דף יומיומי

פסחים דף פ"ח, הר בית ה'

במסגרת דברי האגדה בסוגייתנו, דורשת הגמרא (דף פ"ח עמוד א') בשבחו של יעקב אבינו:

"לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר "אשר יאמר היום בהר ה' יראה", ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה". אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר "ויקרא את שם המקום ההוא בית א-ל" ".

בין הפרשנים מצאנו דעות שונות המסבירות את ההבדל שבין ההר, השדה והבית. המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק נ"ב) מסביר, שיעקב אבינו ממזג בתכונותיו ובעבודתו את מידת החסד המאפיינת את אברהם ומידת הדין המאפיינת את יצחק. הבית, לדברי המהר"ל, הוא מקום של חיבור ומיזוג: איש מתחבר עם אשתו, הורים מתחברים עם ילדיהם וכן הלאה. מידת ה"ביתיות" שביעקב הינה מידת החיבור והמיזוג.

ר' לוי יצחק מברדיטשב (קדושת לוי, פרשת ויצא) מסביר, שהר ושדה הם מקומות מגורים ארעיים, בעוד שהבית הוא מקום מגורים קבוע. יעקב העניק למקום המקדש קביעות מיוחדת, ועל כך נזכר לטובה.

הסבר מופלא להבחנה שבין ההר והבית הציע הראי"ה קוק (אגרות הראי"ה, אגרת תשמ"ו). לדבריו, יש לבאר את סוגייתנו לאור פירושו הידוע של רש"י על פי המדרש (דברים, ט"ז כ"ב):

"וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱ-לֹהֶיךָ - ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה".

הרב קוק כותב, שחידושו של יעקב אבינו היה בכך שהפך את המצבה לבית, כפי שכתוב (בראשית, כ"ח כ"ב):

"וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים".

ומסביר הרב:

"מהו תכן מצבה? באר הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה, שהוא בנין שמתקבצים לעבודה סביבו. וראוי להתבונן על הקו המבדיל בין מרכז שמתקבצים לעבודה סביבו, שנתרחק, ובין בנין שמתקבצים לעבודה בתוכו, שנשאר אהוב ... כי מראש אמנה כשהחל איתן האזרחי לקרא בשם ה', הלא לא היתה הקריאה מפורטת בדרך-עבודה מיוחד ומסודר להלכותיו, כי-אם להפנות את הלבבות בכלל  לשם ה' א-ל עולם קונה שמים וארץ, וסגנון זה אינו מניח הבדל בין עם לעם, וכל באי-עולם יוכלו יחד להתקבץ לעבוד את ה'. וזאת היא הוראת המצבה: נקודה מקודשת מרכזית, שהכל מתקבצים לעבודה סביבה באין הבדלה ...
ויעקב כאשר ראה את הסגולה המיוחדת,  העתידה להופיע מזרע ברך ה' אשר יפרח ממנו, אמר אז : "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה" לא תהיה עוד מצבה חפשית, שהעבודה תהיה מרוכזת סביבה בלא הבדלת  מחיצות, כי-אם "יהיה בית א-להים", בית מיוחד מוקף מחיצות, שרק הראויים לו יכולים לבא אליו".

הרב קוק דורש מבני ישראל להיכנס אל תוך הבית: אין די בקיבוץ סביב המצבה, אלא חובה להיכנס פנימה אל הבית, אל המהות הפנימית.

בתפילות יום הכיפורים חזרנו שוב ושוב על נבואתו של ישעיהו (נ"ז, ו'):

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים".

בית ה' אכן קורא ומזמין את כל העמים להתפלל ולהקריב. אלא, שסוגייתנו מציבה, על פי הרב קוק, תנאי מוקדם להתאספות זו, והוא: בניין בית המיועד ומיוחד לעם ישראל דווקא. רק אם תבנה כנסת ישראל בית מיוחד, המיועד רק לאלה הראויים לבוא אליו, יוכל אותו בית לשמש גם אור לגויים. סוגייתנו דורשת נבואה אחרת של ישעיהו, ובה אכן נאמר בפירוש (ב', ג'):

"וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".

החיבור וההזמנה אל אומות העולם מוכרח להתבסס על עליונותו של הר בית ה', ועל התודעה כי אמנם יש בו תוכן שאליו נושאות אומות העולם את עיניהן, ומבקשות "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו". תוכן זה הוא תוכן של קודש, המבוסס על התורה ועל דבר ה'. הרב קוק מוסיף ומסביר (עין אי"ה זרעים, אות כ"ז):

"אבל יעקב קראו בית, שכבר יצאו מקרבו ההתיחדות של ישראל בערכם המובדל ומתבודד מן האומות; "וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב". כי לגבי ישראל צריך להיות ציון בית ה', כלומר מוגדרת במחיצות ומשומרת בגבולים, עד שאין צורך לרוח זר לשלוט בנו בפנימיות תרבותינו, כי כל טוב לא יחסר בתורת ה' תמימה להכשירנו לעם רם ונשא".

חג הסוכות שאנו עומדים בפתחו הוא החג הפונה אל אומות העולם, ובו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות. מפירושו של הראי"ה קוק לסוגייתנו למדנו על הדרך הנכונה באותה פנייה אל האומות, דווקא מכוח בית ה', אשר ממנו יוצאת תורה ה' תמימה.

הרב אביהוד שורץ