שבת מברכין פרשת במדבר ויום ירושלים כ"ט אייר ה'תשס"ב, גליון מספר 860

כשנה וחצי לאחר נפילת גוש עציון, יצא הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב שלמה גורן זצ"ל, עם אחד מניצולי הקרב האחרון שנערך בגוש עציון, לליקוט עצמות חללי הקרב. מלווים בשני קצינים ירדנים הם נסעו לגוש עציון, כאשר עיניהם מכוסות. כאשר הוסר הכיסוי מעיניהם, בהגיעם לגוש, נתגלו לעיניהם תוצאות החורבן במלוא עוזן. לא נותר כל שריד לישובים שנפלו. לא עץ, לא בית ולא בית כנסת. דקות ארוכות עברו עד שהצליחו השניים למקם את עצמם בין הגבעות השוממות. הם לא הרשו לעצמם לבכות לעיני הלגיונרים, אך שמעו היטב את קול הבכי החרישי של רחל, העולה מן המבנה אשר הקים השר משה מונטיפיורי על מצבת קברה בבית לחם.

מי שמביט היום מן המקום שממנו, במשך י"ט שנים, הביטו בני גוש עציון על האלון הבודד ועל גוש עציון החרב, מתקשה למצוא ולזהות את האלון. את מקום ההרס, החורבן והשממה מאין יושב ממלאים היום הנטיעה, הבנין והמתיישבים. ולעתים, בהמולת היום וצחוק הילדים, נאלם קול הבכי של האם, והופך לבת השחוק של רבי עקיבא.

"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵך מִבֶּכִי וְעֵינַיִך מִדִּמְעָה כִּי יֵשׂ שָׁכָר לִפְעֻלָּתֵך נְאֻם ה' וְשָׂבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׂ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתך נְאֻם ה' וְשָׂבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:"            (ירמיה ל"א, יד-טז)

שבת שלום ויום ירושלים מאושר

יונתן צווכר ורונן כץ