לפרשת בלק / גבי ספיווק
בפרשתנו
מתחילה התורה בסיפור מעשה פינחס,
שאת סיומו נקרא רק בפרשה הבאה.
כמובן, תופעה זו של פיצול סיפור
אחד לשתי פרשות היא מיוחדת במינה,
לפחות כשמדובר בסיפור יחסית קצר
ומרוכז כשלנו. אמנם, בתוך הסיפור
ניתן למצוא הבדלים מסויימים בין
סוף פרשתנו להתחלת פרשת פינחס.
כידוע, כל ההתפתחות הדרמטית של
הסיפור נמצאת בפרשתנו, ואילו
בפרשת פינחס אנו פוגשים בעיקר את
ההשלכות ואת התגובות שלאחר מעשה.
מעבר לכך בולטת העובדה, שבפרשתנו
לא מצוינת זהות הפושעים; כדי
להתוודע אליהם אנו צריכים לחכות
לפרשת פינחס. מה הסיבה לפיצול זה? הרמב"ן
בראשית דבריו לפרשת פינחס מציין
שאצל פינחס מתחדש פן נוסף של
הכהונה. כלומר, בנוסף לפן של "כהֻנה
לחֻקת עולם" (שמות כ"ט, ט),
המתבטא בבגדי הכהונה של אהרן
הכהן הבאים "לכבוד ולתפארת",
לפינחס ניתנה "ברית כהֻנת
עולם" (במדבר כ"ה, יג), או –
בניסוח הפסוק הקודם – "בריתי
שלום". לפני פינחס הכהונה היתה
סמלית, חיצונית, אבל בלי תוכן
מהותי. כהונתם של בית אהרן סימלה
הרבה מבחינת הכבוד והתפארת שבה,
אבל שום תוכן מהותי לא התבטא בה,
רק עניין הייחוס1. לכן, העברת הכהונה
המתבצעת לפני מיתתו של אהרן
עוסקת אך ורק בפן החיצוני – העברת
בגדי הכהונה. פינחס בא בפרשתנו
והפנים את המידות המעשיות של
אהרן – אוהב שלום ורודף שלום,
והוא זה שמגבש אותן לחלק ממערכת
הכהונה. במידה
רבה, התהליך של יצירת הכהונה,
המתקדם במעבר מאהרן לפינחס, די
מקביל לתהליך המתרחש במעבר בין
אברהם ליעקב ביצירת עם ישראל.
אברהם הגדיר את התכונות
הבסיסיות למאמינים בה', ולכן
היווה סמל לאישיות של המאמין.
הוא מסר את הפן חיצוני הזה,
שהתבטא בברית המילה, ליצחק בנו,
אשר חי חיים פסיביים בשינון
מובהק של דרכי אביו. יעקב הוא זה
שהביא לידי ביטוי את המידה
החיובית-מעשית של אברהם, ובכך
השלים את גיבושה של "ממלכת
כהנים וגוי קדוש". רש"י
מפרש את הקשר בין פרשת בלק-בלעם
לפרשת פינחס-בעל פעור בכך, שבלעם
הוא זה שיעץ לבלק כיצד להתגבר על
עם ישראל. על-פי עצתו, כדי להרוס
ולהשמיד את בני ישראל, צריך קודם
כל להרוס את שורשיהם החזקים,
להשמיד את הערכים שהציבו
אבותינו כסמל למוסריות של בני
ישראל. עצתו כמעט השיגה את מטרתה
אצל "איש ישראל", שהוא בעצם
מנותק לגמרי מערכים כאלו. פגם זה
תוקן על-ידי פינחס, כשחזר
לשורשיו כדי להגן על ערכי אבותיו.
כתוב
במדרש:
הרב
מאיר גולדוויכט שליט"א הסביר,
שיש שני מובנים למילה שיטים : א.
שיטה, מסלול, דרך. ב. יציאה מן
הדרך – שטות. המשימה של בלעם
היתה לעקור את שורשי בני ישראל,
להטות אותם אל מחוץ לדרך ולהוציא
אותם מה'שיטה'. רק פינחס שחזר
לשורשיו – לשיטה הנכונה שקבעו
אבותינו, הצליח לעצור את המגיפה.
הבנה זו באה לידי ביטוי במדרש
נוסף:
מי
שתיקן את ה'שטות' והחזיר את בני
ישראל ל'שיטה', הוא שזכה להגדיר
מחדש את תוכן הכהונה על פי
המידות המפורטות במדרש, ולהביא
לעם ישראל את כל המדות האלו,
ובראשן מידת השלום.
1 שמעתי מפי ידידי אלי כהן, שהגרי"ד זצ"ל השתמש בחקירה מעין זו כדי להסביר את דברי ר"ת שהובאו במרדכי בגיטין (סי' תסא, עי"ש). הסבר זה הוזכר גם על-ידי הרב משה ליכטנשטיין בשיעור לפרשת קֹרח. |
