אגדה

מיהו המקושש?

"תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו'', ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר' - מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך - התורה כיסתו ואתה מגלה אותו?!; ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק. ואלא הא גמר גזירה שווה? גזירה שווה לא גמר, אלא מהיכא הוה - מ'ויעפילו' הוה". (שבת צו ע"ב)

ר' יהודה, בניגוד לר' עקיבא, טוען שאין לזהות את צלפחד עם המקושש, והגמרא מייד קובעת שצפלחד היה מהמעפילים. מייד לאחר שר' יהודה מעיר שהתורה ניסתה לשמור על שמו של צלפחד נקי, באה הגמרא ומייחסת לו חטא אחר שבגינו מת! איזו תועלת יש בתוספת זו?

חלק מהמפרשים מחלקים בין חומרתם של שני החטאים. רש"י טוען שחטא המעפילים איננו חמור כחילול שבת. הראי"ה קוק הולך באותו כיוון, אך מחלק בין המניעים לחטא בשני המקרים: המניע של המעפילים בא ממקור טהור - מתוך רצון לעלות לארץ ישראל ולכפר על חטא המרגלים, ואילו המקושש לא פעל מתוך מטרה נעלה אלא פשוט יצא לקושש עצים בשבת. מובן כי בשורה התחתונה, גם המעשה של המעפילים היה שגוי; אך ברור שהתייחסותנו אליהם חמורה פחות מהתייחסותנו אל המקושש.

ה"שפת אמת" מציע חילוק אחר בין שני החטאים, שאיננו קשור לחומרת המעשים. המקושש הוא יחיד שחילל את השבת, והתורה בחרה שלא לגלות לנו את שמו. אם התורה עושה זאת בכוונה, טוען ר' יהודה, גם חכמים אינם צריכים לנסות לגלות מיהו החוטא. לעומת זאת, המעפילים הם קבוצה שלא התבלט בה אדם מסויים, ולכן התורה לא הזכירה את שמותיהם. במקרה כזה, ניתנה הרשות לחכמים לחשוף את שמותיהם של החוטאים.

מדוע ר' עקיבא מקשר בין צלפחד לבין המקושש? הרב קוק מסביר שהשבת מייצגת את נצחיותו של עם ישראל, וחילול שבת מייצג חוסר רציפות בעם ישראל. בנות צלפחד נאבקו לקבל את נחלת אביהם, שמת ללא בנים ולכן גרם לנתק בהעברת הנחלה. אי-הרציפות בנחלה משקף את אי-הרציפות הרוחנית, שנגרם בשל חילול השבת. לכן, לומד זאת ר' עקיבא מהמילה "מדבר": המדבר מייצג את השלב הזמני במהלך ההיסטורי של עם ישראל, והמקושש חטא "במדבר" - בכך שבחר בזמניות וזנח את הנצחיות.

הרב יצחק בלוי [תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]