שבת פרשת תצוה י' באדר א' ה'תשס"ה, גליון מספר ‎997

"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" (שמות כח, א).

פסוק זה, הפותח פרשה ארוכה שמתחילה בבגדי הכהונה וממשיכה עם קידוש הכוהנים, מגלם בתוכו את הניגוד והמתח שאופפים את דמותו של הכהן. מצד אחד, בא הכהן 'מתוך בני ישראל' מטרתו היא לשרת את העם ולהביא את קורבנותיהם לפני הקב"ה, וביום הכיפורים מבקש הכהן הגדול כפרה עבור כלל ישראל. אך מאידך, הכהן עובד את הקב"ה ומשמש כמתווך בינו ובין העם - 'לכהנו לי', מוענקת לכהן קדושה מיוחדת המאפשרת לו לעבוד את עבודת המשכן ולשאת את כליו. ובלשון חז"ל: "הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא"? (נדרים לה:), ואין הדברים סותרים בהכרח, מבחינה מחשבתית, יתכן בהחלט שבדמות הכהן יש מקום לשתי התפיסות האלה במקביל.
לאחר פסוק הפתיחה שצוטט לעיל, מתחילה התורה לפרט את בגדי הכהונה השונים, ואת מלאכת עשייתם. מטרת הבגדים אף היא נאמרה למשה: "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שם ב), ומבאר הרמב"ן: "כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה". השוואת הכהן למלך, מובנת לאור תפיסתו של הכהן כנציג העם ובזה הוא דומה למלך שבא מתוך העם ומקדם את מטרותיו. לפי זה, כל מהותם של בגדי הכהונה היא לתת לכהן מעמד ראוי של הנבחר מהעם, ולשמש כנציגם. החושן, שהוא ללא ספק הבגד החשוב ביותר שלובש הכהן הגדול, ובו נמצאים האורים והתומים, נושא עליו את שמות בני ישראל: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש" (שם כט), וגם בעובדה זו יש כדי לחזק את דברינו.
בהמשך הפרשה מצווה משה לקדש את הכוהנים עצמם, תהליך זה אורך שבעה ימים ומלווה בקורבנות הזאות והנפת הכהנים. בתחילת פרשה זו, נאמר: "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי", שוב חוזר הביטוי 'לכהן לי', אך הפעם ללא ההקדמה שבתחילת הפרשה 'מתוך בני ישראל'. קדושה זו שמקבלים הכוהנים מהקב"ה במעמד זה, משקפת את מעמדם כשלוחי דרחמנא, אנשים קדושים הפועלים במסגרת אינדיבידואלית כמשרתי ה' (בעוד שמצד לבושו דומה הכהן למלך, הרי שבדינים מסוימים, כמו איסור הטומאה, הוא דווקא דומה לנזיר, שהוא בודאי דמות שאינה באה מתוך הציבור וכנציגם, אלא דווקא פורשת ומרחיקה עצמה ממנו על מנת להתקרב לקב"ה).
למרות האופי הכפול שהצגנו בעבודתו של הכהן, לא ניתן לנתק בין תפקידו כשליח דרחמנא ובין פעולתו כשליח דידן, וכך קובעת הגמרא בסנהדרין: "וחגרת אותם אבנט, בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים. ואמר מר זר ששימש במיתה" (פג:). הבגדים כאמור, מסמלים את דמיון הכהן למלך שהוא נציג העם, אך מדברי הגמרא אנו למדים שללא הבגדים אין הכהן מאבד רק את יכולת פעולתו כשליח דידן, אלא אף יורד מקדושתו והרי הוא כזר ששימש. ומכאן יש ללמוד, שהקדושה שבמסגרתה פועל הכהן כשליח דרחמנא היא פועל יוצא של היותו שליח דידן, ורק אדם שבא מכוחו של הציבור ובשליחותו יכול להגיע לרמה זו של קדושה.