עיון במנחת חינוך

חג השבועות - זמן מתן התורה

כמצווה שי"א מונה ספר החינוך את המצווה שלא לעשות מלאכה בחג השבועות. בפירוט המצווה הוא כותב שחג השבועות חל ביום ו' בסיוון, שהוא היום החמישים מפסח, ובו ביום ניתנה תורה.

את עיונו במצווה פותח ה"מנחת חינוך" בהערה על תאריכו של חג השבועות. הוא מעיר שתאריך החג תלוי בקידוש החודש, ויום החמישים לעומר יכול לחול בה' בסיוון, בו' בו או בז' בו, ולאו דווקא בו' בסיוון. מכאן יוצא ה"מנחת חינוך" לעסוק בשאלת הקשר שבין חג השבועות לבין מתן התורה. התנאים במסכת שבת מסכימים שבשבת ניתנה התורה, אך נחלקו באיזה יום יצאו ישראל ממצרים: האם בערב שבת או ביום חמישי. כמובן, למחלוקת זו נפקא-מינה על השאלה באיזה תאריך ניתנה תורה לישראל. שאלה חשובה נוספת שיש לעסוק בה היא האם חודשי ניסן ואייר של אותה שנה היו מלאים או חסרים.

הגמרא מביאה ברייתא הקובעת שבני ישראל יצאו ממצרים ביום חמישי. נמצא, לפי זה, שיום החמישים ליציאת מצרים הוא יום שישי, ומכאן שהתורה ניתנה בשבת - שכן היא ניתנה למחרת היום החמישים. אמנם, נחלקו בגמרא שם ר' יוסי וחכמים בשאלת התאריך: האם שני החודשים היו מלאים ויום שבת יצא בו' בסיוון, או שמא אחד מהחודשים היה מלא והשני חסר (כשם שאנו קובעים אותם כיום), וממילא יום השבת שבו ניתנה התורה יצא בז' בסיוון. מכל מקום, ניתן לראות שלפי ברייתא זו התורה ניתנה ביום החמישים ואחד לעומר, ולא ביום החמישים.

אמנם, ב"סדר עולם" נאמר שבני ישראל יצאו ממצרים ביום שישי, והתורה ניתנה בשבת שלאחר חמישים יום. ה"מנחת חינוך" מסביר שאנו פוסקים כברייתא זו, ולכן מכנים בתפילה את חג השבועות - "זמן מתן תורתנו". אמנם, כאמור, הברייתא אינה קובעת מה הייתה קביעות החודשים באותה שנה, וממילא ייתכן שהתורה ניתנה בו' בסיוון וייתכן שהיא ניתנה בז' בסיוון.

כך מתרץ ה"מנחת חינוך" את שאלת ה"מגן אברהם". ה"מגן אברהם" שואל: מחד אנו פוסקים שהתורה ניתנה בו' בסיוון, ומכנים את חג השבועות 'חג מתן תורתנו'; אך מאידך - לעניין פולטת שכבת זרע - אנו פוסקים שהתורה ניתנה בז' בסיוון (ולכן מחייבים אישה להמתין שלושה ימים מעת לעת לפני שתתחיל לספור את שבעת הימים הנקיים)! עונה על כך ה"מנחת חינוך": 'זמן מתן תורתנו' אינו מציין את התאריך, שהרי החג כלל אינו נקבע לפי התאריך. 'זמן מתן תורתנו' הוא חמישים יום מחג הפסח - באיזה תאריך שיצא. אמנם, דבריו של ה"מנחת חינוך" (כפי שהוא עצמו מציין) קשים מסוגיית הגמרא, ולכן הוא נשאר למסקנה בצ"ע.

ר' עודד מיטלמן