לצערנו, אין שיעור לדף היומי של היום. כיוון ש'כל זמן מאיר בתכונתו', הרי לכם שיעור אחר המתאים לזמן זה.

אגדה

פעילות ומנוחה בעולם הבא

"אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב: תלמידי חכמים - אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: 'ילכו מחיל אל חיל יראה אל א-לוהים בציון'". (ברכות סד ע"א)

חלקו הראשון של מאמרו של ר' חייא נראה מובן. קל להבין מדוע לתלמידי חכמים אין מנוחה בעולם הזה, שהרי אנו מבינים שמטרתו של העולם הזה היא עמל ויגיעה בעבודת ה'. האתגרים הרוחניים העומדים בפני האדם נותנים תמיד תחושה שיש לאן לשאוף ולהתקדם, ולכן תלמידי חכמים אינם נחים בעולם הזה. הם תמיד מחפשים את השלב הבא, את האתגר הבא שיביא אותם מעלה בסולם עבודת ה'.

אך מדוע אין לתלמידי חכמים מנוחה בעולם הבא? האם אין זו מטרתו של העולם הבא - להגיע לשלמות ולמנוחה רוחנית אחרי חיים מלאים עמל ויגיעה? אנו אומרים בברכת המזון בשבת "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". למה, אם כן, נראה מדבריו של ר' חייא שגם העולם הבא מלא בתסכולים, בדמעות ובעבודה קשה?

המהרש"א מסביר שהצדיקים יושבים בעולם הבא ונהנים מהודו של הזוהר הא-לוקי, אך הדבר כרוך בתפיסה ובמאמץ אינטלקטואלי. מצד אחד, מדובר בפעילות רציפה של המוח והנשמה; מצד שני, מדובר בפעילות הנעלה ביותר של הנאה ושלווה. לכן, אין סתירה בין האמירה שהעולם הבא מייצג את המנוחה הנצחית לבין האמירה שתלמידי חכמים לא ינוחו בו.

בדומה לזה, המהר"ל מבחין בין מנוחה לשלמות. אמנם הצדיקים ינוחו בעולם הבא, אך הם לא יגיעו לשלמות, שהרי אין גבול להבנה ולידיעה. הוא מוסיף שמסיבה זו ניתנה התורה דווקא בשבת. כל העשיות במשך ששת ימי השבוע מסתיימים בשבת, ואז נחים. התורה, שפרצה לעולם ביום המנוחה - הוא יום השבת, אין בה כל מנוחה וסיום. התורה איננה שייכת לעולם הפיסי של ששת ימי השבוע.

הרב יצחק בלוי [תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]