   האיסור לאכול לפני התקיעות אינו מוזכר בפוסקים, ויש מקום¯ לחלק בין איסור אכילה לפני נטילת לולב לכאן, בעיקר מצד הסברה שמפני אימת ¯הדין אין חשש שמא ימשך אחר אכילתו.   ישנו אמנם מקור בתוספתא שממנו משמע שיש איסור אכילה לפני התקיעות, אך הדבר תלוי בפירוש המשנה בשבת ט:.   אף אם אין¯מקום לחלק בין לולב לשופר, יתכן שיש רק איסור אכילה, אולם בטעימה יש להקל,¯כדי שלא להתענות ביו"ט.   ומכאן נהגו בהרבה מקומות להקל בקידוש לפני ¯התקיעות.   (יצויין, כי למרות האמור לעיל, היו גם רבים שנהגו להחמיר, ומסופר ¯על רע"א שפסק במקרה של מגיפה כי עדיף לאכול בין תקיעות דמיושב לתקיעות ¯דמעומד, מאשר לאכול לפני התקיעות).

 

 

הערות:

 

(1)   סיכום שעור שהועבר ע"י הרב עמיטל בשבת פרשת "כי תצא

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון