|
תחילתו של מאמר זה היא בעבודה למכון. התבקשתי לכתוב עבודה על חינוך יהודי והחלטתי לכתוב על לימוד התורה בישיבות ההסדר. לכאורה, הנושא הזה הוא נושא נדוש ונכתב עליו כבר פעמים רבות - אך רק לכאורה. התברר לי כי ישנה קריאה מסוימת לשינוי המבנה של ישיבות ההסדר ודרך לימוד התורה בהן. את הממצאים שלי אפרוט אי"ה בהמשך המאמר. חשבתי לכתוב את המאמר מחדש עבור דף קשר כדי לעורר אנשים להתייחס לדברים ולברר את הקריאה הזאת. מאז, נוסף לקריאה לשינוי מבנה ישיבות ההסדר אלמנט נוסף: הכרזתו של ראש אכ"א על ביטול מחלקות הבני"ש בכל מקום שהן. ישיבות ההסדר נמצאות כיום במצב מסובך במיוחד. כארבעים שנה לאחר יסוד מפעל ישיבות ההסדר וכחמש עשרה שנה לאחר שהוכר רשמית וקיבל את פרס ישראל - ההסדר במשבר.
נתייחס לדברים בשני מישורים. המישור האחד הוא המישור הפנים ישיבתי והמישור השני הוא מישור כללי יותר הנוגע לחברה הדתית-לאומית ומעמדה בציבור הישראלי. לא נעסוק במאמר זה בהצעה לשינוי מהפן הצבאי - הן משום שהדבר נאמר במקומות אחרים[1] (כולל בעלונים קודמים של דף קשר) והן משום שהדבר מסיט אותנו מדיוננו העיקרי.
ההסדר נוצר בשנות השישים והישיבות הותיקות של המסלול מתקרבות לשנתן הארבעים. האם במשך ארבעים שנה לא השתנו דברים? קשה לדמיין דבר אחד במדינת ישראל שנותר על תלו במשך ארבעים השנים האחרונות. החברה הישראלית עברה שינויים רבים בתקופה הזו[2] אך ישיבות ההסדר נותרו כמעט באותה המתכונת בה הן היו במשך אותן ארבעים שנה. כלום אין זה הזמן שבו נחוש את עצמנו נדרשים לעשות בדק בית על מנת לברר את המשך דרכנו? ההסדר היה הסכם קואליציוני עם הממשלה ועם הצבא. האמנם הסכמים קואליציוניים אחרים החזיקו מעמד כל כך הרבה זמן[3]?
הציבור הציוני דתי עבר גם הוא תהפוכות במשך הזמן הזה. ההגדרות של הציבור הזה התרחבו מאוד. יש לנו[4] את מתנחלי יצהר וכפר תפוח מצד אחד ואת החבר'ה שבאים לבית כנסת רק בשבת מצד שני. יש הר המור ויש נאמני תורה ועבודה... הציבור עבר גידול דמוגרפי מבורך ואיתו גידול במוסדות החינוך וברעיונות האידיאולוגיים הנכנסים מתחת לכיפה הסרוגה. מהפכה נוספת שעבר הציבור הציוני דתי קשורה לחינוך. בעבר, גישת החמ"ד לא הייתה רק "אני את נפשי הצלתי" ולכן בתי הספר הממ"ד קיבלו לשעריהם תלמידים ללא סלקטיביות. משנות ה-80 הוקמו בתי הספר הפרטיים - נועם ודומיו - והפכו את החינוך הדתי-לאומי למשהו יקר יותר (כספית) ובעיקר סגור מאוד. למהפכה הזאת אין מענה בעולם ישיבות ההסדר!
ננסה לגעת בקצרה במספר דברים הקשורים ללימוד בישיבות, מתוך הקשבה לקריאות השינוי שמושמעות פה ושם בספרות המאמרים הדתית-לאומית. נעסוק בצורך בשינוי ובסיבות כלליות מדוע הוא נדרש.
הקריאה לשינוי היא קריאה חדשה הנושבת מבין כתלי ישיבות ההסדר. במה דברים אמורים? על אף שישנו גידול ניכר במספר הישיבות ובכמות הלומדים בהן, ישנה תחושה שהגידול הוא רוחבי בלבד ולא נכנס לעומק. קיימת תחושה כי ישיבות ההסדר אינן נותנות מענה אמיתי לבעיות הדור, אלא מחרות מחזיקות אחרי המכינות והישיבות הגבוהות הציוניות בעיצוב פני הדור.
הרב יששכר היימן מתאר תופעה זאת[5] ומכנה אותה "העלמות". כותב הרב היימן: "תופעה נפוצה מאוד היא היעלמותם של בוגרי הישיבות השונות. בכל שנה בוגרים רבים מישיבות הסדר מסיימים את לימודיהם ופונים איש איש לדרכו. בתקופה הראשונה ניכר בהתנהגותם עולמה הרוחני של הישיבה, אולם ככל שחולפות השנים חולפת השפעת בית המדרש. הכסף, המעמד החברתי, איכות החיים והמודרניות מחליפים את הוויות אביי ורבא". גם הרב עמיטל עומד על תופעות אלו[6]: "אמנם, למרות מפעל לימוד התורה ההמוני העצום עדיין לא הצלחנו להוציא מקרבנו את אותם יחידי סגולה גדולי התורה של הדור הבא". בהמשך מאמרו מתייחס הרב עמיטל למעמדם הרוחני של בוגרי ישיבות ההסדר: "לעומת זאת מצבם של רוב רובם של הבוגרים, שאינם ממשיכים בקריירה רבנית אינו כה ורוד. קביעת העיתים לתורה לאחר שנות הלימודים בישיבה היא בעייתית, שכן מיד לאחר סיום הלימודים בישיבה מתחילים הבוגרים ללמוד מקצוע, אחר כך מקימים משפחה - והתורה נשארת בקרן זווית...עדיין לא הגיע הזמן לברך על המוגמר ביחס למטרתו המקורית של מפעל ישיבות אלו".
אגב, קולות השינוי מושמעים כעת בחוזקה בשני כיונים. כיוון אחד: שילוב שיטת הרבדים בישיבות ההסדר. תומכי השיטה קוראים לשנות את שיטת לימוד הגמרא בישיבות ההסדר לשיטת הרבדים. התומכים בכיוון זה מרגישים בצורך העצום של הדור לתורה יותר משמעותית ולהובלת ישיבות ההסדר קדימה והם גם מבינים כי שיטת הלימוד היא בעייתית. תומכי השימוש בשיטת הרבדים מציעים את השיטה הזו כדי להתגבר על חוסר העניין של התלמיד בגמרא תוך כדי שהותו של התלמיד בישיבה ובמשך השנים שאחרי לימודו בישיבה. כיום רבות מהישיבות אינן מעונינות בשיטה זו מפני החדשנות האקדמית שלה.
הכיוון השני ממנו מושמעים קולות השינוי הוא מהישיבות התיכוניות. כרגע לומדים בישיבות התיכוניות כ-6000 תלמידים בשנה (לעומת 1200 בישיבות ההסדר!!!) כאשר רבים מהם אינם יכולים או שאינם רוצים בלימוד גמרא. גם אם קיימות אותן הישיבות שבמערכת השעות שלהן מוקדש חצי יום ללימוד גמרא, הרי שמעטות הן הישיבות (אם בכלל קיימות כאלו) שזמן זה מנוצל במלואו. הדברים הם מובנים וברורים, כיוון שהישיבות התיכוניות התחרו בעבר בישיבות הקטנות ואילו כיום הן מתחרות בתיכונים, מבלי שדרכן החינוכית נבחנה והתעדכנה בהתאם. לימוד הגמרא בישיבות התיכוניות עומד פעם אחר פעם בפני שוקת שבורה והוא עומד בפני שינויים גדולים שמן הסתם ישפיעו בסופו של דבר גם על הישיבות הגבוהות.[7]
קולות הצורך בשינוי מוזכרים גם במאמרים אחדים בעיתונות הדתית[8], אך באופן כללי זו תחושה העולה מ"השטח" למי שמכיר את עולם ישיבות ההסדר מקרוב.
א. העולם החרדי - בעבר, ישיבות ההסדר "התחרו" בישיבות הגבוהות. למעשה, כל העולם הציוני דתי התחרה באותם שנים בעולם החרדי וביקש לקבל לגיטימציה ממנו. בוגרי ישיבות תיכוניות יכלו באותם שנים לבחור באחד משני כיוונים: או ללכת מיד לצבא או ללכת לישיבה (שהיו אז רק חרדיות). לשם כך הוצע המודל של ישיבות ההסדר המשלב לימוד ישיבתי קלאסי יחד עם שירות צבאי במידה כזו או אחרת. ישיבות ההסדר הראשונות אכן התנהגו בצורה כזו ושימרו את הערכים החינוכיים של העולם החרדי. הם בעצם אמרו לתלמידיהם - אתם אינכם נחותים מהתלמידים בישיבות החרדיות (במאמר מוסגר נציין כי ישיבות כאלו נמצאות כיום, לאחר דור וחצי בפני שוקת שבורה). כיוון שהעולם החרדי איננו מהווה בימינו "מצפן" והישיבות החרדיות כמעט ואינן פתוחות לציבור בוגרי הישיבות התיכוניות, וכיוון שהמודל של הישיבות החרדיות איננו מהווה כיום את השאיפה הממוצעת של בחור ההולך ללמוד בהסדר, הרי שהמודל המחקה את הישיבות הללו איננו מתאים לבחור בישיבת הסדר.
ב. השפעתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק ותלמידיו -
הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביקש לייסד את הישיבה המרכזית העולמית בירושלים, אך למעשה בתקופתו ובתקופה של ממשיכו הרב חרל"פ הישיבה הייתה קטנה מבחינת כמות התלמידים שלמדו בה ושולית מבחינת השפעתה הציבורית. בשנת 1955, קיבל לידיו הרב צבי יהודה הכהן קוק - בנו וממשיך דרכו העיקרי של הראי"ה קוק - את ראשות הישיבה ולמעשה הוביל אותה אל עתיד חדש. הוא לקח את הישיבה הקטנה שהקים אביו והפך אותה למקור התפתחות רוחנית עבור דור שלם. מרכז הפכה לתנועה רוחנית ענקית שבצילה הסתופפו רבים. תלמידיו של הרב צבי יהודה פיתחו תנועה חדשה - התנועה הגאולית, שקיבלה דחיפה עצומה לאחר מלחמת ששת הימים. הם יצרו שינויים נרחבים במבנה החברה הישראלית ע"י הקמת גוש אמונים והקמת ההתנחלויות ברחבי השומרון. בתחום התורני העמידו תלמידיו של הרב צבי יהודה סטנדרט דומה לסטנדרט החרדי. ההסדר היה בעיני רבים מהם לצנינים ורק מעטים מתלמידי הרב צבי יהודה שהקימו ישיבות הקימו ישיבות הסדר ולא ישיבות גבוהות.
ישיבות הסדר המזוהות במובהק עם תלמידי הרב צבי יהודה וממשיכי דרכו כמעט שאינן קיימות. דבר זה אינו מקרי אלא תוצאה של השקפת עולמם של תלמידי הרב צבי יהודה בדבר לימוד תורה וישיבות. בשל העובדה הזאת, רבים מתלמידי הישיבות התיכוניות מעדיפים ללכת ללמוד בישיבות "הקו" ולא בישיבות ההסדר. ישנה תחושה כי ישבות ההסדר מפגרות אחרי ישיבות הקו מבחינת האמירה האמונית שלהם ומבחינת האמירה החינוכית שאותה הם מייצגים.
ג. המכינות הקדם צבאיות - לפני כחמש עשרה שנה הוקמו המכינות הקדם צבאיות הראשונות ומאז הן סחפו איתן את הנוער הדתי-לאומי. המכינות הקדם צבאיות מאפשרות לחניכיהן חופש ועצמאות מחד, והכרה וקבלה מאידך. נערים דתיים שאינם מרגישים מספיק תורניים בכדי ללכת לישיבות הסדר או ישיבות גבוהות יכולים בימינו למצוא את עצמם במסגרת המאפשרת להם להיות חלק לגיטימי מהנוער הדתי-לאומי ולהגשים את האידיאלים שלו ע"י גיוס לצבא והתקדמות בסולם התפקידים בו.[9] כלומר, אידיאל ההסדר איננו נתפס בעיני הנוער הדתי-לאומי וכנראה שגם בעיני שאר הציבור הדתי-לאומי כאידיאל הכרחי. ניתן לשלב לימוד תורה ברמה זו או אחרת עם שירות צבאי מלא ולא חלקי כמו בישיבות ההסדר ולכן מסלול זה קורץ מאוד לבוגרי הישיבות התיכוניות ופוגע במעמדן של ישיבות ההסדר.
ד. אי רלוונטיות -
"מעולם לא יעלה על דעתי, שתכלית הישיבות בישראל היא רק כדי להעמיד רבנים. תחית התורה, המעמדת קדושתם של ישראל בכלל, על ידי גדולי תורה באמת, מיחידי סגולה, ועל ידי המון רב כפי האפשרי של בעלי בתים תלמידי חכמים הגונים, צריכה להיות לעולם המגמה הראשית בכונניותן של ישיבות"
(אגרת הראי"ה, ח"א, סימן קמ"ו, אות ב')
הרב יששכר היימן טוען כי אכן בעבר שאבו רבותינו יראה ואהבת ה' מדברי הראשונים וקושיותיהם על התלמוד, אבל כיום אין הדבר כן. שיעורים שרלוונטיים למהלך חיי היום יום אינם שיעורים על-עיוניים אלא שיעורים אמוניים.[10] הטענה היא ש"כאשר בחור יושב בישיבה ומרכז החיים בה סובב סביב לימוד שבטווח הארוך לא יימשך - ברור שלאחר שנים ייחלש הקשר בינו ובין התורה שהרי "תורה אמיתית היא סוג תורה שלא רלוונטי בשבילו במהלך חייו" (ההדגשה במקור א"ז) מסקנתו של הרב היימן היא ש"אסור לבנות מערכת לימודים המתאימה בטווח הארוך רק לאחוז קטן מיושבי בית המדרש".
מה המצב היום בישיבות ההסדר? כיום כל ישיבות ההסדר יוצאות מנקודת הנחה שישנן שבע או שמונה מסכתות ישיבתיות שאותן מקיפים במסלול קבוע כאשר בסדר בוקר לומדים בעיון ובסדר ערב לומדים את היקף הגמרא בבקיאות. הבעיה היא שבחורים נמצאים בישיבה במשך שלש וחצי שנים נטו, כששאר הזמן מוקדש לשירות הצבאי בפועל. כלומר, במשך השנה לומדים מספר מועט של דפי גמרא, ללא מדרג בין חומר קל וחומר קשה, וכל הישיבה - משיעור א' ועד השיעורים הגבוהים - לומדת את אותה המסכת! בעיה נוספת היא שאין משהו שהוא כולל לכל בני הישיבה. כיוון שכל שנה יש מסכת חדשה וכל שנה ישנו מחזור שהולך לצבא, הרי שיש סיכוי רב לפספס מסכתות חשובות או עניינים חשובים בש"ס.
מלבד זאת, בשיעורי התנ"ך והאמונה בדרך כלל אין "סדר הכנה" מה שמוביל לאי-הפנמת מסרים בשיעור ולחוסר העמקה. כמו כן, ישנה בעייתיות בכך ששיעורי האמונה פתוחים לכל - ושוב, אין הדרגיות בלימודי האמונה.
אם כן, ראינו כי ישנן מספר סיבות לצורך בשינוי מבנה הלימודים בישיבות ההסדר. מרבית הישיבות אינן מתייחסות לדברים אלו במישור החינוכי[11] וממשיכות ללמוד בשיטת לימוד העיון הקלאסי[12] מתוך הבנה שלימוד תורה לשמה הוא הדרך להשגת שלמות בחיים היהודיים.
בכדי להציע דרכי התמודדות עם הבעיות שהזכרנו נתבונן בשיטתו של הרב מרדכי גודמן, שהוצגה במאמרו ב"צוהר" [13]. שיטתו של הרב גודמן שתוצג להלן היא הנסיון הרציני הראשון (וככל שידי מגעת גם האחרון...) להתמודד עם בעיות אלו בצורה מקיפה ושיטתית. מובן שגם בתוכנית זו ישנן בעיות רבות אך התעוזה שבשיטה היא שמלבד עצם ההכרה בבעיות העומדות מול החינוך הדתי-לאומי, יש בה מתן פתרון כולל ומקיף. השיטה, מנומקת ומקיפה, מופיעה במלואה במאמרו, אך כאן היא תוצג בראשי פרקים הקשורים לעניינים שבה ולא למקורות אותם מביא הרב גודמן לשיטתו.
הרב גודמן משמש כר"ם בישיבת ההסדר בשדמות מחולה. הוא בחן את לימוד התורה בישיבות ההסדר והעלה הצעה מהפכנית שעונה להגדרתו על שלשה חסרונות עיקריים שיש בתוכנית הלימודים הקלאסית:
א. אין התייחסות אישית לכל תלמיד ותלמיד- כל התלמידים לומדים בשווה וממילא אין תוכנית לימודים שמותאמת לרמה של התלמיד הסציפי.
ב. בשנים האחרונות איבדה החשיבה הרציונלית-משפטית את זוהרה. תחומים רבים משפיעים ופועלים על אישיותו של התלמיד ולכן נדרש שהתורה תבוא לידי ביטוי גם בשאר כוחות הנפש.
ג. על מנת ליצור מתח לימודי רב נוצר אידיאל של תלמיד חכם הלן בעומקה של הלכה שנים רבות, ואילו כל הפורש מעולמה של תורה כמו זר ייחשב. תחושתו הפנימית של מי שפורש מהישיבה היא של כישלון חינוכי.
עיקר החידוש בהצעה זו הוא ההכרה בכך שיש שוני בין הצרכים של מי שתורתו מקצועו ומי שתורתו אומנתו. שוני זה מוביל לכך שכל שלב בישיבה צריך לתת תרומה אחרת לנפשו של הנער.
בעקבות האמרה "בנוהג שבעולם, אלף נכנסים למקרא...אין מצליח מהם אלא אחד להוראה, הרי אחד מאלף"[14] טוען הרב גודמן שאם המצב בישיבות ההסדר ימשיך להיות מכוון ליציאתו של האחד מאלף, הרי שנפסיד את כל שאר ה-999 האחרים. הרב גודמן טוען עוד כי אמנם האליטה הרבנית בישיבות מתפקדת ומתפתחת, אך אין קשר בין עולם התורה לעולם המעשה.
"ויותר מזה שאינני קובע מסמרות בדבר שיהיו חניכי הישיבה אפילו המצוינים דווקא רבנים. אדרבא...עד שיצאו לנו גם כן גדולי תורה שיהיו בעלי אומנות המתפרנסים מיגיע כפם או אנשים מוכשרים לכל עסקי החיים ותהיה התורה נלמדת דווקא לשמה משום תכלית החיים שבהגיון התורה וחבתה".[15]
על בסיס דברי הראי"ה קוק שהובאו לעיל, טוען הרב גודמן כי הישיבה חייבת להכווין את התלמידים היוצאים לעולם המעשה תוך כדי שהותם בישיבה, בצורה של לכתחילה. לכן, לדעת הרב גודמן יש לייסד תוכנית לימודים נוספת לתכנית הלימודים הרגילה בישיבות שתהיה מכוונת מראש לתלמיד שאיננו יוצא להוראה אלא חי חיי תורה בתוך עולם המעשה.[16]
א. מטרות ויעדים:
1. פיתוח כוחות הנפש: כאשר רוצים לפתח תלמידי חכמים שיוכלו להיפגש עם עולם המעשה חייבים לפתח חלקים בנפש מלבד החלק השכלי. דוגמא לפיתוח חלקים אלו היא התעסקות בשאלות חינוכיות כגון: 'איך יכול מי שיוצא לעולם העסקים לשאת ולתת באמונה?' וכדומה.
2. חיבור התורה למציאות: חיבור התורה למציאות צריך להתייחס לשני מוקדים: א) התמודדות עם הניגודים שיש בין התורה לבין נורמות מוסריות הקיימות בעולם - כלומר התמודדות עם הצד המוסרי של התרבות המערבית. ב) מוקד נוסף הוא לימוד הסוגיות בדרך שמתיישמת בחיינו. לדוגמא - אפשר ללמוד על דיני חשמל בשבת ושאר הסוגיות המעשיות הנובעות מהעולם המודרני.
3. פיתוח הסברא (כתוספת ללימוד הבקיאות): הרב גודמן טוען כי צריך להעביר את המוקד מ"סיני" ל"עוקר הרים", כלומר להעדיף את פיתוח הכלים הלימודיים במהלך שנות הישיבה. לימוד התורה בבקיאות אינו נותן ידיעה להלכה ולא מקנה די כלים לפיתוח הסברא. לכן, מי שאיננו עתיד לעסוק בהוראה יכול למצות את זמנו בצורה טובה יותר ע"י התמקדות אך ורק בפיתוח כלי למידה שישמשו אותו בשנים שלאחר הישיבה ולא ברכישת הידע הבקיאותי שעלול לשמש את המורה .
ב. מבנה הישיבה ועקרונות הלימוד:
1. חלוקת הזמן: בתכנית המוצעת יש לחלק את זמנו של התלמיד בישיבה לשתי חטיבות: החטיבה שלפני הגיוס לצבא והחטיבה שלאחר השחרור. עיקר מטרתה של החטיבה הראשונה (לפני הצבא) היא נפשית ולא לימודית. עיקרה הוא הפיכת התלמיד מבוגר ישיבה תיכונית לבן תורה. לאחר הצבא העיקרון המנחה הוא פיתוח יכולת לימודית שתאפשר לתלמיד "קביעות נפשית" כתלמיד ישיבה בכל מעשה שיעשה בהמשך חייו.
2. התאמת הגמרא למצב התלמיד: בכל שנתון צריך ללמוד מסכת אחרת המתאימה לצרכים הרוחניים של בן המחזור. לימוד המותאם למצב התלמיד הספציפי דורש מהר"ם המלמד את היכולת ליצור קשר אינטנסיבי עם המחזור, דבר שבפועל גם יעזור להם להיבנות כבני תורה.
חטיבות הלימודים - הצעות פרקטיות:
החטיבה הראשונה: אמורה להוביל את הנערים למטרות ידע מחד ואמונה מאידך. בסדר בוקר ילמדו מסכתות שונות במהלך השנה: מסכת ראש השנה באלול, ברכות בחורף ובקיץ מסכת שבת. בשנה ב' ילמדו את מסכת יומא בבקיאות בזמן אלול, את מסכת סוכה בעיון בזמן אלול ובחורף ילמדו את מסכת שבת. מסכתות אלה ובמיוחד מסכת ברכות משלבות קישור לעולם המעשה מחד ולערכים אמוניים מאידך. המערכת צריכה לכלול לימוד משותף עם הר"ם כאשר הר"ם מעלה את השאלות היסודיות ופותר את הקשיים של פשט הגמרא ולאחר מכן עוברים התלמידים ללימוד עצמי מסודר וזאת על מנת להעמיק את מה שנלמד. בסוף הסדר יהיה שיעור, כפי שהדבר מתבצע כיום. בסדר צהריים יש ללמוד גמרא בבקיאות במשך שעה וחצי ושאר הזמן יוקדש ללימוד תנ"ך הן בעיון והן בבקיאות עם שיעורים מנחים. מוצע גם לערוך סיורים על מנת ליצור חיבור של התנ"ך לכל חלקי הנפש של התלמיד. מטרה נוספת היא לימוד האמונה ועיסוק במספר סוגיות יסוד בנושא זה. יש לתת לנושא זה משאבים רציניים והכוונה היא לתת לעניין זה סדר שלם על מנת להכין את השיעורים בצורה רצינית ומעמיקה ולכתוב חיבורים בנושא בכתיבה עצמית. בסדר ערב, יש להכין רשימה של חמש מסכתות או יותר שכדאי ללומדן בבקיאות עם הרגלי חזרה הכוללים עיון ברמב"ם רי"ף ורא"ש ויצירת קשר משמעותי עם בחור מבוגר במסגרת ה"חברותא בוגרת".
החטיבה השניה:
בסדר בוקר: לדעת הרב גודמן יש ללמוד מסכת אחת מסדר נשים ואחת מסדר נזיקין וללמוד אותן, בדומה לנעשה כיום. המטרה היא הקניית יסודות לימוד והכרת ספרי ראשונים ואחרונים. עקב מגבלות הזמן, מציע הרב גודמן ליצור מאגר של כשבעים סוגיות יסוד בש"ס והעברתן בצורה מסודרת. את הסוגיות הללו ילמדו במסגרת השיעור הכללי. סדר צהריים יהיה מוקדש בתחלתו ללמוד בקיאות וחלקו השני יוקדש לשני נושאים. האחד - עיסוק בשאלות אמונה המטרידות בחורים הנמצאים באוניברסיטה בפרט ובחיים בכלל דוגמת שאלת מוסר התורה מול המוסר הטבעי, מדיניות חברתית על פי ההלכה , ביקורת המקרא ועוד. החלק השני יוקדש לעיסוק בסוגיות הלכתיות מודרניות בו ידונו בהלכה המקורית והיישום למעשה. תוך כדי העיסוק בנושאים האלה יושם דגש על כתיבת סיכומים ומקורות שישארו בידי התלמיד למשך החיים. בשנים אלו כדאי ליצור מפגשים עם אנשים מהשטח כמו רופאים וכדומה, על מנת להפנים את הקשר בין התורה לחיים. בסדר ערב יש ללמוד "דף יומי" עם בחור צעיר, דבר שיתן את התחושה האמיתית של החיים - מציאת זמן ללימוד של דף יומי וזאת חרף העייפות והמחסור בזמן.
הרב גודמן חותם את תוכניתו במלים: "התקוה היא שבוגרי התכנית המוצעת ירגישו את השליחות שיש להביא את בשורת התורה לעולם המעשה ולא ירגישו כשלון אישי בפנותם לתחום זה. בוגרים אלו יהיו בעלי יכולת התמודדות עם שאלות שהזמן גרמן, יקבעו עתים לתורה ויקדשו שם שמיים ברבים".
אמנם, הצעתו של הרב גודמן היא חדשנית, אך היא ראשונית מאוד ועונה על צרכים שצפים ועולים מהשטח. החשיבות של ההצעה הזאת בעיניי היא בנכונות להתמודד עם מצב משברי באומץ וביצירתיות. נציין כאן, כי ישיבתנו מטפחת מאד את היציאה להוראה וב"ה זכינו לכך שתלמידיהם של ראשי הישיבה שליט"א מעמידים תלמידים הרבה. בדברתי הרחקתי עדותי מישיבתנו ודיברתי על ישיבות ההסדר הרגילות.
הרב גודמן מבקש להפוך את ההסדר למסגרת שמבחינת השפעתה מכוונת מראש לרוב הציבור ולא רק למורי ההוראה. האמנם יקום ראש ישיבה שיכריז קבל עם ועדה על הפיכת הישיבה שלו לישיבה של בעלי בתים? האם ישארו שם תלמידים רציניים?
נסיים בהערה קטנה. יש מלכוד 22 הטמון ביישום הצעתו של הרב גודמן. הישיבות כיום מכוונות להוראה ולגדולה בתורה אבל תלמידיהן (ברוב המקרים) אינם מורים או גדולי תורה. אם יהפכו אותן הישיבות לישיבות 'בעלי-בתיות' במובהק הן יאבדו את השפעתן וחשיבותן ורמת הלימוד של התלמידים עלולה לרדת. אינני יודע אם בשיטתו של הרב גודמן יש פתרון למלכוד הזה אבל אנחנו צריכים לקוות ולהתפלל לא-לוהי הפתרוני, להגדיל תורה ולהאדירה.
[1] מעניין לציין שבחיפושי אחרי מאמרים בנושא של דרכי הלימוד בישיבות כמעט לא מצאתי חומר. בספרות הזכרון ואפילו במאמרי הישיבות השונות יש תמיד התייחסות לפן הצבאי שבהסדר ורק מקומות ספורים מתייחסים לפן התורני.
[2] דוגמאות: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל, שתי אינתיפאדות, הסכם שלום, עלייה מרוסיה, נפילת הקיבוצים ועוד ועוד...
[3] התשובה: לא. כרסום מתמיד בסטטוס קוו הוא עובדה ידועה ולהרחבה בנושא זה ניתן לקרוא את הקדמתו של הרב מדן לאמנת גביזון - מדן.
[4] יסולח לי בזאת על השימוש בהכללות, סטיגמות וסטריאוטיפים. כמובן שבכל קבוצה ניתן למצוא אנשים שחושבים ומרגישים אחרת אבל לצורך המאמר נשייך אותם לקבוצות סטריאוטיפיות כאלו.
[5] הרב יששכר היימן, "על לימוד 'עיון' בישיבות ההסדר", צהר י"ג, התשס"ג.
[6] הרב יהודה עמיטל, "רעיון ישיבות ההסדר והגשמתו", דף קשר לתלמידי ישיבת הר עציון, גליון 770.
[7] עיין במאמרו של הרב יהודה ברנדס, "הצעה לתכנית לימודים חדשה לישיבות התיכוניות", בי"ס הימלפרב, התשס"ב.
[8] לדוגמא: "פני ההסדר לחידוש או לקידוש", הרב שלום קליין, הצופה ט"ו בטבת, תש"ס. או - "להכניס את לימוד התורה הביתה", הרב אביחי קצין, הצופה ה' בסיון, תש"ס ועוד.
[9] הנתונים הלא רשמיים מדברים על כ-50% מן הצוערים בקורס הקצינים הקרבי בצה"ל שהינם דתיים.
[10] כותב הרב היימן במאמרו: "כמה יהודים יראי שמים לומדים עם החברותא קצות וחידושי הרמב"ן? האם השיעורים המושכים מאות ואלפים הם שיעורי עיון בגמרא? כאשר "צדיק בא לעיר" הוא מעביר שיעור בעיון או בתנ"ך/אמונה?".
[11] אם כי ישיבות רבות משקיעות מאמצים אדירים על כל שמיניסט בעקבות המלחמה עם המכינות.
[12] בהקשר הזה ישנן מספר ישיבות שחרתו על דיגלן מסרים אחרים מבחינה לימודית, דוגמת ישיבת מעלות או ישיבת עותניאל, אך הן אינן מהוות רוב בעולם ישיבות ההסדר.
[13] עיין "צהר" ח', התש"ס.
[14] רש"י בפירושו לספר קהלת (ז,כ"ח), ד"ה 'אדם אחד מאלף מצאתי'.
[15] הרב קוק באגרת לרב יצחק אייזיק הלוי.
[16] הרב גודמן טוען שמאחר וראינו שהמכינות שמכוונות לשינוי האליטה הצבאית ראו ברכה בעמלן ואכן הצליחו לשנות את שדרת הפיקוד בצבא, יש מקום להקים ישיבות שתהיינה ממוקדות בשינוי תחומים אחרים בעולם המעשה.
|
|
