כי בשמחה תצאון: תלמידי שיעור ב' סיימו השבוע את ההכנה לצבא, ובבוקר יום שלישי, לאחר ליל שימורים שהוקדש
ללימוד תורה, הם יצאו ל'בין הזמנים' מוקדם לקראת הגיוס (שיתרחש אי"ה בב' באב, ולא כפי שפורסם). את שבת הישיבה
האחרונה לפני גיוסם בילו בני שיעור ב' ביחד עם הוריהם, שהגיעו כדי לשמוע שיחות מוטיבציה לקראת גיוס הבן. עובדי
המשרד העניקו לחיילים לעתיד כמתנת פרידה ממתק וברכה, ובבוקר יום שלישי השכימו קום רבים מבני הישיבה כדי
להיפרד בתפילת הותיקין מחבריהם. אפילו הפתיח חורג בגיליון זה מסדר פרשיות השבוע, ומוקדש באהבה לפרחי הגיס.

"והאמת והשלום אהבו": ביום חמישי נערכה בישיבה אזכרה לזכרו של נתן אקסלרוד ז"ל, ובה לימד הרב רימון משניות
לעילוי נשמתו ואריה שרייבר נשא דברים לזכרו. שניהם ציינו את עיון התפילה, את היושר הפנימי ואת היחס האישי לכל
חבר, כתכונות שזכורות לנו במיוחד מנתן ז"ל.

אור בחדשות: "ב'דף קשר' לתלמידי ישיבת הר עציון המשרתים בצה"ל מתפרסמות שיחותיו של ראש הישיבה הגר"א
ליכטנשטיין שליט"א, וממנו, מ'דף הקשר', ניתן ללמוד על תפיסת עולמו". במילים אלו פתח שאול שיף טור בעיתון
"הצופה", בו הוא ציטט משיחת הרב ליכטנשטיין בנושא אמירת התהילים בימי פסגת קמפ-דיוויד (דף קשר 766, למי שלא
קרא או שכח). בשיחה זו, כזכור, קרא הרב ליכטנשטיין להוסיף לתפילה פרקי תהילים המתאימים למצב, קבע "עלינו להזכיר
בתפילותינו פרקים המשקפים את האווירה שאנו רוצים שתשרור בצידנו, המזמינה מקבילה מצידם", והציע שלא להשתמש
בפרקים המשקפים רגשות קשים, שכן "בלתי אפשרי לנסות להגיע להסכמי שלום, ובמקביל להביע רגשות איבה, שנאה
ונקמה". שאול שיף מסיים את מאמרו במשפט הבא: "טרם אמירת פרקי התהילים הללו, המומלצים ע"י ראש הישיבה, יש
לומר כמה פרקי תפילה ותחינה, שיימצא בצד הפלשתינאי מישהו בגודל רבע ציפורנו של הגר"א ליכטנשטיין בכל הקשור
לתפיסת עולמו המוסרית".

"אלך לי אל הר המור": מכללת הרצוג להכשרת מורים שליד ישיבת הר-עציון לבשה השבוע חג לרגל המטרד שהפך כבר
למסורת - ימי העיון בתנ"ך. בניגוד לשנים שעברו, השנה לא הותר לתלמידי הישיבה להיכנס לשיעורים, והתלמידים שחפצה
נפשם בתנ"ך נאלצו לשלם להנהלת המכון 50 שקלים עבור כל יום עיון. תלמידי הישיבה מצטערים אם הפריעו, בטעות או
בכוונה, למהלכם התקין של ימי העיון בדרכים שונות: נכנסו לשירותים שהיו שלהם עד שנשות המכון כבשו אותם; עברו
במבואה שהיתה שלהם עד שהמכון החליט למכור שם חוברות מחקר במשנה; השתמשו בספרייה שהיתה שלהם עד שהמכון
הפך אותה לכיתה והכניס אליה רמקולים רבי עוצמה; או קמו למניין הקבוע שלהם בבית הכנסת ביישוב בלי לדעת שהמכון
אסר על קיום מניינים באלון-שבות לאחר השעה 8:00. נדב וילנר, אחד ממקלידי דף קשר ומקוראיו הנאמנים, שהדבר בער
בנפשו, כתב בסערת רוחו פרוזה לכבוד ימי העיון, המתפרסמת בגליון זה.

געגועים לרוסיה: ביום רביעי האחרון עזב אסף פרי את הארץ, בדרכו לרוסיה הרחוקה. ביחד עם איתי מושקוביץ', שכבר
נמצא שם, הם ידריכו במחנה קיץ ליהודי רוסיה, וינסו לחבר אותם לזהותם היהודית ולשכנע אותם לעלות לארץ. למעשה, זו
הפעם השלישית שאסף ואיתי נוסעים כדי להעלות ניצוצות קפואים מברית המועצות לשעבר, ואנו מקווים שגם הפעם
שליחותם תצליח.

רבנן לא צריכי נטירותא: לרגל המצב הבטחוני המסובך, נענו השבוע כ40- תלמידים בוגרי צבא אשר נדבה רוחם אותם
לקריאתו של הרבש"ץ, והתנדבו לכיתת הכוננות של היישוב. לאחר תדריך קצר, בו תוארה צורת התגובה בכל תסריט אפשרי,
מונו סגן במיל' יניב הלר וסגן במיל' אביתר רבנשטיין למפקדי כיתות הכוננות. בני שיעור א' כבר מתכוננים למלא שקי פק"ל
ולהאפיל את חלונות בית המדרש.

"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע": ביום חמישי העביר הרב ליכטנשטיין שיחה בישיבה בעקבות כשלון פסגת קמפ-דיוויד.
הרב פתח וציין שהוספת פרקי תהילים לתפילה לרגל צרה מיוחדת משקפת את מצות העשה "לצעוק לפני ה' בכל עת צרה
גדולה שלא תבא על הציבור" (רמב"ם, פתיחה להל' תעניות). חשוב להקפיד על כך שהוספת תחינות מעבר למטבע שקבעו החכמים
תישמר למצבים מיוחדים, ולא תתבצע באופן שגרתי. בהמשך ניתח הרב את המצב המדיני, וקבע שהתגובה הרגשית לאור
כשלון הפסגה צריכה להיות מורכבת. כמעט כל התרחישים הריאליים הם שליליים - בין אם פריצת מלחמה או ויתורים
גדולים יותר מאלו שהסכמנו להם בשיחות האחרונות - ולכן אין מקום לשמחה על כשלון הפסגה. הרב הזכיר שלאור המצב
המדיני הקשה יש להתבטא במשנה זהירות, והזהיר מהתבטאויות חסרות אחריות לאומית, העלולות לגרום לנזקים בטווח
הרחוק. גם אם אנו מפסיקים להוסיף לתפילה פרקי תהילים - יש להמשיך להתפלל ביתר כוונה לרחמי שמיים, כפי שמתבקש
מכובד השעה, ומובטחים אנו שהקב"ה יענה לתפילותינו.