לפרשת כי תצא / חיים
גודינגר
פרשת
בן סורר ומורה קשה במובנים רבים.
אך קביעת חז"ל לגבי פרשיה זו
תמוהה ביותר:
האם
יש אדם בעולם שלולא הייתה נכתבת
פרשייה זו, היה מספיק ללמוד את כל
תורה כולה כמו שצריך? לא חסר לנו
"חומר" ללימוד! יש
הרבה תשובות לשאלה זו, ואציג אחת,
ולדעתי המרכזית, מבניהן. המשנה
בסנהדרין דורשת תנאים מסויימים
מאד לקביעת נער כ"בן סורר
ומורה":
מה
הרעיון בתנאים אלו? האם בן
להורים כאלה צריך להיות מקופח כך
שלא יוכל לזכות בתואר "סורר
ומורה"? איפה האגודה לזכויות
הנכים? קראתי
פעם, וזה נשמע לי הגיוני, שאלו
דרישות המייצגות את החינוך
והתנאים שבן זה קיבל בבית
ובסביבה. הנכות שהגמרא מדברת
עליה אינה רק נכות פיזית, אלא
נכות רגשית וחינוכית. אדם
לא נולד "בן סורר ומורה".
כשיש מצב שהילד הדרדר ונפלט
מהחברה, ולאט לאט מגיע לעבריינות
"כבדה", צריך לבדוק את הרקע
שלו. אם אנו רואים שהוריו מגלים
כלפיו אדישות, אזלת יד (גדמין,
חגרין) או שהם אטומים לצרותיו
ומתעלמים מבעיותיו (אלמין, חרשין,
סומין) – אנחנו יכולים להבין איך
הגיע למה שהגיע, ואת מי יש להאשים,
לפחות חלקית, בכל זה (כמובן– יש
גם את הסביבה, החברים, המודלים
לחיקוי וכו', וגם אותם צריך לבדוק
ולשפר). לכן,
הנוהל הקיים לטיפול בבן תיאורטי
זה, הוא מאד מתאים – "ותפשו
בו אביו ואמו והוציאו אתו אל
זקני עירו ואל שער מקומו".
הזקנים, אלו שצריכים להיות
אחראים על סדרי החברה שתהיה
תקינה ובריאה, שתהיה דרך מתאימה
לטיפול וחינוך בכל ילד וילד, הם
אלו שצריכים לראות, לבדוק ולהסיק
מסקנות ממקרים כאלו. הכוונה ב"דרוש
וקבל שכר" אינה ללימוד תורה
מנותק; הכוונה היא ללימוד שיביא
לדרישה וחקירה במציאות, ושיגרום
לתיקון ושיפור המציאות. הזקנים
יעשו את שלהם, "וכל ישראל
ישמעו ויראו", על מנת שידעו מה
הבעיה וישימו לב טוב יותר, כדי
שלא תחזור בעתיד שוב. ידרשו,
יישמו – ויקבלו שכר, השכר הכי
חשוב שיכול להיות: "עמלינו– אלו
הבנים".
|
