בע"ה שבת פרשת דברים - חזון, ד' במנחם-אב תש"ס, גליון 768

english translation

"כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע". (דברים כ"ג, י)

במילים אלו פותחת התורה את ציווי שמירת נקיון המחנה. פסוק זה מעלה תמיהה רבתי, שרבים
מהפרשנים התייחסו אליה: מדוע מצמצמת התורה את הציווי החשוב - "ונשמרת מכל דבר רע" - לאנשי
הצבא בלבד? וכי כל אדם מישראל אינו מצווה להישמר מכל דבר רע? (ועיין במאמרו של הרב רוזן, 'שבת בשבתו' פרשת
כי-תצא תשנ"ח)

הרמב"ן בפירושו לפסוק מביא את התשובה הפשוטה והמתבקשת לשאלה זו:

"והנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו.
והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא
יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני האדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה
כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב 'ונשמרת מכל דבר רע'".

תשובתו של הרמב"ן, כפי שיודע כל בוגר צבא, משקפת במידה רבה את המציאות. אולם רוח אחרת
היתה עם בעל ספר החינוך, שמדבריו ניתן להעלות כיוון שונה לחלוטין בפירושה של התמיהה שהעלינו:

"שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה, שכולן נקיי הנפש
כי כל הירא מעברות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית, ונשארו הטובים אשר רוח
א-להים שוכן בתוכם וראוי להם לעמוד בנקיות...". (מצוה תקס"ו)

מחלוקת פרשנים זו מבטאת בצורה יפה ביותר את השניות המלווה את חיי הצבא. מחד - התורה
רואה את המחנה הצבאי של החיילים האמיצים היוצאים להגנת עמם מיד צר כהרחבה של המחנה
הקבוע, וקובעת "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך"; אך מאידך - חיי הצבא גורמים מטבעם לקלקול,
אכזריות וזימה. המצוות הרבות שמצוה התורה על אנשי הצבא נועדו למטרה זו: לקדש את המחנה,
ולהופכו ממקום "אשר החטא מצוי בו" למקום הראוי ל"טובים אשר רוח אלקים שוכן בתוכם".

"אפילו במחנה צבאי, שמוסרות המוסר מתרופפות בו בנקל, ועצם מטרת המלחמה
מסייעת לגסות משולחת רסן - גם אז 'ונשמרת מכל דבר רע': אל תחדל מלבחון
את עצמך תוך כדי שליטה עצמית, והישמר מכל דבר רע". (רש"ר הירש)

בני שיעור ב'! בהליכתכם לצבא נאחל לכם שתצליחו בכל דרככם, כחיילים, כיראי ה' וכיושבי בית
המדרש. בע"ה תזכו לשוב אלינו בשלום לאחר שתשרתו את מדינתכם לתפארת העם, התורה והארץ.
בהצלחה!

"כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך, והיה מחניך קדוש".
(דברים כ"ג, טו)