המטבח היהודי

שימוש של אורח בכלי שאינו טבול

האם מותר להשתמש בכלי שאינו טבול? בשאלה זו נחלקו הראשונים. שיטת רבנו שמואל ב"ר ברוך, שחובת הטבילה היא מצוַת עשה המוטלת על בעל הכלי, אך אין איסור להשתמש בכלי לפני טבילתו. לעומת זאת, הרמב"ם ואתו סיעה גדולה של ראשונים סוברים שאסור להשתמש בכלי שאינו טבול, וכן נפסק להלכה ברמ"א (יו"ד סי' ק"כ). האחרונים התלבטו האם איסור השימוש הוא מדאורייתא או מדרבנן: שיטת ה"פרי מגדים" היא שאיסור זה הוא מדרבנן, אולם שיטת ה"שאגת אריה" היא שהאיסור הוא מדאורייתא. ה"משנה ברורה" (סי' שכ"ג) והגרש"ז אוירבך הכריעו להלכה כי האיסור הוא מדברי סופרים.

מהו יסוד מחלוקת זו? הרב יעקב אריאל (שו"ת באהלה של תורה סי' י"ט) מבאר כי יסוד המחלוקת נעוץ בהבנת טיב האיסור להשתמש בכלי שאינו טבול. ה"אור זרוע" משווה בין איסור השימוש בכלי שאינו טבול לבין איסור השימוש בכלי שהשתמש בו נוכרי. לדידו, איסור זה הוא איסור חפצא, וכל עוד לא טבלו את הכלי - הוא מעין 'טרפה'. לעומת זאת, מה"הגהות מיימוניות" מובן שאיסור השימוש בכלי שאינו טבול הוא איסור גברא, על האדם שצריך לטבול אותו, מחשש שמא ישכח לטבול את הכלי.

השלכה מעשית ביותר לשתי ההבנות הללו היא דינו של אורח, המתארח אצל אנשים זרים ואינו יודע אם הכלי שלפניו טבול או לא. הרב אריאל מסביר שאם איסור השימוש בכלי שאינו טבול הוא איסור גברא - הרי שהוא חל רק על בעל הכלי, שהוא החייב לטבול אותו. אולם אם איסור זה הוא איסור חפצא - הכלי אסור בשימוש לכל העולם. למעשה, הרב אריאל מסיק שהאיסור הוא איסור גברא, ולכן אורח יכול להקל בשעת הדחק ולהשתמש בכלי שאינו טבול (וכן משמע בשו"ת "בית אבי" - ראה ספר "טבילת כלים" לרב צבי כהן פ"ג הע' יט).

ר' אביעד ברטוב