מוקדש למכללת הרצוג להכשרת מורים שליד ישיבת הר עציון, לרגל יום חגה
מעשה בבחור ישיבה וכופר שנתחלפו / נדב וילנר
היה הבחור יושב כל היום בישיבה ולומד. ופעם אחת היה שם ימים מיוחדים, שלימדו בעביליה, והקריטיקה
של הבעביליה ושאר מיני כפירה וליצנות גדולים מאוד, רח"ל. וגם מיני בנות וכו' וכו' היו באות לשמוע
הכפירה, והיו הבנות מהלכות בריש גלי באותו מקום בו למדו הבנים, רח"ל. גם סיפרו שאותן בנות היו לומדות
בעצמן תורה, לא עלינו, והיתה להם רבנית ולמדו גמרא וחסידות וכו' וכו', כמו הנך דמתקריא פעמיניסטיות
ח"ו. ובכל אופן היה צריך פאספורט כדי להיכנס למושב הלצים הזה, וגם לבקשו מהשר הממונה על ההשגחה,
ואותו בחור לא דיבר מעולם דבר וחצי דבר עם השר הממונה, וודאי שלא היה יכול לבקש הפאספורט לאותם
דברי כפירה, מה עוד שהסתובבו שם הבנות ח"ו כפי שאמרנו. והיה יושב ומצטער כל היום, והיה בוכה בקרבו,
וזוכר את מה שנאמר "כולם נשא הרוח כלם סחף האור", ואימה חשיכה גדולה נפלה עליו, שידע שאותו האור
הוא הסטרא-אחרא רח"ל, והוא מתגלגל בעולם בצורות שונות, ואפילו אולי באותם ימים מיוחדים. אך יצר
הרע חזק הוא כעמוד של אש, ויצר הטוב כחוט דקיק, ושר ההשגחה הפרטית כחוט הדקיק עוד יותר, כעין זה
שקורים "נאיילען" (שהוא גם שקוף). ומשהכריע יצר הרע את המאבק, כבר היו רגליו מוליכות אותו מאליו אל
הבניינים שם שמעו אותם דברים נוראים, והיה ליבו מצעק לו שלא ילך, וכבר רצה לחזור למקומו, אלא שאז
עברו כמה מאותן בנות רח"ל, והיתה אחת משיחה עם חברתה במה ששמעו, והיתה אומרת לחברתה שפסוק זה
יש למחוק והלה עונה לה שאפשר רק להעבירו ממקומו, והיו מפליגות בדבר עוד ועוד עד שמיחקו פרקים
שלמים, ואף כתבו חלקים מהם מחדש. ומששמע הדברים הנפלאים הללו, התפעם כולו ולא יכול היה לכבוש
יצרו, וישב כל אותו היום באותם השיעורים, והיה מאזין במוחו ופוחד בליבו. לעתים פחד שיראהו השר
השומר, ולעתים פחד מדברים אחרים. והיה נדמה לו שכל פרופעסור ופרופעסור מן המדברים הוא הס"א
בכבודו ובעצמו שמתגלה כל פעם בלבוש אחר (והיה אפילו מחופש לכמה רבנים, אמנם רק שפם היה להם).
ובסופו של אותו היום, שגם התפלל מנחה במהירות רבה כדי לעמוד בטיים טעייבעל שהכינו בעמל רב, חזר
עייף ומבויש לחדרו. והיה בוכה ומצעק ושב בתשובה כל אותו הלילה, ובבוקר נרדם ולא קם לתפילה, כבכל
יום.
